בחירות וואלה! תרבות למוזיקה האלטרנטיבית של תשע"ב

זה כבר הפך לטקס קבוע. אתם מתיישבים מול המצעדים השנתיים מיואשים ומגלים לאכזבתכם כמה מעט מהשירים שם, יפים ככל שיהיו, באמת הפכו להיות משמעותיים עבורכם. ואז מתחילה הקינה הקבועה, המשעממת והנרגנת על מצבה הרע של המוזיקה הישראלית. אבל האמת היא שזאת לא היתה שנה רעה כל כך. לא מעט אלבומים טובים, מרגשים ובועטים יצאו השנה, מאתגרים את המיינסטרים מבפנים ומבחוץ, משנים ומעצבים אותו לאט לאט. מה שפעם היה נחלתם של מעטים בשלושה מועדונים זעירים, הופך היום ליותר מוכר, יותר אהוב. אפילו הרדיו מתחיל לחבק מעט.

מהצד השני, גם האמנים לא מפחדים יותר ממילים גסות לכאורה כמו "מצעדים", "הצלחה" ו"הפקה מוקפדת", לא מפחדים לצאת מתל אביב – לנגב, לגליל ולשאר העולם, ואולי לא פחות מכך – לחקור מחדש את המקור הישראלי, את השורשים המוזיקלים ואת העברית.

מערכת וואלה! תרבות בחרה עשרה אלבומים שאתגרו השנה את המיינסטרים הישראלי, הלכו צעד קדימה בדרך לתפקידי מפתח בהתפתחות המוזיקה הישראלית בשנים הקרובות, ובעיקר עשו לנו טוב באזניים. האלבומים מסודרים בסדר אלפביתי, וללא דירוג. ומה בכל זאת אלבום השנה? תבדקו אותם, תיהנו, צאו להופעות, ובעיקר תפתחו את האוזניים, ואז - תבחרו בעצמכם.

מדי פעם אפשר לשמוע אנשים מתלוננים "שכבר לא עושים מוזיקה כמו פעם". "למה לא עושים יותר שירים כמו שעשו בשנות השבעים?", הם שואלים בגעגוע. הם יכולים להפסיק: עדר, כבר מזמן לא רק הבן של, הוציא השנה את אלבומו השני פחות משנה אחרי הראשון, והוא כאן כדי להישאר. עם עטיפה שאמנם היא מכוערת עד אין קץ, אבל עם טונות של קסם, התכוונות וכישרון, הוא יצר שירים שנשמעים כאילו יצאו מבית מדרשם של שם טוב לוי או שלמה יידוב. אין מה להיות נוסטלגיים – יש דברים מצוינים שקורים עכשיו.

הלחנת שירי משוררים היא דבר שקורה פחות ופחות בישראל 2012, קל וחומר שירה שאיננה עברית. בן צור, שעברה כברת דרך ארוכה מאז ששרה עם אביתר בנאי "שמתי לי פודרה" והספיקה לצבור לעצמה עדת מעריצים נאמנה למדי, נענתה לאתגר הזה בגדול שהחליטה להלחין את שיריה של המשוררת האמריקאית אמילי דיקנסון, שמתה כבר למעלה ממאה שנה. הקול המיוחד של בן צור כבר נודע ברבים, ועכשיו היא מנצלת אותו למען פרויקט שאפתני, יומרני במובן הכי טוב של המילה, בדרך לאזניים בינלאומיות.

יש אמנים שהורגים אותך בכל פעם מחדש, בכל גלגול, בכל דרך. אהד פישוף הוא אחד כזה. מתוך הכותרת הבלתי נמנעת "חברי נושאי המגבעת שבים לשתף פעולה", יצא לפישוף וישי אדר משהו אחר לגמרי, רענן, חכם ומרהיב ביופיו, שונה מכל מה שקורה במיינסטרים הישראלי, נטול פילרים ואנרגטי. אולי יותר מכל אלבום אחר שיצא בתשע"ב, האלבום של בני המה הוא שיעור מאלף במקוריות, פרפקציוניזם ותעוזה, שלא יזיק לכמה זמרים ששרים מתוך שינה.

טסה לא שייך להגדרות כמו אינדי או מוזיקת שוליים, אבל ספק אם יש אמן שמאתגר היום את המיינסטרים הישראלי מבפנים כמוהו, מרחיב אותו ויוצק לתוכו אפשרויות חדשות. רחוק יותר ואמיץ יותר מכל מי שהלך לפניו בשילוב שבין רוק כבד למוזיקה מזרחית, טרי יותר, מעורר השראה ורלוונטי יותר מתמיד, טסה עשה צעד ענק בדרך להיות בליגה של הגדולים באמת, וגם פותח שערים למגיעים אחריו. עם להיטים כמו "עם חלומות כאלה", "יש בינינו בית" ו"צריך", הרדיו, המבקרים וכמובן המאזינים, אפילו שלמה ארצי – כולם איתו שם, וממש בצדק.

כולם כבר הספידו את הרוק הישראלי, אמרו שבישראל כבר לא אוהבים לא גיטרות ולא רוקרים, בטח שלא רוקסטאריות, ומולם התייצבו השנה איה זהבי פייגלין והחתיכים שלה לקרב מאסף. עם להיט רדיו וקהל מעריצים שהולך וגדל, כל החתיכים הם להקת הרוק החדשה הכי משמעותית שצמחה פה כבר כמה שנים, והיד עוד נטויה. השילוב של הכעס, הפה הגדול, הציניות, ההומור הכריזמה וגם הנשיות שנוצץ בתוך היער האינסופי של נערי הגיטרה האקוסטית הרגישים - כל אלה הופכים את הקרקס של החתיכים להצגה הטובה בעיר, ובעיקר כזו שלא נתקלנו בה כבר שנים.

כל כך הרבה ראשים נאכלו לאורכו של הדיון המתיש באותנטיות של נינט טייב כאייקון. אל מול רבים שפקפקו בכך שהנסיכה של טמירה ירדני הפכה באמת ובתמים להיות נערת רוק, האלבום השלישי של נינט סתם הרבה פיות והוכיח שא'- היא זמרת גדולה באמת, ב'- היא עושה מוזיקה מצוינת. "Sympathetic Nervous System" הוא אלבום כל כך חי, כל כך עצבני, שהוא מהווה זריקת מרץ של ממש לנציגי הרוקנרול המקומי, שיכולים ללמוד כמה שיעורים טובים דווקא מהמקום הכי לא צפוי.

אם הביטוי 'נערות ריינס' מתייחס לנערות שלא נעים להיראות בחברתן בפרהסיה, הרי שהגולם קם על יוצרו: נערות ריינס הן כבר מזמן "הלהקה הנכונה", ורבים כבר טענו שמדובר באחת מלהקות הרוק הכי טובות בארץ. הנערות בהנהגתו של רועי פרייליך המצוין הפכו השנה לתו תקן, סמן עבור להקות רוק אחרות שרוצות לפרוץ מהשוליים למרכז בלי להשתנות ובלי להתייפות ועם רוקנרול מטונף בעברית. רק השנים הבאות יגידו מה צפוי לחבורה הזאת והאם הם יצליחו לפרוץ לעוד ועוד קהלים, ובינתיים – נראה שהשמיים הם הגבול.

כאן באתר נכתב על האלבום הזה כי הוא "הוא מועמד מוביל גם לתואר אלבום השנה ואם לא – לפחות אלבום הבכורה של השנה. אפשר לנתח במשך שעות את המורכבות המוזיקלית שעוטפת את האלבום, שאין בו טיפה של בוסר ורק עוד ועוד מחשבות על צליל, קול והשילוב שביניהם". האלבום של רותם אור חריג בהפקה שלו כמעט מכל בחינה בנוף של המוזיקה הישראלית, ואחרי שנים של ציפייה הוא הגיע והגשים את ההבטחה לגמרי.

שנה אחרי ש"אתה נמצא כאן" של ברי סחרוף כיכב בסיכומים, אפשר להתחיל ולקטוף את הפירות של המניפסט שלו: יצירת מוזיקה ישראלית, שורשית, ששואבת מכאן ומכאן ומכאן, ממזרח וממערב, אוהבת אדם ואוהבת עולם. האלבום של ריף כהן יצא רק עכשיו אבל לכולם כבר ברור שהוא אבן דרך משמעותית בהגשמת החזון הזה, בגרוב הצפון-אפריקאי, באוניברסליות של האהבות שלה, בשמחה, באהבת החיים. לצד שמות כמו רביד כחלני (Yemen Blues), הבלקן ביט בוקס, בום פם ואחרים, ריף כהן מובילהה את הגל הזה ומתגלה כמנהיגה מסוג אחר.

במדינה מתוקנת, פוסטרים של רם אוריון היו תלויים בחדר של כל נער או נערה מתבגרים, וההופעות כולן היו מכורות מראש. זקן השבט והסנדק של הסצנה האלטרנטיבית הוציא השנה אלבום מבריק, אוסף שירים מרגש וחכם, בנוי ביסודיות משירי משוררים ומתמיכה של נבחרת חלומות מוזיקלית בהשתתפות מיטב הכוחות באינדי הישראלי ומאהבה גדולה וכנה לעברית ולמוזיקה. קלאסיקת הרוק המיידית הזאת עשתה לנו את השנה, והיא עוד תמשיך לעשות זאת להרבה מאזינים חדשים בשנים שעוד יבואו.

והיו עוד הרבה: הפרויקט 1:1 הנפלא סיים את הטרילוגיה שלו באלבום המשובח "אושר", רות דולורס וייס חזרה עם אלבום גרסאות כיסוי כפול ומרגש, מונטי פיורי הביאו את הגרוב האיטלקי לחיינו, אמילי קרפל שהוכיחה שאפשר לעשות פופ ישראלי חכם, כיפי ומופק היטב, ספי אפרתי הוציא אלבום בכורה מבטיח, גבריאל בלחסן ריגש באלבומו החמישי, אנטיביוטיקה הפליאו באלבום ניו וייב מצוין, תומר יוסף ביסס את מעמדו כיוצר ייחודי ומרגש וגם המאסטר הגדול רמי פורטיס הוציא אלבום חדש ומעולה כקודמיו. והיו עוד. יש בישראל מוזיקה מעולה. צריך רק להסתכל לצדדים.

בחרו את האלבומים: אלכס פולונסקי, אמרי מרמור ונדב מנוחין

גם לכם יש בחירות לאלבומי אינדי שהם חובה? שתפו אותנו בפייסבוק