נכון ל-2009, לקלווין האריס היה הכל. האלבום השני שלו, "Ready For The Weekend" עמד בראש המצעדים בבריטניה, מאחוריו היו כבר הפקות לקיילי מינוג, להיט חורך רחבות עם דיזי ראסקל ("Dance Wiv Me"), ואופציה לצאת לפנסיה לפני גיל שלושים אחרי שנשחט על ידי המבקרים. הדי.ג'יי-זמר-מפיק הסקוטי שפרץ שנתיים קודם לכן עם אלבום הבכורה "I Created Disco" הסופר רקיד, שמח ואינטליגנטי לפרקים, לא רצה לפוצץ מועדונים - הוא רצה להרים פסטיבלים, ובשביל זה לפעמים לא מספיק לעבוד עם הראש - כדי לנענע ישבנים, צריך קודם כל למסחר את שלך.
במקום ליהנות מאיזו חופשה בברבדוס, האריס העדיף לתפוס מרחק אבל להתקרב לייצוא הכי מפורסם משם, ריהאנה, ולעשות איתה את "We Found Love", שהפך לאחד הלהיטים הכי גדולים מתוך האלבום שלה "Talk That Talk" משנה שעברה. מפה לשם, מצא את עצמו האריס ברשימת הדי.ג'ייז העשירים בעולם, כששוויו מוערך בכ-10 מיליון דולר. משם כבר אין דרך חזרה - ובעצם, למה שתהיה? חוץ ממחויבות לקהל שליווה אותו מתחילת הדרך, כמובן.
האלבום השלישי של האריס, "18 Months", מסמל את הטרנספורמציה שלו מסתם מיליונר-נובוריש לחתיכת טייקון; גם שם הוא מנפנף באותו סינגל חרוש עם ריהאנה, כי יש נכסים שלא כדאי להסתיר. אבל המחזור הוא גם בצליל, ערימות של מלודיות יורו-דאנסיות - כאילו השנה היא 1995 - מהולות באגרסיות דאבסטפיות, בניסיון לנגוס לעצמו בני נוער מזרח אירופאים חסרי מושג וחוגגי מסיבות קולג' אמריקאים שלא רוצים שיהיה להם מושג.
בניסיון לקרוץ למלעיזים ולהוכיח שאם הוא רוצה עדיין יש לו את זה, האריס משבץ באלבום כמה קטעי מעבר אינסטרומנטליים עדינים ויפים יחסית - "Green Valley", "Mansion", ו"School". למרבה הצער הם מעטים מדי, וגם כשמחברים את שלושתם מתקבלות פחות משש דקות. לא מספיק להוכיח שיש לך את היכולת לרקוד על שתי חתונות כשבעצם עוד לפני החופה כבר חתכת לאיזה רייב מבאס, ועל הדרך גנבת מהמחסן את כל הסטיקלייטים.
בשונה משני האלבומים הקודמים, הפעם האריס בחר להקיף את עצמו בחבורה רחבה של אמנים ולתת להם להשתלט על המיקרופון, כשהוא מותיר לעצמו גיחות רגעיות עד לא קיימות. עם דיזי ראסקל הוא עשה פה את "Here 2 China" שמתגמד ביחס לשיתופי הפעולה הקודמים שלהם; אלי גולדינג מובילה את "I Need Your Love" למחוזות של גנריות מהפנטת שעושה חשק להאזין שוב ושוב מבלי להבין באמת למה; פלורנס וולש (מפלורנס אנד דה מאשין) עושה את השטיק המעצבן שלה לצלילי מלודיות מעצבנות יותר מהרגיל, וטייני טמפה מצטרף ב"Drinking from the Bottle", שיר שבליינים שיכורים דוקרים זה את זה לצליליו רגע לפני שהשמש זורחת על נמל תל אביב.
אם מתרחשים כרגע במקום כלשהו על הגלובוס צילומים של סרט קולג'-מסיבות-בריכה-רואוד-טריפ-שכרון-חושים-סטודנטיות-טופלס-וחביות-בירה, כדאי למפיקים לעצור רגע ולשקול אם שווה להם להוציא כסף על עורך פסקול. כמו שזה נשמע ב"18 Months", קלווין האריס כבר עשה את כל העבודה - והוא זול, ממש זול.
מה אתם חשבתם על האלבום? דברו על זה בפייסבוק