לקראת הבחירות בישראל: ככה עושים את זה באמריקה

הקדמת הבחירות מרעידה, כצפוי, את המערכת הפוליטית בישראל, אבל קשה לדבר עליה במונחים של התרחשות תרבותית, אולי משום שבישראל, בחירות הן לא מאורע תרבותי. פעם, בדרנים ושחקנים כמו ספי ריבלין, שלישיית הגשש החיוור ורמי הויברגר עוד היו לוקחים חלק בתעמולת הבחירות; היום, תעשיית הבידור שלנו הפכה סטרילית כל כך שאם בוגר "כוכב נולד" מעז להביע את דעתו בראיון עיתונאי, הוא צריך לברוח מהארץ לאחר מכן.

אבל זה לא חייב להיות ככה. העימות בין ביל אוריילי וג'ון סטיוארט הזכיר לנו שבארה"ב הבחירות הן גם שואו, ולא בטוח שזה דבר רע. לקראת הבחירות בארה"ב ולרגל הקדמת הבחירות בישראל, הגיע הזמן להיזכר שלאמנים מותר להשתתף במשחק הפוליטי, כי על המגרש שלהם, לפעמים זה יותר מעניין מאשר בליגה של הגדולים.

"סאטרדיי נייט לייב" היא כבר מזמן לא רק תוכנית מערכונים. יותר מאחותה הישראלית, "ארץ נהדרת", זו תוכנית שלוקחת חלק משמעותי בשיח הפוליטי עצמו, ויש הטוענים ששיחקה תפקיד ממשי בבחירות 2008, כשהחיקוי של טינה פיי לשרה פיילין מסייע לקעקע את דמותה של המועמדת הרפובליקנית לתפקיד סגנית הנשיא.

העונה הנוכחית של תוכנית המערכונים עדיין לא התחממה מספיק כדי להשפיע על הסקרים, אבל כבר עכשיו מתחיל לזמזם הדיבור על ג'יי פרו, קומיקאי צעיר שממשיך במסורת וויל פארל וטינה פיי, ומגיש חיקוי מבריק למדי של ברק אובמה.

ארון סורקין מחבב במיוחד את ההשקה בין יצירות פיקטיביות ומאורעות פוליטיים אמיתיים: הסדרה הנוכחית שלו, "חדר החדשות", עוסקת באירועים חדשותיים, ולפני כמה ימים הוא אפילו כתב עבור הניו-יורק טיימס דיאלוג דמיוני בין הנשיא הפיקטיבי מהסדרה מיתולוגית שלו, "הבית הלבן", ונשיא ארה"ב המכהן אובמה. אבל התרגשות אמיתית אחזה במעריציו עם הופעת סרטון האיחוד של גיבורי "הבית הלבן", שנוצר למטרה פוליטית מובהקת: לשכנע את המצביעים בארה"ב למלא את כל טופס ההצבעה שלהם בבחירות, ולא רק את החלק שמוקדש לבחירת הנשיא; ובאופן יותר ספציפי, להצביע לברידג'ט מארי מקורמק, מועמדת לבית המשפט העליון ממדינת מישיגן.

הקמפיין הזה מרשים מאוד, אבל הוא כמובן לא משתווה לנבחרת הכוכבים המסחררת שהצטרפה ל"DON'T VOTE" עבור עידוד הצבעה בבחירות הקודמות. יוצרי הסרטון ההוא הצליחו להוציא מהבית אנשים כמו ליאונרדו דיקפריו, אשטון קוצ'ר, ג'ניפר אניסטון, האלי ברי ושרה סילברמן.

ואם כבר סילברמן – הקומיקאית היהודיה מרבה להביע את דעתה בסוגיות פוליטיות, אבל גם כשזה קורה, היא עושה את הדברים בדרכה שלה. כששלדון אדלסון, המיליונר שסוחב על גבו חלקים נכבדים מהקמפיין של רומני – ומשקיע את יתר כספו בהרס העיתונות החופשית בישראל – הציע למיט רומני לא פחות מ-100 מיליון דולר במידה ויביס את אובמה, סילברמן הגיבה מיד עם הצעה משלה.

