איש מאיתנו לא מתכוון לדון בהיבט המשפטי של סגירת המועדונים בתל אביב, מאחר וברור כי מדובר בעוול אווילי ששובר אפילו את השיא הישראלי. אף אחד גם לא מתכוון לטאטא לשום מקום את העובדה שיש סמים במועדוני העיר. בטח שיש סמים, כמו בכל בר, מרכול או דירה בצפון תל אביב. גם אנחנו, כמו אלפי הבליינים והעובדים בתעשיית הלילה המקומית, זועמים עד כאב על יוחנן דנינו עם כל הצהרותיו נגד מועדוני העיר. אבל לצערי, לא רק דנינו הוא הכתובת. הוא האמנם נושא בגאון כל תפיסה אטומה וסטריאוטיפית בנוגע לתרבות המועדונים, אך הוא רק חלק זעיר ממטע שלם. אין זה מקרה שדווקא מועדונים כמו הקומפורט, הבלוק או החתול והכלב זכו ליחס חריג כל כך מתנת משטרת ישראל. כל טוקבקיסט זועם יודע לדקלם שהאוס, טראנס וטכנו הם מקור הסחר בסמים - כאילו שבהופעות רוק חסר למישהו נייר גלגול. הכאב שלי לא נתון רק לגורל מועדון הבלוק והחתול והכלב, אלא גם ובעיקר לייצוג והייחוס התרבותי המבזים שחיי לילה ומוזיקה אלקטרונית עדיין זוכים להם כאן.
העשור הנוכחי הוכיח סופית כי מוזיקה אלקטרונית היא ההישג התרבותי הגדול ביותר עבור ישראל אחרי ספרות. עם כל הכבוד לתיאטרון, מחול או אמנות, שום דבר לא יכול להשתוות למעמד המעצמה שישראל העפילה אליו בטראנס ושאר הז'אנרים המוזיקליים המקבילים לו. מוזיקה אלקטרונית מלווה מאות אלפי ישראלים בחתונות, בטיולים ובביתם. ולמרות שאייל גולן מקליט כיום סינגל עם עופר ניסים, נדמה כי 15 השנים המפרידות בין 2013 ל-1998, השנה בה 60 אלף איש פקדו את כיכר רבין לכבוד ההפגנה "תנו צ'אנס לטראנס", הצטמצמו פתאום לדקה.
ניצב דנינו היקר, תכיר בבקשה את רונן מיילי.
כיו"ר איגוד הברים והמועדונים והבעלים החוקי והגאה של מספר מקומות בילוי מהמשגשגים בתל אביב, היה מיילי הראשון בתולדות חיי הלילה של העיר ליזום הידברות ישירה ומשותפת עם גורמי עירייה ומשטרת ישראל. חוק הסלקציה, חוק העישון או חוק הצפיפות (שעדיין מוגבל בישראל למטר, כשבשאר העולם מדובר ב-0.6 מטר מזה עשרות שנים) הם רק קומץ של דוגמאות לחוקי אבסורד קלים לאכיפה שרונן מיילי הואיל בטובו להעלות לדיונים בכנסת ובתקשורת. במידת הצורך הוא גם נשמע לגזרות אוויליות מסוג אלה בגאון. מועדון החתול והכלב שבבעלותו הוא סמל לאומי לכל מה שצעיר ובריא במדינה מוכת שכול, ועל כן כנראה מלבד מותג רכב וחברת אשראי המעניקות חסות לפעילותו, הוא גם זוכה לאזכורים חיוביים אפילו בערב שידורי הבחירות במערכון של ארץ נהדרת. סגירתו של מועדון החתול והכלב תהיה מהלך הרסני שינציח את המלחמה בין המשטרה לחיי הלילה בתל אביב, וכל זאת מול האדם היחידי המשמש סמל למאבק נגד. יופי של דוגמא לכל בעל מועדון שרוצה להושיט עבורך יד לשלום.
ועכשיו, ניצב דנינו היקר, תכיר את ירון טראקס, הבעלים של הבלוק:
הבלוק, המדורג כאחד הטובים מסוגו בעולם בזכות עיצוב, מערכת סאונד ותוכן מוזיקלי מן היקרים והמוקפדים בנמצא, עלול להיסגר. כל זאת, להזכירך, לאחר שתכנית הזויה לסלול כביש שיחצה את מיקומו הקודם של המועדון גרמה לסגירתו ברחוב המסגר.
בראיון שהעניק ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, למקומון העיר לפני עשור בדיוק, טען כי יעניק תמיכה אוהדת לכל בעל מועדון שיעביר את פעילותו ממרכז העיר ל"מתחם הבילויים" של אזור המסגר. בצעד נועז, חלוצי ושנוי במחלוקת החליט ירון טראקס, נגד כל החששות והשם הרע הקשור באזור, להעביר את פעילות המועדון שלו לתחנה המרכזית. בשלושת שנות פעילותו שם, עלה המועדון לאינספור כותרות, ביניהן גם הכתרתו כבעל אחת מחמשת מערכות הסאונד הטובות בעולם על פי משאל של ה-BBC. למרות הסיורים הרבים שלו באזור, בוקי נאה טרם מצא אייטם עסיסי אחר לקשור למתחם. אז כל הכבוד למשטרת ישראל על המהלך הבריוני. ניצחתם את הפשע, פגעתם במוסדות תרבות והקמתם עליכם את כל בלייני תל אביב. תותחים.
טור אורח: למה אסור לסגור את מועדון הבלוק?
מה דעתכם האיום בסגירת המועדונים? דברו על זה בפייסבוק