אוסטין פאוורס
אוסטין פאוורס הוא הפארודיה שכולם מכירים. שלושת הסרטים של מייק מאיירס, שבהם הוא מגלם את הסוכן פאוורס וגם את אויבו המר ד"ר איוול, שאבו השראה מסרטי בונד כמו גם מהרבה סרטי בלשים וסוכנים אחרים, מוכרים יותר ופחות. במשך תקופה מסוימת, הבדיחה התעלתה על המקור: "אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי" ו"אוסטין פאוורס: גולדממבר" הכניסו יותר כסף מכל סרט בסדרת בונד לפניהם, ו"או ביהייב", ו"גרובי, בייבי" הפכו לתקופה מסוימת למטבעות לשון מוכרים הרבה יותר מ"בונד, ג'יימס בונד" ו"מנוער, לא מעורבב". חלק גדול מהקהל של הסרטים האלה, ניתן להניח, לא הכיר את המקור שעליו הם צוחקים, ובוודאי שלא הבחין בקריצות הקטנות כמו ש"ראנדוםטאסק", עושה דברו של ד"ר איוול, הוא משחק מילים על Oddjob, בעל התפקיד הזהה ב"גולדפינגר", וש"אלוטהפג'יינה" היא למעשה דרך שונה לומר "פוסי גאלור".
קזינו רויאל
הרבה, הרבה לפני "קזינו רויאל", הסרט שפתח את עידן דניאל קרייג בסדרת בונד, היה "קזינו רויאל", קומדיה עטירת כוכבים משנת 1967. בונד היה אז בשיא כוחו, הוא שלט בקופות, וחברת יוניברסל ניסתה לשים לו רגל בכך שרכשה את הזכויות לספר הראשון בסדרת בונד שנקרא "קזינו רויאל" והפיקה סרט שלכאורה מבוסס עליו, ולמעשה היה בדיחה פרועה על חשבונו. הפקה רצופת תקלות, והחלפת ידיים בין יותר מדי במאים ותסריטאים, יצרה סרט עם עלילה מקושקשת וקוהרנטית בקושי. דייוויד ניבן מגלם בסרט את ג'יימס בונד, אבל הוא לא היחיד: כדי להטעות את אירגון הרשע SMERSH, כל סוכני הוד מלכותה מקבלים את שם הקוד "ג'יימס בונד 007" וכך בסרט משתתפים הרבה בונדים, בינהם פיטר סלרס, אורסולה אנדרס וגם וודי אלן, שמגלם את האחיין, ג'ימי בונד.
OSS117
כשאתם שומעים שגדול הסוכנים החשאים הצרפתיים הספרותיים מוכר בקוד OSS 117, מובן מאליו שתניחו שמדובר בפארודיה על ג'יימס בונד, 007. האמת היא שזה לא המצב, או לפחות, לא כך זה התחיל: 117 למעשה הקדים את 007, הספר וגם הסרט הראשונים בכיכובו יצאו עוד לפני שג'יימס בונד הגיע אל האקרנים. הוא הופיע בלא פחות מ-88 ספרים ושבעה סרטים וכל אותו זמן היה סוכן חשאי רציני לחלוטין. אבל כשב-2006 הבמאי מישל הזנוויציוס והשחקן ז'אן דיז'ארדן לקחו על עצמם להמשיך את עלילות הסוכן, הוא הפך לפארודיה על עצמו ועל בונד כאחד, בשיחזור תקופתי של סרטי שנות השישים. הגירסה הזאת של 117 הופיעה בשני סרטים שזכו להצלחה אדירה בצרפת, "המשימה קהיר" (2006) ו"המשימה ריו" (2009) אבל, כמובן, לא הוקרנו בארץ. ברור, הרי זאת בסך הכל קומדיה צרפתית, כמה רחוק היא כבר יכולה להגיע, נכון? אולי כדאי להזכיר גם את הסרט הבא שעשו הזנוויציוס ודיז'ארדן יחד גם הוא קומדיה שהיא שחזור של סרטים מתקופה אחרת: "הארטיסט". על זה הם כבר קיבלו חמישה אוסקרים.
המרגל מת מצחוק
"Spy Hard" היה אחד מהשורה האינסופית כמעט של סרטי פארודיה בכיכובו של לזלי נילסן, שנקרא בעברית (אלא מה) "המרגל מת מצחוק". הסרט, האמת, היה אחד החלשים של נילסן, מצחיק בקושי, אבל היה לו שיר פתיחה - אל יאנקוביץ' כתב, ביצע וכיכב בקליפ הפתיחה שהוא פארודיה מדויקת להפליא ואדירה על שירי הפתיחה של בונד בכל הדורות. לתשומת ליבה של אדל.
The Something of Boris
ואם כבר בשירי פתיחה עסקינן: לפני שיצא הסרט "קוואנטום של נחמה" עלתה השאלה הקשה איך כותבים שיר פתיחה עם שם כזה מוזר? בתכנית רדיו בריטית, הציע הקומיקאי ג'ו קורניש, שיר פתיחה משלו, שבדיעבד היה הרבה יותר מוצלח מהגיבוב המוזר שביצעו בסרט ג'ק ווייט ואלישיה קיז (שאפילו לא קראו לו "קוואנטום של נחמה" - רמאות!).
משפחת סימפסון
באחד הפרקים הקלאסיים של "משפחת סימפסון" הומר מקבל הצעת עבודה מפתה. בניגוד מוחלט למיסטר ברנז המאוס; הבוס החדש שלו, האנק סקורפיו, הוא אדם חביב ומתחשב, שהוא גם במקרה נבל בונדי. הומר נשאר אדיש לחלוטין למעללי הבוס החדש, למרות כמה סימנים ברורים כמו מכונות יום הדין שבמפעל שלו, העובדה שהוא משגר איומים לאו"ם ומנסר אנשים בעזרת קרני לייזר כחלק מיום העבודה, והבקשה שלו מהומר "אם אתה יכול להרוג מישהו בדרך החוצה, זה יהיה נהדר".
רובוט צ'יקן
אחת הגירסאות האידיוטיות ביותר וגם המצחיקות ביותר לג'יימס בונד מופיעה בתוכנית הבובות החצופה של סת' גרין (שמופיע גם בסרטי אוסטין פאוורס): בן-דמותו היהודי, רוס השנה. כי בדיחות אנטישמיות זה מצחיק.