הבנו, ל"מעושרות" יש כסף. זה אמור להרגיז אותנו או לרגש אותנו, או וואטאבר. אבל מה מעסיק אותן בחיים? אחרי העונה הראשונה של "מעושרות" שעוררה שאט נפש מתמשך, אחרי הנשף מטעם עצמה, החוגג את עצמה, של ניקול ראידמן שהיה הפגנת חוסר טעם משווע לעונה השנייה של "מעושרות" אולי מגיע שנעניק דף חלק. כזה שלא נגררים אליו עוונות האמהות המייסדות-מחריבות של הפורמט. כזה שפוגש את כל הקונספט של תיעוד חיי העשירות והמצליחות כאילו לא היו מהפכות חברתיות מעולם.
הדרך היחידה לעשות זאת, היא להתמקד דווקא בכל המסביב לכסף. מי אתן, "מעושרות"? מה גורם לכן לתקתק מלבד עקבי הסטילטו ג'ימי צ'ו שלכן? ממה אתן עשויות, לבד מבוטוקס? את כל זה אנו אמורים ללמוד מהסדרה הפסאודו תיעודית הזו. וכדי להעניק לנו מבט עומק, ממש אל תוך נבכי האישיות המעושרת (שגם אם אינה אחידה, היא שמיכת טלאים יוקרתית אחת, המורכבת מחמש מעושרות שמשלימות ומהדהדות זו את זו), העונה החדשה של "מעושרות" הוזנקה בפרק כפול.
שני פרקים זה לא מעט, 80 דקות כדי להכיר חמש נשים. העונה ניערה מעל עצמה "מעושרות" את עורכת הדין ענבר שנהב; את דפנה שחר שבינתיים נישאה לח"כ יובל צלנר; את טלי סיני ריקליס האישה ומופע היחיד, ואת אתי דודאי שהפכה ממעושרת למעושרת פחות. מהעונה הקודמת נשארו לאה - פאן לי שנירר, שהתאהבה במהלך העונה בפרסונה הטלוויזיונית האקסצנטרית ושכללה אותה לכדי מופע חבובות על אסיד; וניקול ראידמן, שגם היא נדבקה בחיידק השופוני, ואיבדה אפילו את מעט הבושה שעוד היתה לה בעונה הראשונה. ברור לגמרי מדוע בחרה אורנה בן דור, יוצרת ובמאית "מעושרות", להמשיך דווקא עם שתיהן שתי הפרות הכי מניבות, הכי עסיסיות והכי חומר ללקק ממנו את האצבעות.
על ספינת הפאר שהיא "מעושרות" קפצו בעונה השנייה גם אייריס זנדר, ג'ניפר סנוקל ויעל גל. זה בסדר שלא שמעתם עליהן קודם, לא בטוח שהייתם מוכרחים לשמוע עליהן עכשיו. זנדר טריאתלטית ומומחית קוסמטיקת אנטי אייג'ינג; סנוקל בעלת עסק בלוס אנג'לס; יעל גל מעצבת פנים לעשירון העליון. כולן מן הסתם נבחרו ל"מעושרות" על סעיפי "כסף גדול" ו"נכונות לחשוף אותו", אבל במסגרת הדף החלק, מה שחשוב הוא מי הן. נכון? ובכן, גם במקומות שהסדרה מתפנה לרגע מצילומי פאר, ומעניקה לנשים את זכות הדיבור החופשי, הן לא מצליחות לנסח שום דבר, אף לא דבר אחד שגורם לחבב אותן, או אפילו לראות במנותק מהכסף החדש או הישן שלהן.
בעונה הראשונה, לפחות אפשר היה להתבדר מטלי ריקליס סיני שאמנם היתה מופע של חוסר מודעות, אבל לא היה נראה שהיא צריכה לעמוד בתור אצל הקוסם מארץ עוץ כדי שיעניק לה לב. גם ענבר שנהב היתה אדם מורכב יותר מסך כל המזומנים שלה אישה בעלת איזשהו עולם ערכים, או עקרונות. נכונות להביע דעה על דברים שלא נוגעים לה באופן ישיר ובאופן כללי פרספקטיבה רחבה יותר על העולם.
אבל עבור נשות העונה השנייה של "מעושרות" - החדשות הן פויה, מורכבויות חברתיות עושות כאב ראש, וכל מה שלא פאן להן במקסימום גורם להן לעקם את הפרצוף. בערך, כי זה עושה קמטים, וקמטים כידוע הן האויבים של המעושרת. איכשהו, מצליחות המעושרות להפוך את עצמן עצמן, לא כספן לדוחות במיוחד. כשראידמן מסיירת בבית בעלות שמונה וחצי מיליון דולרים, מעקמת עליו את האף ומצהירה "אפילו התושבים הגזתים, חסן נסראללה וכאלה, היו מתביישים לחיות בו", אפשר רק להשתאות מהאופן שבו היא מצליחה במינימום אמצעים להיות גם גזענית, גם מגוחכת, וגם מנותקת.
ראידמן היא לא היחידה, כמובן כל נשות "מעושרות" ללא יוצאת מן הכלל, מצליחות להפוך כל אירוע לכזה שסובב את השמש שהיא הן עצמן. כששנירר מלהגת בתלישות מופלאה על כך ש"לכולם יש בריכה, לכולם יש ים", שהרי זה רק עניין של סדר עדיפויות, כמובן, להשקיע במראה. ומתעלמת לחלוטין מכך שרוב האנשים ממש עובדים, כן כן, כדי לשלם חשבונות והלוואות. שלא לדבר על כך שלרובם אין כסף למנוי לבריכה. אם זה לא מספיק, סנוקל מגיעה ללוויה של הבעל של חברתה הטובה, המעושרת איריס זנדר, בשמלת מיני חשופה, כי אין דבר בעולם שהוא לא מופע הסנוקל המרכזי. ויש לה גם הסבר שטויותשטויותשטויות-סקסאפיל-שטויותשטויות-צריך להתמקד בחיים ולא במוות. שם כבר אפשר להרים ידיים: גם כשניתנת ל"מעושרות" ההזדמנות להראות שהן לא רק בובות אנטיאייג'ינג מפונקות, שקועות בעצמן ומגוחכות, הן כושלות בלהיות אנושיות. למי שרואה בזה בידור, מי שמצליח ליהנות מהעושר (והפסאודו אושר) יד שנייה שמציעה "מעושרות" שיבושם לו. אבל האמת היא שהן לא מתעניינות בשום דבר שאינו הן עצמן, אז למה שאנחנו נטרח?
אורנה בן דור כבר לא מתנצלת על "מעושרות". ראיון
מה אתם חשבתם על "מעושרות 2"? דברו על זה בפייסבוק