ערב טוב לכם, צופים יקרים, וברוכים הבאים לפרק גלגל הצלה מיוחד ומרגש של "מאסטר שף". וכעת נרצה להחזיר את אחד המודחים שלנו לתוכנית. הממממ, אוקיי, נחזיר את סלמה כי היא הכינה אחלה שישבארק. אוקיי סלמה, היכנסי לאולפן, מחיאות כפיים!
רגע, אופס, נשארה לנו עוד שעה למלא. תהליך הבחירה הזה הוא די קצר כשהוא לא מבוסס על משימת גלגל הצלה, ולא ממש הכנו אחת כזאת. נצטרך להתלבט הרבה יותר זמן בבחירה. סלמה, תחזרי בבקשה לתוך השק, אנחנו מצלמים את זה שוב, והפעם נמרח את הקשקושים שלנו כמה שיותר, ונשלב גם לקט רגעי מודחים. שמישהו יכין לנו בזריזות כרטיסיות עם תמונות המתמודדים, אנחנו זקוקים לעזרים ויזואליים פה. פשוט תגזרו אריזת קורנפלקס או משהו כזה ותדביקו מאחורה, נו, בוא נתקתק את זה.
אוקיי, אז בואו נדבר על המתמודדים שהדחנו. אוף, כבר דיברנו עליהם כל כך הרבה במשך כל העונה ושמענו את סיפור חייהם אלף פעם, מה כבר אפשר להוסיף? אה, הנה, קבלו כמה תובנות חדשות: ממש הרגשתי שהיא אוהבת לבשל. ממש חשתי שהוא נהנה לאכול. התחברתי אליה. התרגשתי ממנו. משהו בחיוך, כלומר בידיים, וגם באופן שבו היא עמדה מול הסיר, כן, אין ספק שהיא/הוא באמת מבין אוכל/מבין אנשים/ מבשל לאנשים/מטגן לנערות/מהרהר בנחלים/מסרק חתולים. מרגישים את זה בתיבול שלו. היא לא מוותרת לעצמה. הוא הולך עד הסוף. הם מצוננים.
אחחח, זוכרים את סיפור הפציעה בלבנון של איתי? זה לא קשור אבל פתאום נזכרנו בזה כשראינו אותו בלקט, מכין פתיתים. שזה מזכיר לנו, זוכרים את הפציעה של שניר? הנה קטע וידיאו של זה. רגע, אל תלכו! יש גם את הפציעה של שלי, זוכרים אותה? היא הכינה סטייק במרק.
אלוהים, כמה זמן נשאר לנו? רבע שעה. בטוח לא נצליח לארגן פה איזו משימת גלגל הצלה זריזה? כבר לא נשאר לנו מה להגיד לפני שנכריז מי המודח שחוזר, וזה כבר מתחיל להרגיש כמו, טוב, לא נעים לנו להודות, אבל כמו פרק לקט ולא כמו פרק גלגל הצלה. הכול פה זה קטעי וידאו ואז חצי דקה שלנו אומרים "זה באמת היה טעים, וכעת למודח הבא". זה אפילו לא היה יום צילומים אמיתי, צילמנו את זה בזמן שחיכינו למונית הביתה שהזמינה העוזרת הפקה. לא שזה רע, אבל הבטחנו פרק גלגל הצלה וזה קצת פאדיחה למחזר תובנות מעורפלות על מתמודדים במשך שעה פריים טיים. רגע, מה אמרתם? אפשר כבר להכריז על המודח שחוזר אלינו? ברוך השם. זאת סלמה. אה, כלומר, והמודח שחוזר הוא... תופים... היא... תופים... כפיים... תופים... שישבארק.
ועכשיו, חברים, אחרי שסלמה חזרה אלינו המשימה שלכם להיום היא... אויש, נגמרה התכנית. איך כבר נגמר לנו הזמן?
ברוכה השבה, המפתח מתחת לשטיחון
כשסלמה הודחה על פני שלי בזמנו, הרשת געשה. "אתם גזענים", "סלמה היתה צריכה להישאר", "העפתם אותה כי היא ערביה". עכשיו, כשהיא חזרה, הטוקבקיסטים זועמים ש"אתם עושים פרוטקציות לערבים". מאוד מבלבל להיות ערבי, רגע אחד מעיפים אותך מהחלון וברגע הבא צועקים אחריך "לאאא, חזור הנה!".
בלי קשר לטעמים הכן או לא מופלאים של תבשילי סלמה, סיבת ההדחה שלה באמת הייתה משונה ומקוממת טעות טכנית בהפעלת מדחום כך שהשבתה לתוכנית נראית כמו מעשה הוגן. אם כי אני בטוחה שמשהו נשבר קצת בכל אחד מאיתנו כששלי נפסלה לדיון עוד לפני שהספיקו להניח את הכרטיסיה שלה על השולחן. איפשהו כולנו רצינו לראות את השופטים מכריזים על כניסתה ואותה דוהרת בדילוגים לאולפן וצועקת "יוהו חזרתי אוי לא דרכתי על קליפת בננה פלווווק! שמישהו יוריד אותי מהמנורה!". אבל לשופטים היה די ברור שטעות לעולם לא חוזרת, או כפי שמיכל אנסקי ניסחה בעדינות אין קץ: "כל הזמן הייתה הרגשה... שקורים לה כל מיני דברים". באימאשל'ך.
והבמיה אומרת
