פסטיבל הקומיקס: כך כבשו הגייז את עולם גיבורי העל

כשהעליתי לראשונה בפני מנהלי פסטיבל הקומיקס והאנימציה את הרעיון להרצאה שתעסוק בגיבורי על גאים, הייתי בטוח שהם יסרבו. זה לא תוכן שמתאים לפסטיבל המיועד לכל המשפחה, שבו מרבית המבקרים הם הורים, ילדים ונוער – לא בדיוק הקהל שהיית מצפה למצוא במצעד הגאווה. להפתעתי הרבה אישרו מנהלי הפסטיבל את הרעיון, וכשניסיתי לברר כיצד ומדוע, הם השיבו לי ש"הומואים זה הדבר הכי קול היום". תשובה זו הותירה אותי חסר מילים, ובשעות והימים שחלפו לאחר מכן כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שרק לפני 20 שנה תשובה שכזו הייתה בגדר חלום. מי היה מאמין שכל כך הרבה ישתנה בתוך פרק זמן כה קצר.

תהליך הקבלה הזה של הקהילה הגאה עבר גם על עולם הקומיקס. ואמנם, מאז שהופיע הקומיקס לראשונה בצורתו המוכרת, הפופולרית, הופיעו בו דמויות חד מיניות או עם מגדר לא ברור – פשוט מפני שתמיד היו הומואים ולסביות. הקומיקס תמיד ניסה לקרוץ לאחיו הבוגר, המכובד יותר, עולם הספרות: להציג דמויות ועלילות מורכבות, ולהעביר מסרים שלא תמיד היו מקובלים על רוב הציבור.

אפשר למצוא אין-ספור אזכורים לדמויות חד מיניות בקומיקסים, משנות ה-20 ועד שנות ה-50. החל מ" Wash Tubbs" (1925) שהציג דמות של אשה המחליפה את בגדיה והופכת לגבר, דרך "Little Orphan Annie strip" שהציג דמות של אשה לסבית המנהלת ביד חזקה פנימייה ועד (אפילו) למיקי מאוס, הדמות המתוקה והתמימה אשר בשנת 1931 נראתה בועטת בזלזול בדמות מגודלת בעלת מאפיינים גאים ברורים.

בדומה לתהליך ההיסטורי שעבר על הקהילה הגאה, גם בעולם הקומיקס הכל היה בסדר כל עוד הדברים נעשו בשקט ובהיחבא, מתחת לפני השטח, אך ככל שהמדיום הלך וצבר תאוצה, והדמויות הפכו למוכרות ואהובות בקרב קהל רחב של קוראים צעירים, כך הלכו וגברו הקולות שקראו לבחון בקפידה רבה יותר את התכנים שלו. קצת קשה להאמין, אך בשנות ה-50 וה-60, באטמן היה לא פחות פופולארי מג'סטין ביבר כיום, ואם באטמן נחשד בהתנהגות לא הולמת, הרי שמישהו היה חייב לעצור את זה.

ואכן, כמו תמיד, היה מי שהרים את הכפפה והתריע על התופעה. דוקטור פרדריק וורטהאם פרסם בשנת 1954 ספר בשם "פיתוי התמימים", אשר יצא כנגד אותם תכנים "לא חינוכיים" אשר הוצגו בחוברות הקומיקס הפופולאריות: אלימות, שפה גסה, סקס וכמובן, הנורא מכל – הומואירוטיקה. בתור דוגמה, ובניסיון להוכיח את דבריו, הוא הביא את יחסיהם של באטמן ורובין, שברבים מהפריימים המשותפים שלהם לא משאירים יותר מדי מקום לדמיון בנוגע למערכת היחסים ביניהם. וורטהאם טען שמדובר בזוג הומואים המנהלים מערכת יחסים זוגית לכל דבר.

ספרו של וורטהאם איים להחריב את תעשיית הקומיקס וגרם לכך שמנהלי החברות הגדולות דאז נאלצו לכתוב "קוד אתי" אשר אסר על תכנים מהסוג הזה להופיע בחוברות שפרסמו. הומוסקסואליות נכנסה לאותה רשימה שחורה של איסורים ולבאטמן רובין מיהרו להצמיד בנות זוג (אחת מהן, באט-וומן, יצאה מהארון שניםפ אחר כך, ולאחרונה הציעה נשואים לאהובתה).

