מ"קליאופטרה" ועד "העולם אחרי": עשרת הכישלונות הגדולים בתולדות הוליווד

אליזבת טיילור חוגגת 50 לכישלון של "קליאופטרה", אבל היא לא לבד – גם וויל סמית, האלי בארי ובן אפלק היו אחראים להפסדים כלכליים עצומים ומביכים. איך זה קרה ומי התאושש?

  • קליאופטרה
אבנר שביט

אחד האייטמים הקולנועיים המדוברים של השבוע דיווח כי דרך האינדיקציות של גוגל, אפשר לדעת בוודאות של 94 אחוז איזה מוצר הוליוודי עתיר תקציב הולך לשבור קופות ואיזה הולך להתרסק. לכאורה, ההתפתחות הטכנולוגית הזו חוסכת כאב ראש גדול למנהלי האולפנים, אבל למעשה, היא לא עוזרת להם בדבר: ההערכות הללו הרי מתבססות על הדיבור שנוצר סביב סרט רגע לפני הגעתו לאקרנים. כלומר, בשלב שבו כבר מאוחר מדי להציל ספינות שוקעות. אז גם אם האלגוריתמים יעידו כי הבלוקבסטר המיוחל עומד דווקא להפסיד כסף, המפיקים משולים למי שמפקידים צ'ק בחתונה ורק אז מבחינים כי הזוג המאושר ודאי יתגרש תוך כמה חודשים. שום תוכנה עדיין לא יכולה לחזות להם מבעוד מועד מה הולך להצליח, איזה תסריטים יש לאשר, את מי צריך ללהק ובמה כדאי להשקיע.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה
(צילום: יח"צ, פסטיבל הקולנוע ירושלים)

אם כך, למרות כל החידושים וההמצאות, אימרת השפר הכי ידועה ושחוקה בהוליווד עדיין נכונה – אף אחד לא יודע כלום. לכן, שוב ושוב אנו חוזים באנשים נבונים ומנוסים משקיעים לשווא סכומי עתק שהיו יכולים לסתום חורים בתקציב המדינה. כדוגמה לכך, בדיוק בעת שתעשיית הקולנוע מציינת חמישים אביבים לצאת הקטסטרופה האגדית "קליאופטרה", היא עדה גם לכישלון הטרי והקולוסואלי גם כן של "העולם אחרי".

פעם לא היה גוגל, היום יש, ועדיין דבר לא השתנה, וכסף ממשיך להיזרק לפח. כדי לחגוג את היציבות, זהו עיתוי טוב להיזכר בכמה מן הפלופים הגדולים בתולדות הוליווד – מ"קליאופטרה" ועד "העולם אחרי". מובן שבשביל רשימה מלאה של אסונות כלכליים לא צריך אייטם אלא אנצקלופדיה, ולכן היא כוללת רק כאלה שמסמלים משהו, או שהיו להם השלכות ארוכות טווח. גם לא תמצאו את "עולם המים" ו"ג'ון קרטר", שזכורים כמפסידנים אבל בעצם הרוויחו כסף, אלא רק סרטים שבאמת ובתמים הותירו את המשקיעים עם חור בכיס.

"קליאופטרה" (1963)

למה חשבו שזה יצליח? כי אפוסים היסטוריים היו אחד הז'אנרים החביבים על הקהל באותה תקופה, כמו גם הכוכבת אליזבת טיילור. ריצ'רד ברטון שצוות לצדה נחשב אחד השחקנים הטובים בעולם, והבמאי ג'וזף מנקייביץ' הגיע עם שני אוסקרים בכיסו. נוסף לכך, אולפני פוקס השקיעו את כל המשאבים הדרושים כדי שזה יהיה הסרט המפואר והמצליח בכל הזמנים, אבל בשלב מוקדם הם איבדו שליטה על העסק. ההפקה הלכה והסתבכה. הרבה בגלל הרומן בין הכוכבת הקריזיונרית ויקירה הבריטי. לציבור נמאס לשמוע על מעלליהם ולכן גם לא היה לו כוח ללכת לראות את "קליאופטרה" בשעה שסוף כל סוף הגיע לאקרנים. אגב אם לכם כן בא לראות אותו תוכלו לעשות זאת היום (רביעי) ב-18:00 ב-yes3HD.

