"האויב בתוכנו – סטארטרק": מרוב קריצות לא רואים את הסרט

    מי שבא ל"סטארטרק" החדש בחיפוש אחר סרט אקשן חסר עלילה עשוי לבוא על סיפוקו, אבל כהמשך לסדרה הפופולרית הוא מאכזב, עמוס מדי בקריצות שקופות למקור ואפילו די מטומטם

    דורון פישלר
    יח"צ - חד פעמי

    "האויב בתוכנו – סטארטרק" הוא שני סרטים שונים מאוד זה מזה בתוך סרט אחד. הראשון, "האויב בתוכנו", הוא הסרט שיראו אנשים שאין להם שום דעה בשאלה האם פיקארד יותר טוב מספוק, לא יודעים מה אומר ה-Prime Directive וקוראים למיסטר ספוק דוקטור – בקיצור, כאלה שלא מכירים את הפרנצ'ייז לתולדותיו. השני, "סטארטרק", הוא הסרט שיראו הטרקיז המושבעים, שחרשו על הדור הישן, הדור החדש, חלל עמוק, חלל בכלל.

    כל מה שאתם חייבים לדעת לפני הצפייה ב"האויב בתוכנו: סטארטרק"

    אפשר לצפות בסרט הזה בלי לדעת שום דבר על פרנצ'ייז "מסע בין כוכבים" ובלי לראות אף אחת משש סדרות הטלוויזיה או 11 סרטי הקולנוע. לא צריך אפילו לראות את "סטארטרק" הקודם, שזהו המשך ישיר שלו. לגבי בתולי-כוכבים, זה כל מה שצריך לדעת: זה סרט שמתרחש בעתיד, ובו כולם טסים בחלליות וכאלה. יש אחד צעיר, ג'יימס קירק, והוא קפטן של ספינת חלל גדולה שקוראים לה אנטרפרייז. יש לו כמה חברים, כולל אסיאתי אחד ורוסי אחד עם מבטא מזויף, אבל החבר הכי טוב שלו הוא מין אלף חנון עם אוזניים מחודדות שקוראים לו ספוק. וביחד הם עפים בכל הגלקסיה מצד לצד, ופוגשים את בנדיקט קמברבץ' המאוד בריטי ומאוד מגניב, ויש קרבות יריות מגניבים וחלליות מתרסקות לתוך דברים ואנשים קופצים מתוך חלליות לתוך חלליות אחרות. יש איזו עלילה שמחברת בין כל קטעי האקשן אבל היא מסובכת וטיפשית ולמי אכפת בכלל. בקיצור: "מהיר ועצבני", אבל בחלל.

    סצינות האקשן בסרט מלאות דמיון, ערוכות מצוין, מלהיבות, ומנצלות היטב את העובדה שהוא מתרחש בעתיד, על כל המשתמע מכך. כוח המשיכה פועל, או לא פועל, בכיוונים מפתיעים. זה כיף. והסיפור שמסביב גם בסדר כזה, כל עוד לא מנסים למצוא בו היגיון כלשהו. בנדיקט קמברבץ' הוא אם כל הנבלים הבריטיים הרהוטים והמשכילים. כריס פיין וזכארי קווינטו, בתפקיד ספוק וקירק, עושים רושם של חברים טובים עם כימיה טובה ונהנים זה מחברתו של זה. יש פה כל מה שצריך בשביל ליהנות בקולנוע במשך שעתיים ומשהו. קחו פופקורן ו-To infinity and beyond, או מה שזה לא יהיה שאומרים שם.

    עוד בוואלה!

    הפכנו לחלק מהמשחק: המהפכה העצומה של עולם הגיימינג החלה

    לכתבה המלאה
    "רק בגלל האוזניים לא נתנו לי להיות הביטל החמישי". מתוך "האויב בתוכנו - סטארטרק" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    אבל בנוגע לסוג השני של הצופים, אלה שמכירים את המקור – עבורם, הצפיה תהיה הרבה יותר בעייתית.