להיות הומו או לסבית בשנות ה-70 וה-80 לא היה קל. הקהילה היתה קטנה ונרדפת. דמויות הקומיקס הבודדות שהוצגו כגאות או בעלות זהות מינית לא ברורה, היו נלעגות והזויות, וזכו להשפלות. אחת מהן, אקסטרנו משנת 1988 – שהיה סוג של מכשף בעל כוחות על-טבעיים – היה נלעג כל כך, עד שאפילו יוצריו נאלצו להודות ברבות השנים שהם מתביישים בטקסטים שכתבו לו. אך כמו בתהליך ההתפתחות המהיר שעברה הקהילה הגאה בשנות ה-90, כך התפתח והשתנה גם היחס של יוצרי הקומיקס לדמויות חד-מיניות. הם לקחו לעצמם חירות אומנותית גדולה יותר תוך ניסיון לחנך לסובלנות ולהביא שינוי תודעתי.

כך, למשל, הרשה לעצמו היוצר ג'ון בריין לקחת את אחת הדמויות הפופולאריות מחבורת אקס-מן, נורף-סטאר, ולהוציא אותה מהארון. נורף-סטאר, שנוצר מראש כהומוסקסואל, יצא מהארון לאחר שניסה להציל תינוקת חולת איידס. מותה של התינוקת גרם לו להגיע להבנה שהוא חייב לחשוף את עצמו ובהמשך אף מצא בן-זוג ממוצא היספאני והתחתן איתו במה שהפך לחתונה הגאה הראשונה שאי פעם הוצגה בקומיקס.

יותר ויותר דמויות החלו לצאת מהארון, ומנהלי החברות הגדולות גילו שהדבר לא פוגע בפופולאריות שלהן (ולפעמים אף מגדיל את המכירות). אחת הדמויות היותר פופולאריות ש"הוצאה בכוח" מהארון (ביקום מקביל ובצורה די מוזרה) הייתה הגרין לאנטרן, ידיעה שהכתה בהלם את מעריצי הסדרה.

וכך אנו מוצאים את עצמינו בשנת 2013, במצב בו עשרות דמויות מיינסטרימיות של סופר-גיבורים חיות מחוץ לארון ומנהלות מערכות יחסים חד מיניות מבלי שמישהו יניד עפעף. טוב, כמעט – תמיד חייב לקום מישהו ולהרוס את החגיגה, ובמקרה הזה מדובר בתנועת "מיליון אימהות", שבדומה לד"ר וורטהאם טוענת שהקומיקסים הללו משחיתים את הנוער.

כיום רשת האינטרנט מוצפת באינספור סדרות קומיקס על חיי הקהילה הגאה, ניתן למצוא משחקי מחשב המציגים סופר גיבורים חד מיניים, ואפילו תעשיית הפורנו הבינה עד כמה אותם גברים מסוקסים הלובשים טייץ צמוד פופולאריים, עד שסיפחה אותם לשורותיה.

כאן בישראל, אין לנו עדיין אף גיבור על עליז, אולי משום שגם אין לנו באמת אף גיבור על, כזה שמופיע בצורה סדירה לאורך זמן. פאלפל-מן, אורי און, סופר שלומפר, אדירי התכלת ושאר גיבורים ישראליים הם במקרה הטוב נטולי זהות מינית. בקומיקס המיינסטירמי והפופולארי ביותר שלנו, "זבנג" של אורי פינק, עבר היחס להומוסקסואליות מהפך עם השנים. מיחס מזלזל (כזה שהעלה את חמתו של גל אוחובסקי) ליחס שמנסה להיות הוגן (עם יצירת דמותו של זיו) ועד לחשש אמיתי מתגובת הקהילה הגאה בקומיקס בו פוחדת מאיה להביע את דעתה על "דורון ההומו" משום ש"לרדת על הומואים זה הדבר הכי אנ-קול היום".

בסצנת השוליים של הקומיקס הישראלי, היחס נע בין לגלוג (אריאל ויסמן ו"אודי" שלו, דמות המתכחשת לנטיותיה המיניות) ועד לתיאור מערכת יחסים חד-מינית ויציבה בקומיקס "סיפור ורוד" של אילנה זפרן.

ומה צופן לנו העתיד? כמובן שאף אחד לא באמת יודע, אך בקצב הזה לא אתפלא אם בסופו של דבר גם מיקי מאוס יצא מהארון ויתחתן עם נשיא ארה"ב הגאה הראשון.

ההרצאה "גיבורי על מחוץ לארון" תתקיים ב-12.8 בשעה 20:30. פסטיבל אנימיקס הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה יתקיים בסינמטק תל אביב בתאריכים 13-9 באוגוסט, ויכלול עשרות אירועים, תערוכות, הקרנות של מאות סרטי אנימציה, מפגשים, סדנאות, כיתות אמן, הרצאות, פעילויות לילדים וכמובן יריד דוכני קומיקס.

פסטיבל הקומיקס: הצצה לספר החדש של שלומי צ'רקה

גיבורי על גאים – שילוב מתבקש? דברו על זה בפייסבוק