מה גודל הנזק? 18 מיליון דולר (נשמע מעט, אבל בזמנו זה היה משהו כמו מאה מיליון דולר של ימינו).

מה למדנו מכך? יחד עם "ד"ר דוליטל" שכשל גם כן ארבע שנים לאחר מכן, "קליאופטרה" סימל את דעיכתה של הוליווד הישנה – זו שהתבססה על הפקות ענק מסורבלות ואסקפיסטיות בכיכובם של יפים ויפות. במקומה בא תור הזהב של הקולנוע האמריקאי, מסוף שנות השישים ועד תחילת שנות השמונים, עם סרטים משוחררים ורלוונטיים יותר ועם שחקנים כמו אל פצ'ינו, שפרצו בגלל האופי ולא היופי.

שערי החופש (1980)

למה חשבו שזה יצליח? כי מייקל צ'ימינו, יחד עם סקורסזה וקופולה, נחשב לאחד מן הבמאים המובילים של אותה הוליווד חדשה וזהובה. הוא זכה באוסקר ורשם הישגים קופתיים הודות ל"צייד הצבאים" כמה שנים קודם לכן, ולכן היו ציפיות גם מן המערבון שלו על העימות בין בעלי קרקעות ומהגרים אירופאים. אבל המגלומניה שלו ניפחה את תקציב ואורך הסרט לממדים לא הגיוניים, וגם המסר המרקסיסטי לא הקל על קבלתו בקרב הממסד והציבור. צרפו לכך את עוינות המבקרים, שהחלו למאוס כבר בדור של היוצרים המוכשרים מלאי החשיבות העצמית, וקבלו כישלון מהדהד.

מה גודל הנזק? 43 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? "שערי החופש" נכנס להיסטוריה כמי שהרג שלושה ציפורים במכה אחת – גם את הקריירה של הבמאי המשגשג עד אז, גם את אולפני יונייטד ארטיסט הוותיקים וגם את תור הזהב של הקולנוענים האמריקאים העצמאיים. הרבה בגלל הכישלון הזה, הם הפסיקו לקבל אשראי מן האולפנים, שהעדיפו להשקיע במניות בטוחות יותר והחלו את עידן המותגים וההמשכונים – "אינדיאנה ג'ונס", "בחזרה לעתיד" וכדומה.

"חולית" (1984) ו"הברון מינכהאוזן" (1988)

למה חשבו שהם יצליחו? בשני המקרים, מדובר בעיבודים ליצירות ספרותיות קלאסיות שנעשו בידי שניים מן הבמאים היצירתיים והמוערכים בהוליווד. "חולית" בידי דיוויד לינץ' ו"הברון מינכהאוזן" בידי טרי גיליאם. המחשבה היתה שאלה ימצאו את דרך המלך שבין האיכות והמסחריות, אבל תחת זאת הפרויקטים לגמרי סטו מהמסלול מבחינה אמנותית ומסחרית. בסופו שלדבר, הם גררו הוצאות ענקיות שלא היה שום סיכוי לכסות לאור התכנים המבולבלים של התוצאות הקולנועיות.

מה גודל הנזק? "חולית" - 31 מיליון דולר; "הברון מינכהאוזן" - 38 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? בזה אחר זה, העידו הכישלונות על בעייתיות המפגש בין המנגנון ההוליוודי ויוצרים עם חזון אישי. באופן נקודתי יותר, הם גם ניבאו כמה קשה יהיה לגיליאם ולינץ' בהמשך הקריירה שלהם. ואמנם, השניים כמעט ולא שיתפו פעולה עם האולפנים לאחר מכן, ובשנים האחרונות הם לא עובדים בכלל.

לינץ' מדבר על הכישלון של "חולית"

"הקרב על כדור הארץ" (2000)

למה חשבו שזה יצליח? כי אחרי הקאמבק ב"ספרות זולה" באמצע הניינטיז, ג'ון טרבולטה המשיך את המומנטום בסדרה של להיטי פעולה, למשל "עימות חזיתי". לכן אפשר היה להאמין כי גם התוצר החדש בכיכובו ימשוך את הקהל, אף שמלכתחילה היותו מבוסס על ספר של אבי הסיינטלוגיה ל.רון האברד עוררה חשד. עם צאת הסרט לאקרנים התברר שמדובר בלא יותר מאשר שטיפת מוח של חסידי תורתו, וחמור מכך – באחד מן המוצרים הקולנועיים הכעורים והתמוהים של אותה תקופה.

מה גודל הנזק? 73 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? שתהילתו של טרבולטה שוב תהיה קצרת ימים, וחשוב מזאת – שסרטים המביאים לידי ביטוי את תפיסות הסיינטולוגיה נידונו לכישלון קופתי. את השיעור הזה, לצערו, וויל סמית לא טרח ללמוד בעת הפקת "העולם אחרי".

הנוסטלגיה קריטיק על "הקרב על כדור הארץ":

"משחקי חברה" (2001)

למה חשבו שזה יצליח? כי הסרט הציג קאדר שחקנים ענק, אהוב ומוערך, ובו בין השאר וורן בייטי, גולדי הון, דיאן קיטון ונטשיה קינסקי; כי הוא השתייך לז'אנר הקומדיה הרומנטית, ובזמנו הסוגה הזו עוד הייתה פופולרית; וכי יצירות מסוג זה דורשות בדרך כלל תקציבים נמוכים, אז לא הייתה סיבה להאמין שישנם כאן איזשהם סיכונים. הקונספציה הזו קרסה לאחר שהתסריט שוכתב שוב ושוב, הצילומים נמרחו במשך שלוש שנים ומועד ההפצה נדחה לא פחות מ-13 פעם. כל זה הוליד מוצר עם תקציב של כמאה מיליון דולר, ועם מוניטין כה גרועים, שאף צופה לא רצה לבוא לאולמות כדי לאפשר לו להחזיר את ההשקעה.

מה גודל הנזק? 90 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? כל הסרטים שציינו עד כה חייבו השקעה בשחזור תקופתי, עיצוב אמנותי, אפקטים וכיוצא בכך, ולכן היה ברור שמי שמשקיע בהם נדרש לקחת הימור ולדחוף את היד עמוק בכיסו. ב"משחקי חברה", לעומת זאת, היו רק דיבורים וחיבוקים, ובכל זאת הוא הצליח להפסיד כסף כאילו שוורן בייטי לא סתם מקשקש בו אלא גם בונה חללית וחוזר איתה בזמן לימי לואי ה-14. כל זה הוכיח שבאמת אי אפשר להבטיח שום דבר בהוליווד, וגם ז'אנרים תמימים לכאורה כמו קומדיה רומנטית עלולים להתגלות כמלכודות מוות.

"גיגלי" (2003)

למה חשבו שזה יצליח? כי בן אפלק אמנם כבר התחיל לדעוך, אבל עדיין נחשב אחד מגדולי הכוכבים בהוליווד באותה תקופה, וגם שותפתו למסך ויקירת לבו ג'ניפר לופז היתה שם אטרקטיבי. נוסף לזאת, מי שביים את השניים היה לא אחר מאשר מרטין ברסט, יוצר שבעבר היה חתום על "השוטר מבברלי הילס", "ניחוח אשה" ולהיטים אחרים. כל אלה גם חברו להפקת קומדיה רומנטית, ז'אנר שכפי שנאמר קודם לכן, בתחילת העשור הקודם עוד נחשב אהוד ורווחי.

אך נוסף לזאת שהתהדר בשם מוזר ומבלבל, "Gigly" הצליח גם לשלב בין כל הרעות החולות שכבר הוזכרו קודם לכן: ההפקה שלו הלכה והסתבכה, הסיקור התקשורתי של שני הכוכבים עלה לקהל על העצבים ועם ובלי קשר לכך, התוצאה הקולנועית בסופו של דבר היתה בלתי נסבלת לצפייה.

מה גודל הנזק? 66 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? המיוחד בסיפור של "Gigly" הוא שיש לו הפי-אנד. המקרים הקודמים וגם אלה שיבואו לאחר מכן ריסקו את מי שהיו מזוהים עמם. כאן, אפלק הצליח להתאושש. לאחר הכישלון העגום הזה ועוד כמה מבוכות בכיכובו בהמשך הדרך, הוא המציא את עצמו מחדש כבמאי. כזכור, הפעם זה הצליח לו יותר ומי שהיה פעם האישיות הכי מושמצת בהוליווד הגיע הכי רחוק שאפשר וסחף השנה את "ארגו" לאוסקר.

מיטב הזוועות מהסרט:

"אשת החתול" (2004)

למה חשבו שזה יצליח? כי כוכבת הסרט, האלי ברי, הייתה השם הכי חם בהוליווד הודות לאוסקר ההיסטורי על "מונסטר בול"; כי דמותה של אשת-החתול צברה פופולריות בזכות הופעתה ב"באטמן חוזר" ונוצרה תחושה שלקהל יש בה עניין; וכי במסגרת הפריחה המחודשת של הסופר-הירוז הקולנועיים, הוליווד סברה שיש לתת הזדמנות נוספת גם לגיבורות-על, אף שבעבר הן לא הצליחו לכבוש את המסך. אבל שוב התברר כי הציבור לא מתעניין בסוג כזה של דמויות, בעיקר לא כשהן מוצגות במסגרת שלמה שנראה כפנטזיית סאדו-מאזו ביזארית ומשעממת.

מה גודל הנזק? 52 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? קודם כל, "אשת החתול" עצר את השגשוג של האלי ברי. מהותי מזאת, הוא גרם להוליווד לאבד מחדש את האמון בגיבורות-על. לכן, גם בעידן שבו מפיקים עשרות סרטי סופר-הירוז, אנחנו לא רואים אותן על המסך.

"דרושות אמהות למאדים" (2011)

למה חשבו שזה יצליח? כי הרוח החיה מאחורי הפרויקט, רוברט זמקיס, הוכיח את עצמו בעבר עם "בחזרה לעתיד", "רוג'ר רביט", "פורסט גאמפ" ועוד. גם כשנכנס לשיגעון סרטי האנימציה בטכניקת לכידת התנועה, היו לו הצלחות יחסיות – "רכבת לקוטב" למשל. לכן נראה היה שגם "דרושות אמהות למאדים" ימשיך את הרצף, רק שהתקציב שלו גדל ללא היכר, ותכניו האפלים גרמו לו ליפול בין הכיסאות: הוא היה ילדותי מדי למבוגרים ומפחיד מדי לילדים, אז איש לא רצה לראותו, עובדה חמורה יחסית להשקעה בו.

מה גודל הנזק? 136 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? קודם כל, "דרושות אמהות למאדים" חייב להופיע ברשימה זו כי הוא ניצב כרגע בראש רשימת הכישלונות הכלכליים הגדולים בכל הזמנים. נוסף לכך, להתרסקות שלו היו כמובן גם השלכות - בעקבותיו בוטל האור הירוק שניתן לפרויקט הבא של זמקיס, עיבוד מחודש ל"צוללת צהובה", ואזל גם הקרדיט לטכניקת לכידת התנועה שניסה לקדם בעולם האנימציה.

הסוף העצוב של ""דרושות אמהות למאדים":

"העולם אחרי" (2013)

למה חשבו שזה יצליח? בעיקר כי וויל וג'יידן סמית, ביחד ולחוד, היו מאחרוני השחקנים שעוד אפשר לכנות "כוכבים" בימינו, אבל מה זה עוזר כשהם מפגינים תצוגות כה איומות בסרט כה מחריד שנראה כי כל כולו נועד לקדם את תפיסות הסיינטולוגיה?

מה גודל הנזק? עוד לא ברור, כי הסרט טרם סיים את הקמפיין הקופתי שלו. כרגע הוא בהפסד של כ-30 מיליון דולר.

מה למדנו מכך? הבנו שוב כי לשטיפות מוח קולנועיות אין תוחלת. נוסף לזאת, ההתרסקות של שמות בסדר הגודל של וויל וג'יידן הוכיחה גם כי בימינו ולאור המצב הנוכחי של הוליווד, כוכבים באמת יש רק בשמים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully