פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נערה גולשת: האם המתיחות ברשת עוברות את הגבול?

      המתיחה שגרמה למעריצות ג'סטין ביבר לעשות קרחת וההודעות הכוזבות על מותו של מורגן פרימן העלו שוב לדיון את סוגיית הטרור ברשת ואת הסכנה הכרוכה בהפצת מידע פוגעני

      בסוף השבוע האחרון אגף הנושאים החמים של טוויטר הוצף בביטוי #BaldForBieber, כשמאחוריו ניסיון מתיחה לא משעשע במיוחד שהתחיל במערכת הפורומים 4צ'אן. פוסט עם צילום מסך מזויף של הטוויטר הרשמי לכאורה של מערכת Entertainment Tonight, דיווח שג'סטין ביבר אובחן כחולה סרטן. הפוסט המשיך ותיאר פעולות הזדהות של מעריצות מסביב לעולם שגילחו ראשן כאות תמיכה באלילם האהוב לצד תמונות מרוטשות של בנות קרחות. עד מהרה נפתחה גם קבוצת פייסבוק, נערך מחדש ערך ביבר בויקיפדיה וסרטונים המציגים מעריצים מתקרחים למען ביבר הועלו ליוטיוב.

      חשיפת הסיפור כמתיחה לא לקחה זמן רב. הסרטונים שהועלו נלקחו מתחרות שנערכה בתחנת הרדיו Z104 במהלכה גילחו מעריצים את שיערם בתמורה לכרטיסים להופעה של ג'סטין ביבר, הידיעה שפורסמה גם ב-Reddit נמחקה במהרה מהיעדר ראיות תומכות בסיפור ואחד השותפים למתיחה הודה בשקר. "הבנות שאתם רואים הן בעצם אחיות/חברות של מי שעשה את זה כדי לשכנע בנות אחרות לעשות את זה גם", הוא הסביר את תמונות הנשים הקרחות. בהיעדר לינק לכתבה המקורית, עושה רושם שאף אחד, נכון לעכשיו, לא נפל בפח.

      על אף כישלון הנסיון, קשה שלא לחשוב על התוצאה הצפויה של המתיחה ומתיחות מהסוג הזה ועל הנזק שהייתה יכולה לגרום לצעירים פתיים ברחבי העולם, וזה עוד בלי לדבר על חוסר הטעם בשימוש במחלת הסרטן כתמריץ. בין אם הייתה מאחורי המתיחה אג'נדה - לחשוף את תרבות העדר המקיפה את ביבר - ובין אם הייתה גחמה מיותרת, תוצאותיה היו עלולות להיות אכזריות. מספיקה נערה אחת שמופיעה גלוחת ראש לבית הספר למחרת והופכת לבדיחה מהלכת של חבריה לכיתה כדי להבין שהגבול נחצה. כמה רחוק אפשר ללכת כשהכוח של מידע ברשת מופץ במהירות דרך הרשתות החברתיות והסינון בין מידע כוזב לאמין מיטשטש כל כך. ובכלל, האם המסר שמאחורי פעולות גרילה ויראליות מצדיק את הנזק המשני?

      מם מיתות המפורסמים הכוזב למשל, זה שהתחיל עוד ב-2010, הגיע לאחרונה לסף ביתו של השחקן מורגן פרימן. על פניו, מדובר במשחק שמועות קלאסי, כזה שבדק עוד לפני המצאת האינטרנט את גלגולה של פיסת אינפורמציה. בשנים האחרונות שמו של פרימן בן ה-75 צץ מדי פעם בהקשר קודר כזה או אחר, בין אם נפילה מצוק או מוות מסוג יצירתי אחר, ובשבוע שעבר החליט השחקן להגיב. "אני מקווה שהסיפורים האלה לא נכונים", הוא כתב בחשבון הפייסבוק שלו, "אבל אם כן, אני שמח לבשר שהחיים שלי שאחרי המוות זהים לחלוטין לחיים שלי כשהייתי בחיים". וכדי להוכיח בוודאות גמורה שהוא אכן בחיים, הוא הגיש תמונה כראייה. גם במקרה המדובר, המסר - מפוקפק אף יותר מבמקרה ביבר - לא מצדיק את הפגיעה בבני משפחה או חברים של פרימן שעלולים לקרוא את הסיפור ברשת וחלילה להאמין לו. מחיר התהילה אמנם יקר, אבל גם במקרה הזה גבול הטעם הטוב נחצה.

      השחקן מורגן פרימן בתצוגה של דולצ'ה וגבאנה (GettyImages)
      מתלוצץ עם גולשיו. מורגן פרימן (צילום: GettyImages)

      הגבול הזה מטושטש עוד יותר במקרים בהם המסר הופך רציני ואולי אפילו חשוב. ארגון ההאקרים אנונימוס, שצמח אף הוא ב-4Chan, עוסק מאז 2003 בהפלת אתרים ושיבושם כמחאה. בין אם הם פועלים בשם הצדק החברתי או בשם הזכות לפרטיות, הפעולות שלהם להפלת אתרים חוצות גם את גבול החוק והמוסר ובסופו של דבר עלולות להביא לפגיעה דווקא באותו הפרט שעבורו הם לכאורה פועלים. אם הפלת רשת כמו פייסבוק, לדוגמא, יכולה לפגוע ברווחיותה, הרי שבסופו של דבר העובד הזוטר יהיה זה שייפגע.

      בשבוע שעבר שחררו באו"ם דו"ח שכותרתו "השימוש באינטרנט למטרות טרור" שנקב ברשתות החברתיות טוויטר, פייסבוק ויוטיוב כשלוש פלטפורמות שבאמצעותן ארגוני טרור מגייסים חברים חדשים ומרחיבים את פעילותם. "תוכן שהיה מופץ בעבר לקהל מצומצם באופן יחסי" נכתב בדו"ח, "היגר בצורה משמעותית לאינטרנט". בעוד המסקנות של הדו"ח לא מחדשות דבר עבור ציבור הגולשים באינטרנט, הן מחדדות את הנקודה בצורה ברורה יותר - להפצת מסרים ברשת יש יותר מאפקט מיידי אחד. יש לה יכולת להכות גלים גם בצד השני של האוקיינוס.

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      תרגיעו, הוא בריא. ג'סטין ביבר מחופש לקירח בתוכנית של ג'ימי קימל (צילום מסך)

      הפעולות של חבורת הטרולים מאחורי מתיחת ביבר, של מפיצי שמועות המוות ושל ארגוני האקרים כמו אנונימוס אולי רחוקות מהאג'נדות של ארגוני טרור כפי שאנחנו מכירים אותם, אך אינן נבדלות במהותן. טרור חברתי אולי לא כולל העברת אמל"ח ותכנון מחושב של פיצוצים, אבל מסוכן לא פחות בידיים הלא נכונות. ובוודאי כשהוא עוטה תחפושת של מסר חברתי או אמנותי ומופץ בצורה מאסיבית. נסיון השכנוע של נערות תמימות לגלח את שיערן יכול להפוך במקרה הטוב את חייהן של הנערות הללו לגיהנום (תופעת הבריונות עשתה אף היא הסבה לעולם הדיגיטלי) ובמקרה הרע יותר להוביל למהלכים קיצוניים כמו זה שנקטה בו אמנדה טוד לפני שבועיים, אחת מעשרות בני נוער ששמים קץ לחייהם, בין היתר בעקבות בריונות ברשתות חברתיות. תופעת העדר וההערצה שהושמה ללעג במתיחת ביבר אולי ראויות לגינוי המתאים, אבל ביצירת עדר נגדי, הראוי אף הוא לביקורת, המסר נוטה ליפול בין הכיסאות.

      מתיחות ברשת - הומור או טרור? דברו על זה בפייסבוק