נפלו בעריכה: האמת העצובה על בר רפאלי

הסרטון הסאטירי של בר רפאלי לאתר Funny or Die הוא רגע מכונן. כשהיא מחרמנת את הגולשים עם תיאורי סקס וקוראת להם לתרום כסף להפקת קלטת סקס, ומבטיחה שמי שיתרום 1,000 דולר יוכל גם להשתתף בחגיגה, נחשפת אמת עצובה והאסימון נופל - כנראה שלעולם לא נראה קלטת סקס שלה. לו רק היה פוטנציאל קטן לקלטת זו, היא לא הייתה מסתלבטת על העניין, בדיוק כמו שביבי לא היה עונה "שואה גרעינית" אם מישהו ישאל אותו איך היה היום בעבודה.

למרות הבאסה, מדובר בסך הכל ברעיון יפה, שממשיך את הקו שנקטה בו רפאלי כשהשתתפה בוידאו של וניה היימן ורועי כפרי. אמנם זו הייתה פרסומת למוצר שהיא לוקחת בו חלק, אבל היא יצאה מהמסגרת הצפויה שלה, שבה היא מצטלמת בתחתונים (ע"ע סדרת הפרסומות לחברת ההלבשה התחתונה שלה). אם עד כה הורגלנו לדוגמניות שמעניקות איזשהו ערך מוסף בכל שהן משתתפות בקליפים, החל מהלנה כריסטיאנסן אצל כריס אייזק, נעמי קמפבל אצל ג'ורג' מייקל, קייט מוס אצל הווייט סטרייפס ועד ללארה סטון אצל הוט צ'יפ, עכשיו צריך כבר יותר מזה. הרי מה ייתן לך להשתתף בקליפ אם כל התפקיד שלך מסתכם בלהיות לוהטת, בדיוק כמו בסתם עוד הפקת אופנה?

לפני כשנה, הדוגמנית הדנית אמנדה נורגארד הביסה את השיטה כשהשתתפה בקליפ לשיר "Norgaard" מאלבום הבכורה של הואקסינז. אמנם היא עשתה את כל מה שכל הדוגמניות עושות בקליפים, אבל היא עשתה את זה בקליפ לשיר שעוסק בה בקטע קצת אובססיבי. בשונה מנורגארד, שמעטים מכירים ועוד פחות הכירו לפני השיר, בר רפאלי לא באמת 'צריכה' לעשות כלום - גם אם היא תתאדה היום מהתודעה הציבורית ואף אחד לא יזכור את קיומה, סביר להניח שעדיין יהיו לה חיים דבש. אבל אם היא כבר מתחילה להפגין הומור עצמי ולשחק את המשחק בצורה כזו, אולי כדאי לה ללכת עד הסוף. לא, לא קלטת סקס, על זה ציפי לא תסלח, אבל לפחות השתתפות בקליפ של קניה ווסט, שהיה המעריץ הכי גדול שלה (יעידו על כך איזכורים בשני שירים) לפני שקים קרדשיאן והקלטת שלה השתלטו על החיים שלו.

למה בעצם נשים חכמות עושות החלטות מטופשות? וגם אם נעזוב לרגע אחד את הסוגיה באשר למדד האיי.קיו. של ריהאנה, הרי שמדובר בבחורה מוכשרת ואמביציוזית, שעשתה צעדים נכונים בקריירה שלה, הפגינה מודעות עצמית והומור ואפילו ידעה לזרוק את כריס בראון אחרי שהוא קרע לה את הצורה, כמו שכולנו ראינו בתמונות.

אז למה, למה, למה, היא שבה וחוזרת אל בין ומחוץ לטופריו של בראון? מה כבר יכול להיות כל כך ייחודי, יוצא דופן ומהפנט בגבר אחד אלים שממנו היא קונה את האישרור לקיום שלה? התשובה העצובה היא שמן הסתם, באופן אובייקטיבי - שום דבר. לכריס בראון אין זין מזהב, אין בו חד פעמיות פנומנלית, הוא אפילו לא איזה מין כישרון שאין ברירה אלא ליפול לרגליו. גם אם היה לו אחד מכל אלו – גם אז יש ברירה ואין הכרח להפוך לסמרטוט תחת רגליו הרומסות.

ריהאנה לא חייבת דבר לבנות מינה. היא לא מייצגת הנשים באשר הן, היא לא מוכרחה לפעול כמודל לחיקוי; היה נחמד אם היתה לה מספיק תחושת אחריות ייצוגית, אבל נדמה שכל אלו ממש לא מעסיקים אותה. כמו יו-יו חסר שליטה היא נתפסת כשהיא ממלאת את התפקיד המסורתי והעצוב של האישה המוכה שחושבת לעצמה – אני חייבת להפסיק להיות כל כך מרגיזה, זה כנראה מגיע לי. וככה, מרחק שלוש שנים מאותו אירוע אלים ומבהיל ופומבי, ריהאנה חוזרת ככפוית שד אל כריס בראון.

במקום ריהאנה, לא היינו תולים את התמונה הכי טובה הכי מרוטשת, הכי מלאת גלאם וסקס אפיל על קירות הבית היקר שלה. למרות שהיא יפה מאוד ומצטלמת נהדר. על הקיר, בגדול עד כמה שאפשר, היה מומלץ לה לתלות את התמונה העגומה בה השפתיים שלה פצועות, ממפגש של אגרוף עם רקמות רכות; זו שהעין שלה נפוחה בה מחבטה של גבר שכנראה כבד ממנה בכמה עשרות קילוגרמים; שדם קרוש מפציעות שנעשו מכעס, שנאה, אלימות, מכער את הפנים היפות והמאופרות-בדרך-כלל שלה.

אם זה לא יזכיר לגברת שאין לה מה לחפש אפילו דקה אחת נוספת אצל כריס בראון, הדושבאג מהגיהנום, נשאר רק להתעצב מאוד על האישה שלא חשבה שהיא מספיק טובה בשביל לא לבזבז אפילו שניה אחת נוספת מהחיים המוצלחים וברי המזל שלה, על הגבר שלא, ואף פעם לא, ראה אותה במלואה.

חושבים שריאהנה עושה טעות? דברו על זה בפייסבוק