סיכום 2012: מצעד הקליפים הגדולים של השנה

אפשר להגיד הרבה דברים על קניה ווסט אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח - לאיש יש חזון אסתטי מרשים. הקליפ הזה, עם הצילום המיוחד שלו, עושה את מה שווסט הכי אוהב לעשות: לשחק לכם עם המוח. עוד לפני שהצלחתם להבין מאיפה נפל עליכם הביט, התרחשות אחר התרחשות, משחק גאוני של צורות, והכל בלוקיישן ממש מרופט יחסית לווסט הבומבסטי: מגרש חנייה. מסקנה: רעיון טוב - הכל טוב.

אסאפ רוקי הוא האיש הנכון בזמן הנכון: יש לו הבגדים, יש לו הזהב, ויש לו את ההפקה הכי מרעננת. כראפר חצוף, הוא החליט להמשיך ולשבור שני טבואים: הראשון הוא להראות פטמות ביוטיוב, והשני הוא לצלם קליפ בפריז כדי לעצבן את קנייה ווסט וג'יי זי שאחראים ללהיט "Ni**as In Paris". לא נותר אלא לתהות האם השורה "עטור מצחך זהב שחור" היתה לו השראה במהלך העבודה.

"פשוט היינו בצילומים אצל טרי ריצ'ארדסון ואז השיר הזה התנגן ברקע אז החלטנו כבר לשיר אותו. ואז חשבנו, 'הי, למה שלא נהפוך את זה לקליפ'?". לעזאזל איתכם אוד פיוצ'ר - תפסיקו, העולם לא בנוי לכל הכיף הזה. ההוצאה של האלבום הרשמי של קולקטיב ההיפ הופ, "The O.F. Tape Vol. 2" הולידה שלל קליפים מופרכים ופרובוקטיביים, אבל קסמו של "אולדי" טמון בכך שאין בו תחפושות ומסכות לצורך פרובוקציה - הוא פשוט תיעוד נהדר, חד וקולע של צחוקים ושיגועים עם החבר'ה.

כמו כל דבר אחר שדיפלו בגלגולו כמייג'ור לייזר נוגע בו, גם הקליפ הזה עושה חשק לרקוד, רק שבמקרה הזה יש גם קצת חשק לבכי. מונטאז' אווירתי של חיי התרבות והלילה של קינגסטון בג'מייקה, שם צולם הקליפ, שהוא הכל מלבד קולוניאליזם נפוח. הטקסט, קינה מופלאה על כך שכולנו הפכנו למפלצות מודרניות, לא יכול היה לקבל טיפול מסור יותר מהקליפ הזה שעומד כיצירה קצרה בזכות עצמו. SoMe, הבמאי, מציג לנו גטאות שחורים, גטאות לבנים וגטאות עולמיים, ושואל בדרכו האם עדיף להמשיך ולהתחפר בהם, מתוך ידיעה שלעולם לא נוכל להשתחרר מהם. מקסים.

להיט ממכר? יש. תנועת גפיים מעגלית ובלתי נשלטת? יש. דוגמנית העל לארה סטון? יש! יש! יש! זו היתה אנומליה אם הוט צ'יפ, המקיימים בקליפ הזה את השילוש הקדוש שהוזכר לעיל, לא היו נכנסים לרשימת הקליפים של השנה. פיטר סרפינוביץ', הבמאי, בחר להתעלות מעל הבנאליה ולא להציג קלוז אפ על סטון היפה במשך שלוש דקות - למרות שגם זה היה עובד לגמרי. במקום זה, קיבלנו ויזואליה מעוררת שנראית כמו דאפט פאנק על קראק בסרט אימה. וגם לארה סטון, כבר אמרנו?

מיטב המוחות מנסים לנחש לאן עוד יגיע הטירוף של נינג'ה ויו-לנדי, חברי ההרכב המופרע Die Antwoord, שהתחיל כטריק שיווקי מבריק והואשם לאחר מכן בהתמסחרות, אבל ממשיך להוות את השעטנז הכי מעניין ודוחה במוזיקה המודרנית. אחרי שסירבו להצעתה של ליידי גאגא העלוקה להצטרף אליה לסיבוב הופעות והעליבו אותה קשות, Die Antwoord ממשיכים לירוק לכל באר אפשרית תוך ניצול אופטימלי של המדיום. תסתכלו עליהם ותראו אותנו.

דני בראון הוא אדם משוגע; יש לו תסרוקת נוראית, שיניים שבורות וחצי רקובות, צחוק של מסומם וטקסטים מטונפים. עם זאת, בראון הוא אדם חכם שיודע איך לגרום לכם להאזין. אפקט ה"אוי איזה מותק! אלוהים, מה הוא אמר עכשיו?!" שעשה את אזיליה בנקס בקליפ הגאוני ללהיטה "212" חוזר פה בענק, כאשר את בראון מגלם ילד קטן עם פה ג'ורה - שגם מדגים איך נשברו לבראון השיניים. בסופו של הקליפ מפציע בראון הבוגר לסגירת מעגל עם כל מי שזלזל בו אי פעם.

ביונסה, האישה וההייפ, החליטה לרתום את הקליפ שלה לטובת השקת "יום ההומניטריות העולמי", יוזמה חדשה שמטרתה לייחד את זכר האנשים שאיבדו את חייהם במהלך עבודתם כפעילי סיוע הומניטרי ברחבי העולם. הקליפ צולם מול קהל חי בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, והויז'ואל המדהים שמוצג מאחורי ביונסה לוקח אותו למקום מרגש באמת, לעיסוק במצב האבסורדי שבו אנשים מקפחים את חייהם בניסיון להפוך את חייו של אדם אחר לטובים יותר.

נוסאג' טינג (ג'ייסון צ'אנג) חזר עם סינגל חדש בו הוא מארח את קאזו מאקינו, סולנית להקת בלונד רדהד. היצירה הזאת, שנראית יותר כמו מופע אור קולי על מאדים מאשר קליפ, מייצרת רובד חוויתי נוסף באופן שבו אנחנו שומעים מוזיקה ומתרגמים אותה לצורות ורגשות, שילוב שנוסאג' טינג מקפיד להביא גם אל הבמה, כשהוא מציג בהופעותיו החיות וידאו-ארט. לכבות את האור, למצוא שמיכה להתכרבל תחתיה, להאזין ולצפות בלופ.

אזהרה: בבקשה אל תצפו בקליפ הזה אם אתם לפני, במהלך או אחרי פרידה - כי אתם תבכו. הקליפ היפהפה הזה, בכיכובו של שייה להבוף שמציג בו עירום מלא, הוא אקסטרים קלוז אפ על המוח בזמן שמתרחקים ממישהו אבל הכי מתגעגעים אליו בעולם, מעין הזיית כיסופים. את הקליפ ביימה עלמה הראל, ישראלית שגרה בלוס אנג'לס ועבדה בעבר עם טיילור הוקינס (מתופף הפו פייטרס) וביירות, וגם זכתה בפרס הראשון בקטגוריה התיעודית בפסטיבל הקולנוע של טרייבקה עם סרטה "חוף בומביי". הראל תיארה את יצירתה באופן המדויק ביותר: "בני זוג לכודים במערבולת של תשוקה בלתי נגמרת".

השנה יצא סרטו הראשון כבמאי של RZA, שרוב העולם מזהה יותר כאחד החברים בהרכב האגדי וו טאנג קלאן. הסרט "The Man with the Iron Fists", שהשיר הזה נכלל בפסקול שלו, מגלם שתי השפעות חזקות על היוצר, אמנות הקונג פו וקוונטין טרנטינו - חבר ותיק ומורה דרך. אולי בהשראת המנטור, הקליפ הזה של RZA (שלא בוים על ידו) הוא מונטאז' של המון יצירות שמצליח לייצר שפה חדשה, עשירה ובעיקר הומוריסטית. מומלץ בחום לחכות למלחמת החסה ולמהלומת הדג, שמבהירות מי האיש הכי רע על הפלנטה.

מה מגניב יותר מראפר שחור שבוחר לשחזר בקליפ את חגיגות בר המצווה שלו? דרייק החצי יהודי שיחרר ביום אחד שני קליפים, את "Take Care" עם ריהאנה ואת הקליפ להלן. ריהאנה היא מפלצת תקשורת שקשה להאפיל עליה, אבל הקליפ הזה מצליח בכל אספקט: הוא נפתח בקטע וידאו ביתי של דרייק כילד שמפטיר לעבר המצלמה "מזל טוב", וממשיך לבית כנסת במיאמי, שם האורח המכובד ליל' ווין עולה לתורה עם מסכת פנדה ושר על נשים. הבימוי המדויק של לאביסי, שעבד בעבר עם ניקי מינאז', כריס בראון וקלי רולנד, נראה כמו מה שהיה קורה אם סטנלי קובריק היה יוצר גרסה כשרה למהדרין של "Smells Like Teen Spirit". אלה אולי אילנות גבוהים להיתלות בהם, אבל לאביסי עומד במשימה באופן מעורר התפעלות.

MIA היא כנראה היוצרת היחידה כיום שמסוגלת לצלם קליפ במרוקו בהשראת תופעת ה-Saudi Drifting, להעלות על נס דמויות לא מזוהות עטופות בכאפיה (הסיוט של כל אמריקאי ממוצע ושל נפתלי בנט) ולייצר קליפ בלתי נשכח. רומן גבראס, שאחראי גם לקליפ של "Born Free" (חפשו את הילד הג'ינג'י בתפקיד אורח) תפר פה יצירה קסומה, עמוסה שוטים מרהיבים ומחושבים לעילא, ללא גרם של מאמץ וטרחנות בהם MIA חוטאת לעיתים. הסטיילינג והלוקיישן המושלמים הולמים במדויק את הטקסט, שבז לאיסור הנהיגה החל על נשים בערב הסעודית עקב החשש כי זו תהפוך אותן למופקרות. בגיל 37, חריפה פי מיליון מכל נסיכות הפופ סביבה, MIA היא אישה עם רישיון, מוח וטונות של חוצפה וכישרון. קליפ השנה.

מה קליפ השנה שלכם? דברו על זה בפייסבוק