החורף לא מתקרב, החורף כבר כאן כמו שהזכירה לנו "ארץ נהדרת" מיד בתחילתה, ברפרור הלא פחות ממבריק שלה לסדרה "משחקי הכס". במערכון הפתיחה של העונה החדשה שלה - שלאחר תשע עונות קודמות בנה לעצמו מעמד של יריית פתיחה צולפת והצהרת כוונות עונתית "ארץ נהדרת" המחישה היטב את מה שכולנו יודעים, החורף כאן והחורף ימשיך עוד ארבע שנים. הזירה הפוליטית מעולם לא היתה אלימה, מלוכלכת ואישית יותר; ומעולם לא נראו כל כך הרבה מתמודדים פוליטיים יותר להוטים לשחוט זה את זה בעצמם, לנוחותו של מי שייבחר שוב בלי מאמץ מיוחד ועוד עם חבירה לעבריין מורשע.
הביצה הפוליטית אולי טובענית עבור ציבור הבוחרים, אבל היא מתנה עבור יוצרי, כותבי ושחקני "ארץ נהדרת". הדבר המסוכן ביותר עבור תוכנית סאטירה שנהנית בלי מאמץ מרייטינג גבוה ורוח גבית יציבה מהזכיינית, הוא זחיחות ושאננות. "ארץ נהדרת" לא יכולה, וגם לא מרשה לעצמה להישאר שאננה חלק מהסימנים ראינו עוד לפני תחילת העונה הרשמית: בספיישל עמוד ענן שיוצרי "ארץ נהדרת" לא הרשו לעצמם לפספס, בעמוד הממים "ארץ נהדרת feed"; ובפתיחת העונה גם בפינה החדשה "בקיצור" שיוצרים רועי כפרי ו-וניה הימן, יוצרי הרשת הנכונים ביותר לעכשיו; בשיתוף אסי כהן ככוכב אורח בדמותו המצוינת שחסרה מאז עזיבתו כאביגדור ליברמן ובהכנסת ליאת הר לב כמשתתפת מבטיחה.
כל אלו, נוסף ליריבה המרשימה ש"מצב האומה" הפכה להיות, הם עדות להבערת האש מתחת לכפות הרגליים של "ארץ נהדרת". אש הכרחית ששומרת על יוצרי התוכנית דרוכים, רעבים ומחודדי חושים. אלו שכועסים על תהליך ההרצנה וההקצנה של "ארץ נהדרת", הם אלו שמוחים על שכבר לא קטעים איתם, שמתגעגעים לאומלטה, לחיקוי של מרגול, לקוריצה ולבלוג של מאי. אבל השנה היא לא 2003, וזו לא העונה הראשונה של "ארץ נהדרת" - המציאות לא היתה דבש גם אז, אבל עכשיו אפשר לראות שמקרוב היא כבר ממש רקובה.
אז "ארץ נהדרת" כבר לא רק נוהמת וחושפת שיניים, היא מכוונת ישר אל הגרון בניבים לטושים. אם לזכור שהיא לא יוצרת את המציאות אלא מגיבה אליה, זה לגמרי הגיוני. אז לא קטעים איתם יותר, לפעמים כן, בעיקר בפריצות המרעננות תמיד של רועי בר נתן, ובאלו של יובל סמו. אבל לרוב זה יותר מכאיב ממצחיק הכסא הכפול מ"דה וויס" שהושמש כדי להושיב את ראש הממשלה הבא ביברמן או ליבריהו, איך שלא תרצו לקרוא למפלצת הדו-ראשית הזו היה מצחיק בהתחלה, ואז הפך למצמרר ממש. ובמאמר מוסגר, כמה שזה לא יהיה שמשלמים לאסי כהן על הופעת האורח שלו הוא שווה כל שקל.
העימות הפוליטי בין נציגי מפלגות השמאל-מרכז הצביע במדויק על הבטן הרכה של כל אחד מהם, אפילו עם החיקוי הלא טוב דיו שעשה אלי פיניש (שלא באשמתו, התרגלנו לחיקוי יאיר לפיד הזחוח והמאוהב בעצמו של מריאנו). וההתפרצות של יובל סמו כמירי רגב מוטרפת ואלימה היתה כתובה על הקיר ומתוסרטת אפילו טוב יותר במציאות. מהדורת "חדשות היום" כגרסה המתוסרטת ישראל היום היתה טובה ומדאיגה. המערכון שירה בראש ופגע בשילוש הלא קדוש של מפעל הפיס, עמותות התרמה ולבנת פורן היה מדויק וכתוב להפליא.
"ארץ נהדרת" כבר בת עשר. בלי זיקוקים ובלי יותר מדי התבשמות עצמית היא סוגרת עם העונה הנוכחית עשור של עשייה סאטירית. עונות טלוויזיוניות הן קצת כמו שנות כלב, סדרות מזדקנות וגוססות בקצב מבהיל. מאבדות מהרלבנטיות שלהן, מאבדות את הקסם, שוקעות לתוך השאריות של הפאר שפעם (לעיתים נדירות מאוד בישראל הממהרת לשרוף את הגופה עוד לפני שזו התקררה), זכו להן. "ארץ נהדרת" איבדה חלק מהנאיביות שלה, מוזר אולי לדבר על סאטירה שתפקידה להיות חלק מהמערך האזרחי ככלב השמירה של השלטון כנאיבית, אבל היתה בה נאיביות משועשעת מסוימת. היא התקשחה והתחספסה עם המציאות ולא שומרת יותר בלב.
יש בזה סכנה כמובן יכעסו עליה, יאמרו שהיא מקצינה, ממציאה, מגזימה לשם הגזמה, לא מצחיקה. שמאלנית או סמולנית, מפלגת, מתסיסה. אז יאמרו. גם אם בזמן שהיא תנבח השיירה תמשיך לעבור, לפחות יישאר מי שיעז לנבוח. "ארץ נהדרת" מוכנה להיות גם מדכדכת כדי שהדי הנביחה לא יוחנקו בתוך המטפחת מאלחשת החושים שמנסים לקשור לנו לפה. וזו בחירה מעוררת הערכה.
מה אתם חשבתם על "ארץ נהדרת"? ספרו לנו בפייסבוק
דוד ליפשיץ: "אני שמאלני. ואני לא מתנצל על זה ולא מתבייש בזה"
צפו: הקאסט של "ארץ נהדרת" משתולל על הסט