    אם תשאלו את ג'יי ג'יי אברהמס, הבמאי, הוא יטען שהוא דווקא הקדיש הרבה מאוד מחשבה ותשומת לב לצופים הוותיקים. במיוחד בשבילם הוא טמן בסרט עשרות ביצי פסחא ורפרנסים לתולדות הסדרה. רק הצופים הוותיקים יבינו את הקטע עם החולצה האדומה, וירגישו מרוצים מעצמם. הסרט קורץ כל כך הרבה שבשלב כלשהו הוא מקבל נקע בעפעפיים ופשוט נשאר במצב קריצה תמידי: העלילה כולה, כך מתברר, היא למעשה רפרנס מתוחכם לאחת העלילות המפורסמות הקודמות של האנטרפרייז הישנה.

    וזה כבר לא חמוד. זה מעצבן. התוצאה של העווית התמידית הזאת היא שלאורך כל הסרט – ובעיקר לקראת סופו – צופים ותיקים יתעסקו בהתחשבנות והשוואה במקום בצפייה בסרט. מה שאמור להיות רגע השיא הרגשי של הסרט הולך לאיבוד, משום שבמקום להתרגש ממה שקורה לדמויות על המסך, אתם מגחכים ואומרים "אה, זה בדיוק כמו שקרה בההוא שם, אבל אחרת. ובטח עכשיו יגיע המשפט הזה – אה, הנה הוא כאן".

    "לעזאזל! היכן האייפון שהובטח לי?" מתוך "האויב בתוכנו - סטארטרק" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    חוץ מזה – לא עברנו את כל זה כבר ב"סטארטרק" הקודם? הסרט הראשון בעידן אברהמס היה כל כולו קריצה מתוחכמת לעבר תוך זינוק לעתיד: היפרדות מקו הזמן המקורי, ושליחת קירק וספוק לעולם חדש ובלתי ידוע, שבו הם חופשיים לשוטט בגלקסיה כאוות נפשם מבלי להיכבל לתסריטים בני עשרות שנים. לא הגיע הזמן קצת לגלות עולמות חדשים? לחקור חיים חדשים וציביליזציות חדשות, וכל זה? ללכת באומץ למקום שבו אף אחד עוד לא היה? במקום זה הגדרת המשימה של הסרט השתנתה ל"לדשדש בעקשנות במקומות שבהם כבר ביקרנו לפני שלושים שנה".

    מה שאברהמס לא הבין זה שלקרוץ למקור ולשמור על נאמנות לרוח המקור הם שני דברים שונים לחלוטין. לא משנה כמה רפרנסים הוא יצליח להכניס לתולדות הסדרה, זה עדיין לא יהיה "סטארטרק", בעיקר משום שהסרט כל כך טיפשי. העלילה של הסרט כוללת חורים שחורים, חורים לבנים, חורי תולעת, חורים מכל הסוגים – גדולים כל כך שאפשר להטיס דרכם את כל צי הפדרציה ולא נודע כי בא אל קירבם. היא כוללת את אחד ה"טוויסטים" הכי ביזאריים שנראו לאחרונה בסרט רציני, טורפדו ישיר לכל מרכזי ההיגיון של המוח, רעיון שהוא לא סתם לא-סביר אלא נראה כאילו נלקח מתוך מערכון של מונטי פייתון. אפילו הטכנולוגיה ביקום של הסרט, החוקים של מה שאפשר ואי אפשר לעשות, חסרי הגיון: אם אפשר לשגר את עצמך מידית מכדור הארץ אל כוכב מרוחק, בשביל מה בעצם צריך ספינות חלל, בכלל?

    "לאחוז באקדח ולספור בו בזמן - זהו הכשרון הסודי שלי!" מתוך "האויב בתוכנו - סטארקטרק" (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    כל זה לא חייב להטריד אתכם כשאתם הולכים לראות סרט אקשן קיצי. סרטי קיץ אינם ידועים ברמת הדיוק המדעי בהם. באנו בשביל הפאן. אבל אם באתם לראות סרט "סטארטרק" – זה בהחלט מטריד. ‏"סטארטרק" לא היתה אף פעם סדרה על אקשן. היא היתה סדרה על רעיונות. היא הציגה בכל פרק מחדש שאלות מוסריות או נושאים לדיון במסווה של סוג חדש של חייזר, פלנטה או הייפר-מגהדרייב. היה בה הגיון עקבי. ב"האויב בתוכנו" אין שום דבר מכל זה, אבל יש בו אקשן מגניב. לכן הוא סרט קיץ טוב מאוד, אבל סרט "סטארטרק" איום ונורא.

    מה אתם חשבתם על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully