באופן מרגש, דווקא השיר האופטימי "זהירות מהמרווח" נבחר להיות זה שיסגור את חטיבת השירים המקוריים באלבום הסולו הראשון והאחרון של ענבל פרלמוטר, "הקלטות אחרונות" (אחריו מגיעים שלושה שירים שלא הוקלטו במסגרת זו). המורשת של פרלמוטר והמכשפות, שנגדעה באיבה באותו ערב חג לפני 15 שנה בדיוק, נקשרה מזמן ובמידה מסוימת של צדק במיתולוגיה דיכאונית, ואולי אפשר גם לומר שפרלמוטר היתה מנסחת הדיכאון המדויקת ביותר ברוק הישראלי של זמנה, נוגעת בכל עצב חשוף ומזהה צלקות של פחד הסמויות מן העין. בכל זאת, אקורד הסיום המוזיקלי שלה בז לנוסטלגיה ומלא ציפיות לעתיד טוב יותר, מלא נחמה ותקוות לעתיד.
בכל מוות של אדם צעיר, בוודאי של אדם יוצר, נוסף לכאב גם אובדנו של "כל מה שיכול היה להיות", וכך גם כמובן במקרה של המכשפה. כריזמטית ומבטיחה, מקורית וייחודית בנוף המוזיקה הישראלית דאז ועדיין, היקף היצירה של פרלמוטר שפורסם בימי חייה ומעט לאחר מכן מצומצם למדי שלושה אלבומים עם המכשפות ואלבום סקיצות מבושלות למחצה. אי אפשר שלא לתהות מה היה קורה לולא אירעה אותה תאונה, ואיפה היא היתה היום: האם היתה נשארת דמות מרכזית במוזיקה הישראלית, או נותרת אייקון אלטרנטיבי? פונה לשוק הבינלאומי או מקליטה אלבום מופתי בעברית? הופכת לאמנית רב-תחומית או נשכחת?
אפשר רק לנחש את התשובות לשאלות האלה. אוהביה של פרלמוטר ומוקיריה שומרים על עיזבונה מכל משמר, ומי יודע אם היצירות הנמצאות בו ייצאו אי פעם באופן רשמי. ביניהם למשל נמצא תסריט להצגת יחיד שעליו עבדה לפני מותה, וכן סיפורים קצרים, ציורים והקלטות נוספות שלא ראו אור. בלעדי אלו, צילה? העצום של פרלמוטר הוא שיעיד כאלף עדים עד כמה הרוק הישראלי חסר מנהיגה כמוה, ולצדו יעידו גם חבריה ושותפיה ליצירה. עם שישה מאלו נזרעו רמזים ליצירה העתידית שלה, למה שיכול היה להיות. שש פינות חבויות במורשת של ענבל פרלמוטר, שש תקוות לעתיד שעשוי היה להתממש, שש תחנות ובהן השתקפויות, חלומות שכבר לא יתגשמו.
תחנה ראשונה: מוסה נחמיאס - "הקשר הרע"
רק מעטים מכירים את השיר הכל כך יפה הזה - אחת ההקלטות האחרונות בחייה של פרלמוטר, והשיר האחרון שבו היא שרה שיצא לאור (בתוך אלבום הבכורה של נחמיאס, "חלומות ילדות", בשנת 2000). נחמיאס שמארח כאן אותה הוא בעצמו אגדת רוקנרול נשכחת, שהיה נגן הבס האגדי ב"להקה רטורית" של יוסי אלפנט וחברו הטוב ליצירה וכמוהו, למרבה הצער, התמכר לסמים קשים.
"אחת המתנות הגדולות שאמן יכול לתת לאמן אחר זו הקלטה משותפת. החיבור בינינו היה כה חזק, המוזיקה החוצה בעוצמה כל כך חזקה באוויר, הכימיה היתה מושלמת בינינו", כתב נחמיאס בעמוד השיר שהעלה ליוטיוב, "הקלטנו את השיר הזה רק לכיף כחזרה יחד עם דברים אחרים, ופשוט מחקתי הכל מלבד זה כי הרגשתי שמשהו כאן כל כך מדהים. מי ידע ששבועיים אחרי אותו היום היא תמות. היא לקחה את השיר שלי והכניסה את הנשמה, המגע שלה והקול שלה הנהדר שלה, וגם נגינת גיטרה מצוינת".
יש משהו מנחם בהקלטה הזאת, כמו מטמון אבוד שנמצא. זה ממש אותו הקסם העצוב והיפה, ובכל זאת מיוחד ואחר. כמה טוב שזה ישנו. הרסיס הנשכח הזה הוא אולי הרמז הגדול ביותר ליצירת רוק מרגשת שלעולם כבר לא תוקלט.
תחנה שנייה: אלבום צילומים ומילים יחד עם מאיה צ'לצ'ינסקי
הכריזמה שנשפכה מפרלמוטר קשורה גם ביצירתיות המופלאה שלה, כפי שהשתקפה בטקסטים ובמוזיקה. אולם, הכישרון שלה הופנה גם לתחומים אומנותיים אחרים, ולא מן הנמנע שהיתה עתידה להשתלב גם בהם. אחד הפרויקטים המסקרנים שתכננה לפני מותה היה ספר ובו טקסטים לצילומים של מאיה צ'לצ'ינסקי, חברה טובה ודמות משמעותית מאוד במעגל ההפקה של המכשפות דאז והיום מנהלת של משרד יחסי ציבור. מטבע הדברים, המלאכה לא הושלמה מעולם.
"במסגרת חברותנו שוחחנו הרבה. בזמנו אני למדתי צילום והייתי נוהגת להראות לענבל עבודות שלי", היא מספרת. "באחת מהשיחות הרבות שלנו העלינו את האפשרות של שירים מצולמים. כך נולד בעצם הרעיון. ענבל העבירה אליי כמות עצומה של טקסטים, ומתוכם אני בחרתי את הטקסטים שהכי התחברתי ושנגעו בי. לצערי לא הספקתי להראות לה את המעט שצילמתי או את התוכניות של מה שאני הולכת לצלם".
"היא היתה עולם ומלואו ותמיד היה מעניין בחברותה", היא מוסיפה. "אני מתגעגעת אליה. לכישרון האדיר שלה, למוזיקה שלה, לשיחות האישיות שלנו, להומור. אני לא יודעת עד כמה אנשים יודעים ומכירים את הצניעות שהיתה בה, את ההומור, השבריריות, הרגישות וטוב הלב, ואולי זה משהו שכדאי לומר. וגם כמובן שהכישרון והאינטליגנציה שלא באה לידי ביטוי רק במוזיקה אלא בעוד הרבה מאוד דברים".
תחנה שלישית: ערן צור - "על קו העימות (לעתים)"
בנובמבר 95, לאחר הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, הופיעה פרלמוטר בתוכנית לזכרו בשם "שיר פרידה" בערוץ 2. היתה זו הפעם הראשונה שהופיעה שלא כחלק מהמכשפות, והפעם הראשונה שבחרה לשיר מסר פוליטי. השיר עצמו נחתם באמת הכל כך כואבת "אי אפשר לבנות גן עדן בדם". המילים שאמרה בהקדמת השיר "חמדת אבות 2" - באותה התוכנית הונצחו בשיר "חלום כהה" של אסף אמדורסקי.
מאז, יותר ויותר שירים שלה עסקו בנושאים חברתיים ופוליטיים. מלבד "חמדת אבות 2" בלט בסגנון הזה גם "בתוך הטינופת", שגם הוא הופיע ב"הקלטות אחרונות", אך בוטה משניהם הוא הטקסט "על קו העימות (לעתים)", שהלחין אחרי מותה חברה? ערן צור לאלבומו "חותך בחתך הזהב": "נלחמים שוב ושוב אדמה זה חשוב, שנאמר, ככתוב, 'יכתתו חרבותם' // לעתים יצטברו ערימות המתים, יחטט באפו המנהיג לא אנחנו ניסוג, לא אנחנו נבליג". האם היתה עתידה להפוך לזמרת מחאה פוליטית?
"קיבלתי את השיר מליליאן שוץ (המנהל של המכשפות, נ"מ) לכבוד מופע לזכר ענבל שהיה בצוותא יחד עם עוד שלושה טקסטים אחרים, ביניהם אחד שקראו לו 'פרק ב' וישבתי להלחין את זה. יש שם את המשפט הזה 'ויכתתו חרבותם לעתים' וזה היה נראה לי כמו ציר, שדרכו חילקתי את זה בין בית לפזמון", צור מספר. "היא בעצם לקחה את הפתגם ועושה לו סוויץ' קטן - ואני היכרתי את ענבל. עבדתי איתה על 'כשזה עמוק', היא היתה שכנה שלי ויצא לנו לבלות גם, אז ככה שאת הקריצה שמאחורי השיר הזה אני רואה בבירור". בשיר עצמו השתתפו בקולות רקע שתי חברות קרובות אחרות של צור ופרלמוטר קורין אלאל ואלונה דניאל.
"הוצאתי את התקליט הזה במלחמת לבנון השנייה והגעתי לקניון בחיפה ושרתי שם בחנות דיסקים, והיו ימים מתוחים בארץ, ואז נכנס איזה איש אחד עם אשתו והילד ושומע אותי שר את זה ואומר: 'למה לחטט באפו המנהיג? מי זה המנהיג הזה?' בטון מאיים, והתחמקתי באלגנטיות, שלא יתחיל ריב באמצע ההופעה שלי. האיש הזה הגיב לזה כאילו אני מלכלך על המנהיג הזה באופן ישיר, לפעמים השירים מרגיזים ואני רגיל, אבל אז קצת נבהלתי הוא נראה לי טיפה עצבני".
תחנה רביעית: ההשראה של אלונה דניאל והצעצועים המנגנים
אחת ההשפעות המשמעותיות על המכשפות הגיעו מלהקת טאטו ואלבומה המופתי "חתוך תוכן". צור היה חבר באותו ההרכב, ובראשו עמדה מנהיגה שהיוותה השראה רבה עבורה פרלמוטר, הזמרת אלונה דניאל ("על גגות תל אביב"). "היא היתה מעריצה של טאטו כשהיא היתה יותר צעירה, היא סיפרה שכששאלו אותה איזה מוזיקה היא רוצה לעשות אז היא אמרה שאין דבר כזה בארץ, ואחרי שהאלבום של טאטו יצא היא אמרה 'כמו טאטו'. היתה באה הרבה למופעים, והכירה לי אותה יפעת נץ, שהכרתי אותה כבר שנים לפני זה".
לאחר שנים, בעוד טאטו התפרקה וחבריה נפוצו לכל עבר ובמקביל המכשפות זכו להצלחה גדולה, הדרך לשיתוף הפעולה ביניהן היתה קצרה, ובאה לידי ביטוי בגרסה משותפת ל"ערפד", שיר שכמו נולד עבור המכשפות עצמן עם הפנטזיה והרמיזות המיניות שבו. "היא פנתה אליי בזמן שהם עבדו על האלבום ואמרה לי שיש לה עיבוד ושהיא רוצה לארח אותי ושנעשה את זה. הקלטנו את כל השיר תוך יום. זה יצא כסינגל ולמחרת אהוד מנור השמיע אותו בבכורה".
זאת ועוד, דניאל מוסיפה כי "באותה תקופה היא היתה מסתובבת בחנויות צעצועים כי אני והיא התחלנו באותה תקופה לעבוד על הופעה עם סאונדים של צעצועים". גם הפרויקט האקספרימנטלי הזה, של שתיים מהדמויות הכי בולטות של הרוק הנשי בישראל, לא הגיע לידי מימוש לבסוף. "התמונה שלה עד עכשיו תלויה לי בסלון, ובגלל זה אני רואה אותה כל יום ואין יום שאני לא נזכרת בה. זה פוסטר שלה שקיבלתי אחרי שעשינו את אחת מהופעת המחווה ולכן הפנים שלה תמיד מולי".
תחנה חמישית: אינבאלאנס עם רם אוריון
כשאוריון פגש את ענבל פרלמוטר, אחותה איריס בדיוק הצטרפה לזמן קצר לאחד הגלגולים של נושאי המגבעת. כעבור זמן, ולאחר שאיריס עצמה כבר לא היתה חברה בלהקה וזו עצמה הפכה להיות מעין הרכב ליווי של צביקה פיק, הצטרפה גם האחות הצעירה. "אני הכנסתי אותה להפקה הזאת. אני לא יודע כמה היא הודתה לי על זה. הסרטון הזה זו ההופעה הטלוויזונית הראשונה שלה. היא נשארה בערך חודש", מספר אוריון.
לימים חברו השניים לפרויקט משותף באנגלית "Inbalance", והוא כנראה המוכר ביותר מבין היוזמות המוזכרות, בעיקר משום שלמרות שהוקלט ונערך הוא מעולם לא יצא באופן רשמי. "נסעתי ללונדון ב-94 והיא באה לבקר אותנו בסוף 95 כשגרנו שם קרוב לשנתיים. היא אמרה לי שהיא עובדת על קבוצת שירים באנגלית שכתובים למחצה ושהיא רוצה לעשות מזה סוג של פרויקט ושנעבוד ביחד. היה לי מכשיר הקלטה של ארבעה ערוצים, מין אולפן ביתי מאוד בסיסי שהקליט על קסטות רגילות של טייפ, אני הכרתי לה את המכשיר הזה, התחלנו להקליט ומאוד אהבנו את התוצאות. זה היה מאוד אינטנסיבי ומאוד כיף. כל הדבר הזה קרה בשבוע וחצי בערך שהיו לה בלונדון, מרגע שהתחלנו לעבוד על זה עד שהיא טסה. מהבוקר ועד הלילה, עבודה ברצף. בשבילה זאת היתה התנסות ראשונה בשיתוף פעולה ברמת הכתיבה על איזשהו פרויקט שלא קשור למכשפות".
אולם, הפרויקט עצמו נתקל בקשיים בדרך להוצאה. "באמצע היו כל מיני ענייני המכשפות וגם הכל היה צריך לעבור דרך חברת התקליטים ואי אפשר היה סתם להוציא. זה חרג מהכוונה הראשונית שלנו - להוציא את זה בצורה צנועה בישראל ואחר כך לראות אם אפשר להוציא את זה בחו"ל". לעומת זאת, המכשול העיקרי היה אחר לגמרי. "היא הכינה עטיפה לאלבום שכולה עבודת יד, כתבה את כל הטקסטים והקרדיטים וציירה את האולפן ואת הסטודיו ממש בתחילת 96. מאז לא ראיתי את זה אף פעם, ומאוד הייתי שמח אם העטיפה הזאת היתה צצה אבל באמת שניסיתי וגם אחותה ניסתה בלי הצלחה לאתר את זה". ללא העטיפה, הוא מספר, האלבום לא ייצא ויוותר גנוז. לו היה יוצא לבסוף, האם היתה מצליחה להגיע לקהל זר, לכבוש גם אותו ולהתפתח כיוצרת בינלאומית?
תחנה שישית ואחרונה: קורין אלאל - גשם של פתאום
בסוף היום, הכל מתחיל ונגמר בקורין אלאל. המנטורית, האהובה, המפיקה, השותפה ליצירה, היא אולי זו שידעה לפרש אותה כיוצרת טוב מכולם. שיתוף הפעולה המוזיקלי בין השתיים נמשך לאורך כל הקריירה של פרלמוטר, החל מ"עד העונג הבא" שהוקלט בהפקתה של אלאל, דרך החידוש של המכשפות ל"חיה בתוך קופסא" וכלה בדואט ביניהן, תמצית היופי המשותף שלהן "כשזה עמוק", באלבום באותו השם שבו פרלמוטר גם ניגנה (ובו הופיע שיר נוסף למילותיה "אין לנו במלאי").
גם היום אלאל ממשיכה ללוות את חברותיה של פרלמוטר במסגרת "המחשפות". ארבע שנים אחרי מותה, באלבום הראשון שהוציאה מאז והוקדש לה כולו, הלחינה אלאל שיר נוסף של פרלמוטר, האחרון בשרשרת המשותפת להן: "הייתי פה הייתי שם, הייתי לא מצאתי כלום. עושה כל צעד פעמיים ואם אלך לי - גם לא אמצא כלום בשמיים. כמו לא נראית אבל רואה, הייתי לא היתה ברירה. שותה אוויר נושמת מים ומתחתי האדמה, צועקת לעזרה בינתיים - כמו גשם של פתאום".
כל מה שנשאר זה השירים. אפשר להקשיב להם ולחשוב שמי שאוהב את היצירה של פרלמוטר והמכשפות ימצא שם את התשובות לשאלות שהוא מחפש להן פיתרון, שמי ששמע פעם אחת שיר כמו "קוצים של פחד" יודע שהוא לא לבד, שחבל שאנחנו מתעקשים לבנות גן עדן בדם, שגם אם אומרים שפעם הזמנים היו יותר טובים העתיד באמת יותר מגניב, וכן, גם שזה באמת נגמר, וזה באמת חבל.
מתגעגעים לענבל פרלמוטר? שתפו אותנו בפייסבוק