מעט מן הקולנוענים שעוד פעילים בימינו יכולים להתגאות בכך שביימו תצוגות משחק זוכות אוסקר בכמה סרטים שונים. הבמאי האמריקאי ג'יימס מנגולד, עוד לא בן חמישים, וכבר משתייך לחבורה היוקרתית הזו. ראשית, ניווט היוצר האמריקאי את אנג'לינה ג'ולי בתפקיד הפריצה שלה, "נערה בהפרעה" מ-1999, שזיכה אותה בפסלון, ולאחר מכן הוביל את ריס וויתרספון להישג דומה ב"הולך בדרכי" מ-2005. נוסף לכך, הבמאי חתום על עוד כמה סרטים מוצלחים אמנותית ו/או כלכלית ועטורי כוכבים, ובהם "3:10 ליומה" (2005), מן המערבונים המודרניים הטובים של העשור האחרון, "כמו יום ולילה" מ-2010 עם טום קרוז וקמרון דיאז ועוד.
עתה, קיבל לידיו מנגולד את התקציב הגדול בקריירה שלו, וזאת כדי לביים את "וולברין", הפרק החדש במעלליו של גיבור-העל בגילומו של יו ג'קמן, שהוצג לראשונה לציבור ב"אקס-מן" ומאז זכה לסדרת סרטים משלו. כלומר, היוצר הוא חלק אינטגרלי מהוליווד ומכל מה שמאפיין אותה תקציבים גדולים, המשכונים, סופר-הירוז, עיבודים לקומיקס וכיוצא בזה. למרות זאת, מנגולד לא מהסס לירוק לבאר ממנה הוא שותה ולתקוף את תעשיית הקולנוע האמריקאית. הוא מגיע במצב רוח לוחמני לראיון עמי, המתקיים לאחר הפרמיירה הלונדונית של "וולברין", ומיד מתחיל לירות.
"רוב להיטי גיבורי-העל בימינו, כלומר 'הנוקמים' ודומיו, ילדותיים. אני ניסיתי לשחות כאן נגד הזרם וליצור משהו בוגר יותר", הוא אומר בהקשר לסרטו, בו הגיבור יוצא ליפן בעקבות מכר משכבר הימים, המוביל אותו להרפתקה עתירת הפתעות, סמוראים, נינג'ות ורובוטים. "הבעיה היא שבימינו, כל סרטי הקומיקס תמיד מנסים לכוון הכי גבוה שאפשר, ומעמידים במרכזם איום על שלום העולם, לא פחות. אני רציתי לעשות סרט כזה בלי לפוצץ את ניו יורק ולהשמיד את מוסקבה. יש היום מירוץ חימוש בין להיטי הסופר-הירוז, וכל אחד רב למי יש גדול יותר. אני מראש נמנעתי מהקרב הזה, ויתרתי על דיון בגורל העולם ובחרתי לחזור למקורות ולהתמקד בסוגיה שהיא בעיני המהות האמיתית של עולם הקומיקס המאבקים הפנימיים שמתחוללים בנשמתם של גיבורי-העל. ככה התוצאה הרבה יותר אמיתית וריאליסטית".
- קצת מוזר להשתמש בשמות התואר האלה בהקשר של סרט שיש בו רובוטים ענקיים, צעירה שיכולה לחזות את מותו של כל אחד, וגיבור-על שמסוגל לשרוד בקלות הפצצה אטומית.
"או.קיי, אז לוולברין יש יכולת לאחות כל פצע, אבל מה יש לו מעבר לכך? הוא חזק, יש לו טופרים חדים ויש בו הרבה זעם, ושום דבר מעבר לזה. הוא הרבה יותר אמיתי מגיבורי-על אחרים. אין לו את הבאטמוביל, הוא לא קופץ בין גגות כמו ספיידרמן".
לא בטוח כי כולם יסכימו שמנגולד הרוויח ביושר את ההתנשאות שלו מעל סרטי גיבורי-על אחרים, אבל קשה לחלוק על כך שהפתיחה של "וולברין" מרשימה ביותר. הבמאי מוציא את ההרפתקה לדרך בסצינה המתרחשת על רקע הטלת פצצת האטום על נגסקי ועושה זאת בצורה רבת עוצמה. מה שכן, קשה שלא לתהות האם היוצר לא חשש מכך להשתמש במאורע היסטורי כה טראומתי במסגרת של בידור הוליוודי. "הקטע הזה הוא אחד הדברים הראשונים שהוספתי לתסריט", אומר הקולנוען, שלקח את שרביט הבימוי כמעט ברגע האחרון, לאחר פרישתו הדרמטית של הבמאי המקורי, דארן ארונופסקי.
"מכאן והלאה, אף אחד שקרא את התסריט לא הרים גבה, אז לא ראיתי סיבה לחשוב על זה פעמיים. אני אוהב סצינות פתיחה שאומרות לקהל 'אתם הולכים לקבל משהו אחר ממה שחשבתם'. בימינו, אנשים תמיד מגיעים לקולנוע עם איזו דעה קדומה, שנוצרה בגלל רכילות, טריילר גרוע, שמועות או הדבר האחרון שהיוצרים והשחקנים עשו. הקהל תמיד חשדן, אז אני אוהב לשחק עם הציפיות שלו כבר מההתחלה. חוץ מזה, אמרתי לעצמי שאם אני כבר עושה סרט ביפן, אני חייב להנציח את מה שהמדינה הזו עברה במאה האחרונה שלושה מארבע האסונות הגרעיניים בהיסטוריה התרחשו דווקא בה. לכן, נראה לי רק ראוי להמחיש על המסך את הזוועות האטומיות".
- מאיפה נבעה ההחלטה להקיף את הגיבור בכל כך הרבה דמויות נשיות, שגם מתגלות כדומיננטיות? הרי לרוב, נשים הן על תקן קישוט בסרטי סופר-הירוז.
"זה אולי יוצא דופן בעולם גיבורי-העל, אבל לא אצלי. אני תמיד אוהב להציב בסרטיי דמויות מהמין הנשי. חוץ מזה, ריבוי הדמויות הנשיות היה קיים עוד בקומיקס שהסרט מבוסס עליו, אם כי שם הן היו קצת מחופצנות, וכאן ניסיתי לפתח אותן. חשוב מכל, וולברין מוצא את עצמו בתחילת הסרט כשהוא נע ונד בעולם, בלי אף אחד לצדו, בלי שום קשר משמעותי, בלי שום אינטימיות ובעיקר בלי שום רצון בכל אלה. הוא מנוכר לגמרי, ולכן היה מתבקש להפגיש אותו עם כמה נשים חזקות, שיעמידו במבחן את הסלידה שלו מקשרים אנושיים".
-העובדה שביימת כאן סרטי גיבור-על מדגישה עוד יותר את הגיוון של גוף העבודה שלך. עכשיו כבר באמת פעלת כמעט בכל סוגה אפשרית.
"לא לכל במאי יש הזדמנות לפעול בכל כך הרבה ז'אנרים, אז אני שמח על הפריבילגיה הזו. אתכם, העיתונאים, זה פחות משמח. ככה קשה לכם לשים אותי בקופסה כמו שאתם אוהבים. אתם לא יכולים לעשות לעצמכם חיים קלים ולהגיד 'ג'יימס מנגולד אשף המתח' או 'ג'יימס מנגולד אמן האימה' או משהו כזה. הקטגוריות האלה תמיד אידיוטיות בעיני, ולא רק בקולנוע. איך זה ששיר אחד של ג'וני קאש מוגדר כרוק ואחר כקאנטרי? רק בגלל שהשיר האחר הוקלט בטנסי? או בגלל שיש בו בנג'ו? מה ההיגיון בזה? בסופו של דבר, אם מסתכלים בזה כמו שצריך, רואים שכל השירים שלו הרבה יותר קרובים אחד לשני ממה שאפשר לחשוב, וזה נכון גם לגבי הסרטים שלי. ב'יומה' עשיתי מערבון, כאן עסקתי בסמוראים, וזה בעצם אותו דבר".
- אז עשית עיבוד מחודש, כאן ביימת סרט המשך. לא מפריע לך קצת להיות חלק מן המנגנון ההוליוודי שמתבסס על יצירת עוד ועוד רימייקים וסיקוולים?
"מה רע בלעשות עוד פרק בהרפתקאות של וולברין? אם מישהו היה בא אליי בשנות השבעים ומציע לי לעשות עוד מערבון עם קלינט איסטווד, לא הייתי אומר 'אוי לא, רק לא עוד אחד'. להפך, הייתי שמח, הייתי רואה בזה הזדמנות להצטרף למעגל מובחר. בעיני, היו עוד כל כך הרבה דברים לפתח בדמות של וולברין ועוד כל כך הרבה דברים לומר עליו, שלא ראיתי את זה כטחינת מים אלא כהזדמנות ליצור משהו מקורי ומתבקש. מה עוד, שהפרק הקודם בסדרה השאיר אחריו הרבה עבודה".
- לא אהבת את "אקס-מן המקור: וולברין"?
"לא, הוא היה מאכזב".
יו ג'קמן: "לא כאב לי להפסיד את האוסקר". ראיון
מצפים ל"וולברין"? ספרו לנו בפייסבוק