פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "בלתי הפיך" מקטרת בחינניות על קשיי ההורות

      "בלתי הפיך" מרשה לעצמה לדבר על מה ששתקו אודותיו שנים - על הקשיים שבהורות ועל ההבנה שאין דרך להתחרט. הטבעיות והחינניות של עדי אשכנזי רק תורמת להצלחה

      "בלתי הפיך" מקטרת בחינניות על קשיי ההורות

      ישנם לא מעט דברים שלא דיברו עליהם בציבור, ובעצם עד לא כל כך מזמן – נישואים לא מאושרים, מחלות נפש, מיניות נשית, דיכאון אחרי לידה, הקשיים שבהורות. לא מעט מאותם דברים, כמו שאפשר להסיק, קשורים לנשים. גברים שמצאו עצמם מתקשים עם החיים ועם מה שהם דורשים מהם, נחשבו למתמודדים עם אתגרים; אצל נשים מיד מדובר היה בפגמים בתיפקוד הנשי שלהן. והעיקר היה שהשכנים לא יידעו, שלא ירכלו, וכך הבון טון הפך למצג שווא של "אצלנו הכל בסדר, תודה שהתעניינתם".

      לאט לאט, אבל באופן יציב, אפילו בארץ "קשה יש רק בלחם", התחילו לשוחח על הדברים ואז גילו שבעצם מתחת לבגדים לכולם יש את אותו הדבר – זוגיות היא אתגר, אושר וגם קושי; הורות היא חוויה שמתגמלת לרגעים ובשאר הזמן עשויה להיות גם עול כלכלי, נפשי ופיזי. ובאופן כללי - החיים, גם אם הם נעים במסלול שמאות מיליוני אנשים צעדו בו קודם לכן, הם לא פשוטים. ואפשר ומותר לדבר על זה. אף אחד לא באמת חי כמו "משפחת בריידי", הפאסון פינה את מקומו לכנות, וייצוגים (קולנועיים כמו גם טלוויזיוניים), שמסרבים להכיל את המורכבות נדחים היום בשאט נפש על ידי הצופים.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מדברים על מה שלא יפה לדבר. מתוך "בלתי הפיך" (צילום: יח"צ רשת)

      "בלתי הפיך", הסדרה מבית היוצר של סיגל אבין ורענן שקד, היא סדרה כזו – שמתעקשת לדבר גם על מה שלכאורה לא יפה לדבר עליו. כמו "יום האם" של דניאלה לונדון דקל, היא מאווררת את קשיי תיחזוק המשפחה, ונותנת מקום לוונטילציה ספציפית לזוגות צעירים שערכו את ההחלטה היחידה בחייהם שאי אפשר להתחרט עליה – גידול ילד. בתפקיד ההורים הצעירים שערכו את המהלך השגרתי אבל האמיץ מככבים עדי אשכנזי כרונה, ומולי שולמן כאודי בעלה – הם מתלוננים בקול רם, מסתבכים בשטויות, מתמקחים על שעות השינה והפרטיות, מנצלים את סבא וסבתא כבייביסיטר, ובין לבין משתדלים שלא לאבד את מי שהיו לפני שאסתר התינוקת המתוקה הפכה להם את החיים.

      הגימיק שמלווה את יצירת "בלתי הפיך" הוא שבעוד שמהלך העלילה ומבנה הסצינות כתוב מראש, הדיאלוגים בין השחקנים מאולתרים לגמרי ונערכו מהחומרים שסיפקו הדינמיקות שנוצרו. מה שיכול היה להיות ניג'וס שמנסה לחדש אבל בעצם משיק לסדנת אימפרוביזציה במתנ"ס, עובד היטב באורח מפתיע. ברווח שבין היומיומי למתוסרט, ניכר ש"בלתי הפיך" חיה ונושמת בטבעיות, בלי מבנים מלאכותיים של "אחת, שתיים, פאנץ' קומי", והמבנה הכללי של הפרק לא נפגם מההשתוללות המגודרת הזו.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      כימיה מצוינת, והרבה חן. מתוך "בלתי הפיך" (צילום: יח"צ רשת)

      את עיקר הקרדיט לחביבות ולטבעיות צריך לתת לכימיה המצוינת בין אשכנזי - שאינה שחקנית בהגדרתה, אבל היא בהחלט אחת הסטנדאפיסטיות המוצלחות יותר שיש לנו, והיא חיה אינטואיטיבית שקוראת את הקהל והסביבה שלה – ובין שולמן שיחד מגלמים זוג חמוד מאוד ואמין להפליא. גם השחקנים התומכים, (איריס בר כאחותה של רונה, דורון נשר ויעל עמית כהוריו של אודי, שמואל וילוז'ני כחבר הגרוש+ילדה של הזוג), מתמקמים בנוחות בתוך הטקסטים המאולתרים, וככלל נראה שזה מוציא מהם חן ואמינות.

      מוקדם לדעת עדיין אם "בלתי הפיך" תישאר סדרה שמאווררת פכים מחיי ההורות, במבנה של פרקים-פרקים שלא בהכרח יוצרים ליניאריות והמשכיות, או שהיוצרים יאפשרו לדמויות להתפתח ולגדול יחד עם התינוקת שהפכה לכולם את החיים. נכון לעכשיו "בלתי הפיך" היא בעיקר חמודה מאוד, ונהנית מהטוויסט הרענן שניתן לה; לא בטוח שזה מספיק בשביל שכל המעורבים ביצירה יוכלו לחרוט לעצמם בסיפוק עוד סימן בחגורת ההישגים שלהם, ורק בהמשך אפשר יהיה להבין האם המהלך של סיגל אבין ורענן שקד הוא באמת בלתי הפיך בטלוויזיה הישראלית, או אם לאו.

      מאחורי הקלעים של "בלתי הפיך" - עדי אשכנזי: "אני מברברת למוות"

      מה אתם חשבתם על "בלתי הפיך"? ספרו לנו בפייסבוק