בעשור האחרון, קשה לחשוב על להקה מצליחה, אהובה וגם ישראלית יותר מהדג נחש. הקוליות והתעוזה שלהם, לצד העממיות שלא ויתרו עליה מעולם וזיקוק של השפעות פופולריות ממזרח וממערב - אלה הפכו אותה ללהקה שצעירים ישראלים אוהבים להזדהות איתה ועם המסרים שלה. עצם הרצון שלהם להביע מסרים חברתיים, גם אם עמומים לפעמים, טריוויאליים או סתם עטופים בצמר גפן, הוא נערץ כשמדובר בזירה כל כך פחדנית כמו המיינסטרים הישראלי. זו הסיבה שהם מודל לחיקוי כפול - עבור מאזינים ישראלים שחושבים שיכול להיות פה אחרת ועבור אמנים ישראלים שרוצים להביע את דעתם מבלי לפחד שזה יפגע להם במכירות. לכן, שיר חדש של הדג נחש הוא חגיגה עבור כולם. כשמדובר בעיבוד לשיר אבוד של מאיר אריאל, שמאז מותו הפך אולי לכותב השירים הנערץ בישראל, נדמה כאילו "קובלנה על מפלגות ישראל" הוא מתנה שאי אפשר לסרב לה. אבל כך ראוי. השיר הזה, שבוע וחצי לפני הבחירות לכנסת, הוא אסון.
זה לא עניין של טעם מוזיקלי (אם כי זה בוודאי לא השיר הכי מוצלח שלהם), גם לא של עמדה פוליטית, כי בין אם אתם תומכי בנט או גלאון - השיר הזה הוא נגדכם. נגד אזרחים שמאמינים בדמוקרטיה, נגד אנשים ששואפים לשנות את המציאות וחושבים שיכול להיות כאן טוב יותר, נגד אנשים שרוצים להיות שותפים פעילים בחיים החברתיים.
"קובלנה על מפלגות ישראל" הוא כאמור שיר שקיבלה הלהקה מעיזבונו של אריאל על ידי בתו, וכולו עוסק בתסכול מאותן "מפלגות ישראל" ש"מתפארות בגודל חוצפתן", "אין שלטונן אלא מעשה אונן" ו"מפליגות עוד ועוד בערך עצמן", ובעיקר, כפי שמעיד הפזמון, "עלו עד כאן". על אילו מפלגות מדובר, אתם שואלים? כולן, לפי הדג נחש, שעיצבו את הסינגל באמצעות אותיות מסמליהם של מפלגות מכל רוחב הקשת הפוליטית מש"ס, דרך הליכוד ביתנו ויש עתיד ועד חד"ש. מעל כל אלה ניצב באופן בלתי נמנע סמל הלהקה, הילד המשתין המפורסם.
תשאלו, מה בדיוק הבעיה? הרי נבחרי הציבור שלנו הרוויחו ביושר כל טיפת ביקורת שנשפכת עליהם. פה הטעות: זה אולי שיר שמופנה למפלגות, אבל מי שמושפע ממנו באמת הוא ציבור הבוחרים, והמסר שמקבל הציבור הזה הוא מסר של ייאוש, של "מה הטעם להצביע ולנסות להשפיע, גם ככה אני לא יכול לשנות והכל אותו חרא". השיר כולו מתאר מיאוס מהפוליטיקה (וכל נציגיה כולם), ולא מציע אף רמז לשינוי או לדרך פעולה. והרי אם כל הפוליטיקאים הם רעים, למה לנו לטרוח ולצאת להצביע? במקום לעודד פעולה כזאת, הוא מעביר בדיוק את המסר ההפוך - אין לכם סיכוי. כך, כשהוא תורם לאפאתיות, לניתוק, לוויתור מראש על ההשתתפות במשחק ועל האמונה שיכול להיות כאן טוב יותר, השיר הזה מעודד למעשה ויתור על המעשה האזרחי הבסיסי ביותר של הבעת העמדה בבסיס כל דמוקרטיה - זכות הבחירה. וזה מעשה לא אחראי, לא ערכי, מסרס ומנוון, ואפילו אנטי-מחאתי, בוודאי במועד הזה.
רק לפני שנה חצי מיליון איש יצאו לרחובות ודרשו צדק. יש ויכוח ציבורי על מה שהמחאה הזאת השיגה, אבל דבר אחד ברור: הציבור הישראלי למד שמותר לו לדרוש את זכויותיו ולהביע את דעתו. ולא רק שזה מותר, הוא חייב לעשות את זה. לא סתם מימין ומשמאל, כולם קוראים מבוקר ועד לילה להעלאת אחוז ההצבעה. חלקים נרחבים בתרבות הישראלית עדיין לא הפנימו את זה, עדיין מפחדים להביע דעה ולקרוא ולפעול לשינוי. המסר המסוכן שהשיר הזה מעודד הוא בדיוק ההיפך. הוא מעודד את כולם להישאר בבית כי גם ככה כל "מפלגות ישראל" מושחתות.
יש סיכוי גדול שהשיר הזה לא היה מרתיח בנסיבות אחרות, כלומר, אם הוא לא היה יוצא שבועיים לפני הבחירות ואם להקה שאינה בסדר הגודל של הדג נחש היתה מבצעת אותו. אפשר להתווכח עד כמה מדובר בשיר בעל מסר משמעותי, אבל ההופעה שלו עכשיו, בפרק הזמן הזה, עשויה להכריע את הכף עבור אלה שעדיין מתלבטים, עבור בוחרים צעירים שרק עכשיו מתחילים את החיים האזרחיים ומנסים להבין את תפקידם במערכת הזו, עבור כל האנשים שזקוקים לדחיפה כדי לצאת ולהצביע. לאלה עשוי השיר הזה לגרום עכשיו נזק בלתי הפיך, בוודאי כשהוא בפלייליסט של תחנות הרדיו, והופך למעשה לתשדיר התעמולה שמושמע יותר פעמים ביום מכל תשדיר אחר. העובדה שהדג נחש ומאיר אריאל, אמנים מצליחים עם קהל עצום ומבוסס, הם שחתומים על השיר, רק מאששת את המחשבה שאי אפשר להפריז בהשפעה שעשויה להיות לשיר הזה על הקהל. כל זה, אגב, מרגיז במיוחד דווקא כיוון שהדג נחש היא גם להקת המחאה החשובה של דורה. איך אפשר להתהדר ב"רוח המחאה" כשאתה מדכא רוחות של שינוי? איך אתה יכול להיות מודל לחיקוי? ואתם עוד קוראים לאלבום הבא שלכם "זמן להתעורר"? אז אולי הלהקה התכוונה למשהו אחר כששחררה את השיר, אבל לאמנים בסדר הגודל הזה, הפריווילגיה של מבחן הכוונה לא קיימת בהשוואה לתוצר הסופי.
וכמה מילים על מאיר אריאל, האיש שחתום על הטקסט. ככל שמעיד הקומוניקט, זה שיר שלא פורסם עד כה (אולי בצדק) וכנראה לא הולחן על ידי אריאל עצמו במקור (הלחן כאן הוא של חברי הלהקה). אריאל נודע בצדק מוחלט במחאה החריפה והמדויקת שלו ובביקורת הארסית שלו על נציגי השלטון, וביכולת התיאור המופלאה שלו. השיר הזה לא מייצג בשום צורה את הכתיבה שלו. קטונתי מלקבוע, אבל אני משער שלו היה נותר בחיים, לא היה בוחר לעשות כך את הדברים. אבל מאיר אריאל מת למעלה מעשור, ובחברי הדג נחש "התבשלה לה תחושה ולאחר מכן הרגשה הבוערת בבטן... שהשיר הזה חייב לצאת עכשיו" (מתוך ההודעה לעיתונות). יש דברים שעדיף להשאיר בבטן.
מלהקת הדג נחש נמסר בתגובה: "החיים בישראל, פעמים רבות, כופים עלינו התמודדויות עם סתירות מסובכות ומכריחים את כולנו למצוא את הנתיב הכי בטוח שבין דבר והיפוכו. כך גם במקרה הזה. יכולנו לשתוק, להתעלם ולהרוויח את הפרסום, שהרי 'אין פרסום שהוא פרסום רע', אבל בגלל חשיבות הנושא ברצוננו להבהיר ולהדגיש: להקת הדג נחש קוראת לכל מאזיניה ולכל אזרחי ישראל באשר הם להצביע לכנסת בבחירות הבאות. כל חברי הדג נחש מתעתדים להצביע, גם אם חלקינו טרם החליט למי וחלקינו בוחר את הרע במיעוטו. כן, מפלגות ישראל עלו לנו עד כאן, ובכל זאת - על כולנו לגשת לקלפי ולממש את זכותנו מתוך תקווה שביום מן הימים ניוצג על ידי מפלגות שראויות לכך".
מה דעתכם על השיר? ספרו לנו בפייסבוק