איך כבשו הלסביות את המסך הקטן באמריקה?

      פייפר מ"כתום זה השחור החדש" היא חלק מגל של דמויות לסביות בטלוויזיה האמריקאית – אבל האם הייצוג שלהן נעשה אמין ומעניין יותר, או שאלה אותן בוצ'יות קלישאתיות מפעם?

      מתן שרון

      הסדרה החדשה של נטפליקס, "כתום זה השחור החדש", מתעמתת עם מגוון נושאים מתוחים באופן ראוי לציון. הסדרה מציגה באופן נאמן למדי, גם אם קליל, כלא פדרלי לנשים. אפשר למצוא שם נושאים מאתגרים כמתח גזעי, אלימות בין אסירות, הטרדות מיניות מצד הסוהרים ומנה גדושה של מציאות אלימה ששזורה בהומור אופייני ליוצרת, ג'ינג'י קהאן (שיצרה את "העשב של השכן"), במסגרת עלילה דרמטית פשוטה של משולש רומנטי.

      נכון, ראינו את זה כבר ב"אוז", לפחות מהזווית הגברית, אבל יש בסדרה מוטיב אחד שכמעט ולא זכה לייצוג בטלוויזיה האמריקאית, לפחות עד השנים האחרונות. כבר בשניות הראשונות של הסדרה צצה סצינת מקלחת משותפת של הגיבורה פייפר צ'פמן (טיילור שילינג) והאקסית שלה אלכס ווס (לורה פרפון), אבל זו היא רק הצצה זריזה לעולם שלם שנחשף בסדרה באופן מקיף ומעניין. גם אם אפשר (ובצדק) לפקפק באמינות הצגת הנושא או בקונטקסט שבו הוא מונח, אין ספק שהסדרה מציגה מערכות יחסים לסביות יותר מכפי שנראה עד כה בטלוויזיה (אולי למעט במקרה בודד, שעוד נגיע אליו). לעזאזל, אנחנו ב-2013 – הגיע הזמן שעל המסך הקטן יופיע ייצוג לסבי הולם.

      "כתום זה השחור החדש": עוד סדרה מעולה של נטפליקס

      טוב לדעת (תוכן מקודם)

      צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

      על-ידי WE SURE חברה לביטוח
      לכתבה המלאה

      אם אתם מנסים להריץ עכשיו בראש את מגוון הדמויות הלסביות שנצפו על המסך כדי להגיע למסקנה שזו הגזמה, עצרו רגע כדי לשאול שאלה פשוטה – מתי בפעם האחרונה ראינו דמות של לסבית, לא סקרנית או הטרוסקסואלית במשבר, שהוצגה על המסך בהקשר שלא נשען באופן מוחלט על המיניות שלה? לטלוויזיה לא היתה בעיה להציג גירל און גירל אקשן מהסיבה הפשוטה שלצופה הממוצע לא מפריעה המיניות האחרת במובן הוויזואלי, כל עוד היא מהצד הנשי. מפיקים רבים השתמשו באופציה הזו בתקופת הסוויפס לשדרוג הרייטינג שלהם. אבל מתי ראינו דמות לסבית, עגולה, לא סטריאוטיפית ושאינה נכתבה רק עבור הטייפקאסט הלסבי? באתר Vulture מבית ניו יורק מגזין, התפרסמה החודש כתבה עם הכותרת "ללסביות יש את הקיץ הטוב אי פעם בטלוויזיה", אבל עד כמה זה בכלל נכון? יש בכלל שינוי באופן שבו מוצגות לסביות על המסך?

      בראשית ימי הטלוויזיה, לסביות זכו לנוכחות מינימלית עד בלתי קיימת ובמרבית המקרים בהם דמות נשית גאה הופיע על המסך זה היה בהקשר שלילי. האופציות היו הסטריאוטיפ של הלסבית הגברית במקרה הטוב ו"מודחקת ורצחנית" במקרה הרע. דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא בפרק מעורר מחלוקת משנת 1974 של הסדרה הטראשית "אשת משטרה", שבו הסמלת פפר אנדרסון חוקרת סדרת רציחות בבית מגורים לקשישים ומגלה שהאשמות הן שלישית לסביות שמאופיינות באופן פשוט להחריד – הבוצ'ה, הביץ' והפמית (נשית).

      השערורייה שהפרק הזה עורר (מחאות מול אולפני NBC, השתלטות על הבניין ללילה) הפחידה את גופי השידור, אבל לא שינתה את הפרספקטיבה המצומצמת שלהם על הנושא. דמויות גאות המשיכו לקבל ייצוג עלוב ומעליב ועל כל עשרה הומואים שהוצגו כאתנחתא קומית היתה לסבית אחת בתספורת קצרה ומעיל אופנועים ואולי איזה כוכבת שבדיוק הסתקרנה מספיק כדי לנשק את הדמות האורחת הזו שתיעלם בעוד שני פרקים. ההרגל הזה אפילו זכה לכינוי "פרק הנשיקה הלסבית" ואפשר למצוא אותו ב"פרקליטי אל איי" (1991, הנשיקה הראשונה ששודרה), "רוזאן" (1994) ואלי מקביל (פעמיים ב-1998 ופעם אחת ב-1999).

      המשחק המקדים המקרטע הזה עם הייצוג הריאליסטי של דמות הלסבית השתנה כשאלן דג'נרס יצאה מהארון. שחקניות מחוץ לארון לא כבר היו לפניה, אבל דג'נרס לקחה החלטה חשובה בהרבה – היא הוציאה גם את דמותה הטלוויזיונית מהארון. הסיטקום החמוד "אלן" שבו כיכבה חיקה את המציאות, ובסצינת הסיום של הפרק "The Puppy" מ-1997 יצאה אלן הפיקטיבית – ממש כמו האמיתית – מהארון. הגמגום המבויש והלבטים על המסך היו רק הכנה להכרזה דרמטית בפני מערכת כריזה, לכל מבקרי שדה התעופה (כולל אמה שהתארחה כניצבת).

      התכנית של דג'נרס לא שרדה הרבה זמן באוויר אחר כך, כנראה בגלל שהיא הפכה לסדרת נישה, אבל המשך דרכה של דג'נרס כאייקון של טוק שואו עזרה במקצת לאמריקה לקבל דמויות לסביות על המסך הקטן. ובחזרה אל הפן המתוסרט, רק במאי 2000 ראה הקהל האמריקאי לראשונה מערכת יחסית אמיתית בין זוג לסביות. זה קרה דווקא בסדרה בדיונית על ערפדים, גיבורות מיתולוגיות ושדים מהגיהינום. אחרי כל זה, כבר לא כל כך מפחיד לחשוב ששתי נשים יכולות לקיים קשר זוגי.

      "באפי ציידת הערפדים" היתה סדרה פמיניסטית מרמת הקונספט (בחורה צעירה שקוטלת את הרשע על פי הגיהינום), אבל ככל שהתקדמו העונות והסדרה החלה להיכנס לעומק ההוויה האנושית ברגישות מופלאה, התפתח קו עלילה מרתק שבמסגרתו ווילו (אליסון האניגן) מגלה את עצמה באמצעות קשר מלא ומקיף עם טארה (אמבר בנסון). זה כולל נשיקות, סקס ואפילו פרידות. אתם יודעים, כמו של... בני אנוש.

      אבל רק סדרה אחת הציבה את נושא הלסביות כמוטיב מרכזי: "ישנן בנות" עקבה אחרי קבוצת נשים בלוס אנג'לס שמתמודדות, כיאה לדרמה, עם כאוס של מערכות יחסים ותאים משפחתיים מסוגים שונים. הפוקוס המיוחד על הקהילה הלהט"בית מהזווית הנשית היה חידוש ופריצת דרך, אבל אי אפשר לומר שהתוצאה היתה מושלמת. המאמץ למצוא דרמה והרצון לקרוץ לקהל הרחב גרם ליוצרים ללהק מגוון מצומצם של לסביות יפיפיות, נשיות ומאוד וורבליות. צעד גדול ואמיץ, אך ביצוע מהוסס וחלקי בלבד.

      "הטלוויזיה האמריקאית אוהבת את הלסביות שלה אמיתיות ולא מתוסרטות" אומרת ליאור אלפנט, המנהלת האמנותית של פסטיבל "לסבית קטלנית" שמתקיים פעם בשנה (השנה ב-12.10) ומקרין סרטים ישראלים של לסביות, על לסביות ועם לסביות. "לי דווקא נראה מאוד הגיוני שיצוצו דמויות לסביות מתוסרטות. העולם מתקדם. אם היום כבר מותר לנו להתחתן, הגיע הזמן שנהיה קצת בטלוויזיה".

      מה חשבת על הייצוג הלסבי ב"כתום זה השחור החדש"?

      "זה נורא קשה לי כי אני מאוד נהנית מהסדרה, אבל אספתי כבר טונות של ביקורת. נורא קל לראות שהבחורה הזאת (הדמות הראשית, פייפר. מ.ש.) בכלא בגלל מערכת יחסים לסבית שהיתה לה. זה נורא מצחיק שכבר בפרק הראשון היא אומרת 'הייתי לסבית', כמו שפעם 'העברתי סמים'. ואז הלסביות שוב מתקשרת לפשע וסמים, ממש כמו בהתחלה. איפה כן התקדמנו? עכשיו אפשר לקיים מערכת יחסים לסבית. איפה? בכלא. כי בכלא נמצאות רק נשים, אז ברור שיהיו לנו מערכות יחסים לסביות. אני לא יודעת אם חלק מהדמויות שמוגדרות לסביות הן סטרייטיות שהפכו לגאות בכלא או שגם בחוץ הן לסביות. נכון לעכשיו, הסדרה הזו משעתקת מנגנונים קלאסיים של ייצוג לסבי. זה נורא מאכזב".

      את חושבת שיגיע הזמן שבו נראה ייצוג ממשי או מגוון יותר של לסביות?

      "יכול להיות שנגיע לייצוג ממשי אבל לא נגיע לייצוג רצוי. גם כשנקבל דמות שהיא כמו שאנחנו מכירים, עדיין נמצא בה משהו שלא ימצא חן בעינינו – כמו שאנחנו עושים בדרך כלל עם דמויות".

      כלואה בסטריאוטיפים. "כתום זה השחור החדש" (צילום: יח"צ)

      ואיך המצב בארץ? עד כמה זה שונה מאמריקה?

      "הטלוויזיה הישראלית מאז ומתמיד היתה עשור ומעלה מאחורי אמריקה. נראה לי הגיוני שרק עכשיו אנחנו מגיעים ללסביות. אני מאמינה שזה עוד יקרה לנו, פשוט מאוחר יותר".

      אז התקדמנו. קצת. ממש קצת. בתקופה האחרונה ישנו גל קטנטן של דמויות גאות מהמין הנשי על המסך. יחד עם "כתום זה השחור החדש" אפשר למצוא דמויות לסביות קבועות ב"שקרניות קטנות", "דה קילינג" ו"דם אמיתי". גם בהצלחה החדשה של CBS, "בתוך הבועה", ישנו זוג לסביות מתוק עם ילדה כחלק מהמאמץ להציג מארג דמויות נרחב. לסביות לא הפכו לסטנדרט, אבל בהחלט אפשר למצוא אותן בהקשר מעט רחב יותר מהדיכוטומיות המדכאת של ימי הטלוויזיה הראשונים. וגם זה משהו.

      צפו בסדרה "שפת נשים" בוואלה! VOD
      מה דעתכם על ייצוג הלסביות ב"כתום זה השחור החדש"? דברו על זה בפייסבוק

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully