מוזיקאים עם אמירה פוליטית הפכו בשנים האחרונות להיות פריט לאספנים. בעבר, לאמנים הייתה דעה נחרצת משלהם. היום, הם לכל היותר מורידים אחת מהאינטרנט. לרוב כזו שהולמת את הבונטון וששיקולים פיננסיים בצדה. רובם מנסים לפנות לשבט עממיקו המוני, מפחדים לאבד קהל מעריצים, ולכן מצמצמים את האמירות הנפיצות שלהם למינימום האפשרי.
אך עמיר בניון הוא אחד הבודדים שהולך עם האמת שלו ולא חושש להרגיז. נון-קונפורמיסט מושבע, חסר צנזורה עצמית, מנפץ מסגרות פורמליות ואינו ניתן להגדרה. הילד הרע במובן הטוב של המילה. בניון הוא יוצר נטול מיליה. הוא לא צריך קליקה; הוא קליקה של אדם אחד.
יהורם גאון ועמיר בניון בהתנחלויות - מופעי תרבות או הפגנות פוליטיות?
ואיך לומר, כל זה לא עושה נעים בגב לקובעי-הטעם-בעיני-עצמם. המאבק ההרואי שלו בחברות התקליטים הגדולות עוד התקבל בהערכה, אבל כשזה המשיך בשירים מקפיאי דם ששורטים את הפסקול של הישראליות, בעמדות ימניות לא-מתנצלות, בכיפה הולכת וגדלה, בהתבטאויות נוקבות או אז זה כבר הוציא לא מעט אנשים מהכלים.
מסתבר שסצינת המוזיקה מקבלת בברכה פריצת ז'אנרים, בחירת מלודיות אוונגרדיות וחדשנות צורנית; אבל הליכה פוליטית נגד הזרם לכיוון הפוליטי ה"לא נכון" זה דבר שלא ייעשה. ככה זה כשרגילים להאזין למקהלה, ולא אוהבים לשמוע קול בודד.
השבוע, כך נראה, בניון עבר מבחינתם את הגבול: הוא העז, לא עלינו, להופיע במערת המכפלה. וזה לא הסתיים פה: עז המצח הזה עוד הרשה לעצמו להתפלל לפני זה על קברי אבות, ואפילו שומו שמיים הקדיש שיר לשריד ממשפחה שנרצחה במאורעות תרפ"ט.
התגובה לא איחרה לבוא: כותבי טורים, כמו גם עדת צייצנים בטוויטר, החלו לרנן על הצעד הפוליטי הבוטה, לדבריהם. מבחינת מנסחי הקאנון ושומרי הסף של התרבות הישראלית, אסור להופיע במקומות הקדושים, מלבד, כמובן, מאתרי העלייה לרגל שפגאט ובארבי.
הנימה הייתה חמוצה עד תוקפנית: כן, הוא אמן גדול ומוכשר, אבל למה לעזאזל הוא מתעקש לכתת רגליים בעיר האבות? מה רע לו עם התזמורת האנדלוסית באשדוד? מה הוא איבד בחברון? אה, את האמת שלו? טוב, אז שימשיך לחפש אותה, כי שלנו נמצאת הרחק משם.
האבסורד הוא שמדובר כמובן במוסר כפול צבוע במיוחד: אם רוג?ר ווטרס מעביר את ההופעה שלו מפארק הירקון לשדה חומוס בנווה-שלום ויוצא נגד גדר ההפרדה זה ביטוי לאג?נדה נאצלת. אם איתי טיראן מסרב להופיע בהיכל התרבות באריאל זוהי דוגמא לאמירה פוליטית. אם אלביס קוסטלו והפיקסיז מבטלים קונצרטים בישראל בגלל הכיבוש זה ראוי להערכה. אבל בניון מופיע במערת המכפלה? עד כאן. אנחנו בעד אמנות פוליטית, כל עוד היא מהצד הנכון של הקו הירוק. וכשהיא לא אז גם אבירי חופש הביטוי יוצאים למסע מקארתיזם וסתימת פיות. כשהיא לא פתאום מתפוגגת הסובלנות ונשלפת המאכלת.
דוגמאות נבחרות מהרשת: עמיר בניון הוא איש מסוכן"; "בניון קצת התחפף בשנים האחרונות" כך במקור. זהו סממן מדאיג לניצני תהליך דומה שעבר פה אריאל זילבר. נדמה שלמרות ההבדלים בין השניים יש מי שמתכוון "לזלבר" גם את בניון. וה"זילבור" הוא הדרך הקלה להוקיע את ההולך נגד הזרם, לסמנו כליצן-החצר, כשוטה הכפר, כמי שהתחרפן ושאין טעם להטות אליו אוזן. זוהי התגובה המהירה והקלה של משטרת הפוליטיקלי-קורקט, שאין לה בית-דין מוסדר, ואין לה אלות ושוטים ואין לה מתקני כליאה, אך למרות כל זאת עונשיה הם הכואבים ביותר.
רבאק תניחו לו. מלבד העובדה שמדובר באחד היוצרים הווירטואוזים שישראל ידעה, הרי שלא יזיק להומוגניות המחשבתית ששולטת בסצינה האמנותית להיטלטל קצת מעמדה שונה.
מה דעתכם על ההופעה של בניון בחברון? דברו על זה בפייסבוק