פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      התוכניות החדשות של ערוץ 24 ובראשן זו של אלירז שדה, מפתיעות לטובה

      לוח השידורים המתחדש של ערוץ 24 מספק את האיזון שהיה נדרש לגוף שעושה צעדים ראשונים בהמצאתו מחדש. וההפתעה הכי גדולה - תחזיקו חזק - היא התוכנית של אלירז שדה

      ערוץ 24 משנס מתניים ומגשש אחר דרכים להמציא את עצמו מחדש – אולי לא בדיוק להמציא מחדש, כי כבר יש את הקהל שלו, אבל הוא בהחלט מנסה למצוא את הנקודות המתאימות כדי להזריק לתוכן בוטוקס תוכני. כזה שימתח מה שצריך, ישתק מה שמיותר, ובאופן כללי יביא למתיחת פנים הכרחית מאוד.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      ערוץ 24 - לא רק קותי (צילום: יח"צ)

      יריית הפתיחה היתה עם "פסקול חיי" המוצלחת למדי של גל אוחובסקי – לא האדם שמזוהה עם תכני ערוץ 24 הרגילים, ולא מי שיכול לסבול את תוכניות הקיץ על החוף על החוף על הקותי שהורגלנו אליהן בשנים האחרונות. גל אוחובסקי, כפי שכבר נאמר כאן בעבר, זה הצהרת כוונות. וארבע התוכניות החדשות שהתווספו ללוח השידורים מתחילת השבוע, גם הן סוג של הצהרת כוונות – לא באופן קיצוני ושונה כמו "פסקול חיי", אבל בכל זאת נסיון מודע להזרים דם חדש אל ערוץ שכבר עמד בפני סכנת נמק תרבותי.

      הנסיונות, בצורת התוכניות "רק טוב עם עודד מנשה"; "הדיבור עם אלירז שדה"; "תכלס עם ירון אילן" ו"העשירייה עם עדן הראל", מוצלחים יותר ופחות, אבל המכלול שלהם מייצר בכל זאת איזון נעים שחסר היה כל כך קודם לכן ולא נשען על העושר המילולי והתוכני שמספק קותי סבג. ואם זהו המסלול שנועד לכבוש את הדרך החדשה לקראת הלוח החדש שיעלה בינואר הקרוב – הרי שאלו בשורות טובות.

      "תכל'ס עם ירון אילן"

      מצחיק שהמילה היידישאית תכל'ס היא זו שנבחרה כדי לספק כותרת עבור מגזין המוזיקה המזרחית של ירון אילן, שמדבר באולפן עם זמרים מהשורה הראשונה של הז'אנר כמו קובי פרץ, אורן חן, ליאור פרחי וזהבה בן. אבל למען האמת, הגישה היא תכל'סית למדי, ובזה מבדיל עצמו ירון אילן מרוב מגישי המגזינים המוזיקליים הישראליים – מצד אחד הוא אינו בובה על חוט שהונחתה מטעם קשת מבלי שום רקע או הבנה מוזיקלית, ומצד שני אינו המנחה המתנשא מכדי להביע עניין בצבעי השיער המתחלפים של קובי פרץ (כאילו שההתייחסויות לאאוטפיטים של אפרת גוש יותר נחשבות).

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מוציא מהמרואיינים מה שאף מנחה מתנשא לא יוציא מהם. "תכל'ס עם ירון אילן" (צילום מסך)

      ירון אילן חי ונושם את המוזיקה ומכיר היטב את הזמרים, לא צריך לקרוא מכרטיסיות או להעמיד פנים שהוא הקשיב לדיסק. יכול לשאול בנינוחות ובטבעיות על ההריון המתקדם של אשתו של קובי פרץ, על האמונה באלוהים ועל כדורגל. מהצד השני של המתרס – המרואיינים שלו מספקים מה שלעולם לא יוכלו לומר למיקרופון התזזיתי והקצת ציני של מגזין כשל גיא פינס למשל. מול החיבה שאילן רוחש למרואיינים, אפילו הלאקוניים והמתוכנתים להימנע ממלכודות יח"צניות מבין מרואייניו, מצליחים לשכוח את הססמאות הרגילות וההתחמקויות ולספק איזו ליטרת כנות.

      "תכל'ס עם ירון אילן" עדיין מתנהגת קצת כמו תוכנית רדיו שבמקרה מצולמת, ויש בה חלקים שאפשר לוותר עליהם, ולהדק – אבל בסך הכל אפילו שאלות מעריצים ורגעים מביכים מעט מבחינה טלוויזיונית עוברים באופן אורגני למדי.

      "רק טוב עם עודד מנשה"

      החוליה החלשה והמתישה ביותר מבין ארבע התוכניות החדשות של ערוץ 24 שייכת בלי שום ספק לעודד מנשה. הואמתמודד עם פורמט איום ונורא, מהסוג שכמוהו התרגלנו לקבל מערוץ 24 עד היום, ושאין לו שום קיום טלוויזיוני. אם "תכל'ס" רק מזכירה מדיום אחר, הרי ש"רק טוב" היא פשוט תוכנית רדיו. ולא מהמוצלחות.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      העובדה שהוא עדיין מחייך זה נס. "רק טוב עם עודד מנשה" (צילום: יח"צ)

      "רק טוב" היא שעתיים משמימות של ד"ש עם קליפ, ושיחות מייאשות שחוזרות על עצמן באופן כל כך רפטטיבי שנשאר רק להוריד שוט אלכוהול בכל פעם שצופה בת פחות מ-25 שנים תקדיש שיר לאמא שלה, וצופה בת יותר מ-25 שנים תקדיש שיר למאמי שלה, אהבת חייה.

      העובדה שעודד מנשה מצליח לשמור על החיוך שלו מתוח אחרי יותר משעה של זה, נעוצה כנראה בסברה שהוא פשוט נושך את פנים הלחי שלו כדי להחליף כאב נפשי בכאב פיזי. בשביל להוסיף עלבון על חבורה, נאלץ מנשה להזכיר בקצב של אחת לחמש דקות שידור את המילה "אינסטגרם" כדי לקדם את המותג ברשת החברתית המצולמת. לא טוב, ולא פוטוגני.

      "הדיבור עם אלירז שדה"

      התוכנית המפתיעה ביותר לטובה מבין הרביעייה הפותחת שייכת לאלירז שדה עם "הדיבור" – הו, כן. שפשפו עיניים בתדהמה והעבירו בשעות הנכונות לערוץ המתאים כדי להיווכח בפלא בעצמכם. אלירז שדה לא הפך לפתע ללונדון וקירשנבאום, הוא גם לא צריך. אבל מה שבטוח זה שמכל פליטי "האח הגדול" ושאר תוכניות הריאליטי שהיוו מקפצה חסרת בסיס למשבצת מגיש, הוא זה שהצליח יותר מכולם ללמוד את המדיה ולשחות בה באופן טבעי פחות או יותר.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      השתכלל, השתפר והתבגר. "הדיבור עם אלירז שדה"(0צילום מסך)

      מה שדנה רון, נעמה קסרי וקותי סבג לא הבינו עדיין, זה שהמדיה לא תגמיש את עצמה עבורם; ואלירז שדה עם כל האש שמשך אליו, עבד קשה, השתמש בשכל הישר, גילה את הגבולות שלו, השתכלל והשתפר. ב"הדיבור", בהחלטה נבונה, לצדו של שדה נמצאים תמיד עוד שני אורחים ורבאליים, קצב התוכנית נע בזריזות הנדרשת בין הנושאים החמים ומעוררי השיח של היממה האחרונה, והיא עובדת. עריכת התוכן הנכונה והמדויקת של דודי כהן מחמיאה לפורמט שמצליח להישאר קליל ונגיש מבלי להיות חנפני ונמוך. גם הפלייליסט הוא לא ערוץ 24 קלאסי, ותוכלו לשמוע גם בלקן ביט בוקס, הדג נחש ושלמה ארצי לצד החדש של ליאור נרקיס. אחלה.

      "העשירייה עם עדן הראל"

      עדן הראל היא לא מנחה דגולה. למרות כל שנות הנסיון שצברה, אין בנוכחות הטלוויזיונית שלה איזו ערובה לאושייה בת סמכות או ידע מרשימים במיוחד. ב"העשירייה" היא איכשהו עוברת, בעיקר בזכות הפורמט המחמיא שתפרה סביבה עורכת התוכן נורית ברירו, ובזכות הליהוק הנכון של לירון תאני בפאנל האורחים שמביא עמו את מה שהראל חסרה – ידע רהוט, זריזות מחשבתית ותשוקה אמיתית למוזיקה.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      פורמט מחמיא שמוציא את עדן הראל בסדר. "העשירייה עם עדן הראל" (צילום מסך)

      הפורמט פשוט ויעיל – התוכנית מדרגת ומאירה עשרה שירים שמקובצים סביב נושא מתחלף – "חתונות", "מחאה" וכיוב'. הקליפים מדורגים בסדר עולה עד המקום הראשון, מלווים בפופ-אפס של עובדות נחמדות על כל אחד מהקליפים, ואורחי הפאנל מנהלים שיחה אינטליגנטית ומנומקת על כל אחת מהבחירות. התוצאה אפקטיבית, נגישה ומותאמת היטב למה שנראה שהוא הקו החדש של ערוץ 24 – צומת של מוזיקה שפחות או יותר כל צופה יוכל למצוא את עצמו בה מבלי להרגיש מודר.

      מה אתם חשבתם על התוכנית החדשה של אלירז שדה? ספרו לנו בפייסבוק