תעלוליה של סילברמן אינם מסתיימים כאן: בחודש שעבר, במחאה על חוקים חדשים שמטרתם למנוע זיופים בהצבעות – ולטענתה של סילברמן נועדו למעשה למנוע מזקנים, סטודנטים ושחורים להצביע – יצאה סילברמן בהצעה מקורית במיוחד: לרכוש לבניכם ולסבים שלכם אקדח, על מנת שיוכלו להשתמש ברשיון הנשק שלהם כאמצעי זיהוי בקלפי.

אז ליברלים נאורים לא חסרים בקרב כוכבי הוליווד, והם בהחלט הופכים את הבחירות למבדרות. אבל מה עם הרפובליקנים? למה להם אין נבחרת כוכבים? ובכן, מסתבר שדווקא יש, אבל הם קצת מתביישים, ובצדק – כוכבי הוליווד הבודדים שמעזים לחבור אל הצד הימני של המפה הפוליטית טוענים שזו בחירה שבצידה מחיר קרייריסטי כבד. קלסי גרמר, למשל, טען שעובדת היותו רפובליקן מוצהר פגעה בסיכוייו לזכות במועמדות לאמי על תפקידו בסדרה "בוס"; ובימים אלה ממש הרשת סוערת בעקבות ציוץ של סטייסי דאש, מכוכבות הסרט הקלאסי "קלולס", שהצהירה על תמיכתה במיט רומני וחטפה בראש על היותה אישה שחורה ושמרנית.

בכל זאת, בקמפיין הרפובליקני יש מדי פעם אלמנטים זוהרים ואף מבדרים – אבל לרוב גם קצת מפחידים. את מעללי קלינט איסטווד והכסא הריק אתם כבר מכירים, וגם ג'ון ווייט כבר הכריז בפאתוס שאובמה הוא משיח שקר. אבל את פסגת הפחד כובש ללא ספק צ'אק נוריס, שבסרטון משונה שהעלה ליוטיוב ביחד עם אשתו, מבטיח למצביעי אובמה 1,000 שנים של אופל.

בקיצור, לא חסרים כוכבים פוליטיים, וזה עוד לפני שהזכרנו את בראד פיט, ג'ורג' קלוני, ג'יי זי וביונסה. אבל בסופו של דבר, הסיבה האמיתית ששתי מערכות הבחירות האחרונות בארה"ב מפזרות עלינו כל כך הרבה אבק כוכבים, היא שהנשיא עצמו הוא סופרסטאר בהכחשה. רבים יטענו שהוא יותר כוכבן מאשר מנהיג אומה, אבל גם כשהפופולריות שלו מדשדשת והוא מתגלה כנשיא אפור שלא מסוגל לצלוח עימות, אובמה הוא עדיין הנשיא עם הקירבה הכי חזקה לשואו-ביזנס. בזמן שראש ממשלת ישראל מנסה לשבות את לב ההמון בנאומי הפחדה לקידום מלחמת עולם שלישית, לארה"ב יש נשיא שמסוגל לבצע קטע סטנד-אפ קורע, שמגיע להתארח בתוכניות האירוח הגדולות, ואפילו מריץ ג'אם מוזיקלי חי ביחד עם ג'ימי פאלון.

אז אולי זו לא תעשיית הבידור הישראלית שלא יודעת לעשות פוליטיקה – אולי זו הפוליטיקה שפשוט לא יודעת לעשות בידור. כך או כך, שנה אחרי המחאה החברתית, לאנשי התרבות בישראל יש הזדמנות נדירה לקחת מערכת בחירות משעממת וצפוייה מראש ולהפוך אותה למסיבה הגדולה של הדמוקרטיה. כמו באמריקה.

נזכרתם בעוד סרטונים מצחיקים מהבחירות בארה"ב? ספרו לנו בפייסבוק