"מי מפחד מהזאב הרע" שיעלה מחר (חמישי) לאקרנים הוא ללא ספק אחד הסרטים הישראליים המדוברים של השנה: עם 11 מועמדויות לפרסי אופיר, וסיבוב בינלאומי שכולל את טרייבקה, פסטיבל פנטזיה הקנדי (בו זכה בפרסי הסרט הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר) ועוד פסטיבלים בספרד, לונדון וסנט פטרבורג, אפשר כבר עכשיו להכתיר בהצלחה את הניסיון של אהרון קשלס ונבות פפושדו ליצור מותחן נקמה מקומי בהצלחה. מדובר בז'אנר שאין לו כמעט תקדימים במחוזותינו, אבל בעולם הוא דווקא משגשג ולכבוד צאת הסרט, בוחרים קשלס ופפושדו, במיוחד עבור וואלה! תרבות, את סרטי הנקמה המדממים והמצמררים שהכי השפיעו עליהם. קבלו אותם:
M (פריץ לאנג, 1931)
לא בדיוק סרט נקמה, אבל ללא ספק אחד הסרטים הערמומיים והמתוחכמים ביותר שנוצרו בגרמניה של שנות ה-30. רוצח סדרתי של ילדים (פיטר לורה האדיר) מטיל את חיתתו על ברלין וגורם למשטרה המקומית לרדוף את העולם התחתון. כנופיות הפשע המקומיות מחליטות לשים סוף לסיפור, ללכוד את הרוצח בעצמן ולהציע לו שיפוט מהיר. "M" הוא לא רק אחד הסרטים הראשונים שתיעדו רוצחים סדרתיים על המסך הגדול הוא גם כולל נאום חוצב להבות של פדופיל המודה כי אין ביכולתו לשלוט בדחפיו. מצמרר גם אחרי 72 שנה.
היו זמנים במערב (סרג'יו ליאונה, 1968)
אפוס הנקמה המופתי של סרג'יו ליאונה הוא אחד המערבונים הראשונים שהעניקו לדמות נשית את קדמת המסך. קלאודיה קרדינלה מגלמת את דמותה של ג'יל, אלמנה טרייה המאחדת כוחות עם אקדוחן מסתורי העונה לשם הרמוניקה (צ'רלס ברונסון) במאבק נגד חברת רכבות דורסנית ושכירי החרב שרצחו את משפחתה.
הנרי פונדה, שנהג לגלם כל חייו את האמריקאי היפה, עטה על עצמו חליפה שחורה, קישט את פרצופו בזיפים שחורים ויצר את אחת הדמויות המרושעות ביותר שידע הקולנוע. ואם אתם לא מאמינים, שאלו את הילד תכול העיניים שפוגש את קליעיו של השולף האכזר ביותר במערב באחת הסצינות היותר פרובוקטיביות של שנות ה-60.
השתיקה הגדולה (סרג'יו קורבוצ'י, 1968)
בארץ מכירים בעיקר את המערבונים של סרג'יו ליאונה, אבל באותן שנים פעל בארץ המגף סרג'יו נוסף סרג'יו קורבוצ'י, שיצר מספר מערבוני ספגטי בלתי נשכחים. החשוב והגדול מכולם היה "השתיקה הגדולה" בכיכובם של ז'אן לואי טרנטיניאן ("הקונפורמיסט", "אהבה") וקלאוס קינסקי ("אגירה: זעם האל"). טרנטיניאן מגלם דמות של אקדוחן שאיבד את קולו לאחר שכנופיה של שכירי חרב חתכה את מיתרי הקול שלו ורצחה את הוריו. למן אותו יום הוא נשבע להרוג כל שכיר חרב שיעבור בדרכו. צמא הדמים שלו גובר כשהוא פוגש בחורה יפהפייה שבעלה נרצח בידי שכירי חרב. זהו אחד ממערבוני הספגטי הבודדים שהעדיפו נופים מושלגים על פני מדבריות צחיחות וסופו המקורי הוא אחד האפילוגים הפסימיים, המדכדכים ובה בעת האמיצים שתראו בחייכם.
הארי המזוהם (דון סיגל, 1971)
יותר מותחן ויג'ילנטי מסרט נקמה, ואולי גם וגם. קלינט איסטווד בתפקיד שהביא לו תהילת עולם: הבלש מסאן-פרנסיסקו שמואס בסחבת הביורוקרטית שמונעת ממנו ללכוד רוצח סוציופת ומחליט ליטול את החוק לידיו ( אם חוק שווה אקדח מגנום 44 שיכול להעיף בקלילות את ראשך).
שבעה צעדים (צ'אן ווק פארק, 2003)
החלק השני בטרילוגיית הנקמה של צ'אן ווק פארק, והאכזרי מכולם. אדם נחטף ונכלא בחדר קטן במשך 15 שנה. יום אחד הוא מתעורר בתוך קופסה על גג של בניין ומחליט לנקום באדם שלכד אותו. ואולי הנקמה בכלל לא שייכת לו? פטישים, תמנונים חיים, לשון כרותה וגילוי עריות הם רק חלק מהדברים שהפכו את "שבעה צעדים" למותחן הנקמה המדובר ביותר של שנות ה-2000. זה היה רק עניין של זמן לפני שהוליווד תעבוד על רימייק משלה לתופעה הקוריאנית (יש אחד כזה בצנרת, בבימויו של ספייק לי).
ממזרים חסרי כבוד (קוונטין טרנטינו, 2009)
קוונטין טרנטינו מבצע מעשה שערורייתי ומחליט לעבד את תרחישיה הממשיים והנוראים של מלחמת העולם השנייה לאגדת דמים פנטסטית. שושנה היהודייה, היפה בנשים, לובשת שמלה אדומה ונוקמת בהנהגה הנאצית לצלילי שירתו של דיוויד בואי. טרנטינו אף מגדיל לעשות כשהוא (זהירות, ספוילר!) מפגיש את אדולף היטלר ויוזף גבלס עם מאות קליעים שמחוררים את פרצופם המופתע. לאמור, אם תרצו יש זו אגדה.
אני ראיתי את השטן (קים ג'י וון, 2010)
הקולנוע הקוריאני חותם עשור של הצלחות בינלאומיות עם יצירה מדממת שמפגישה רוצח סדרתי עם הסיוט הכי גדול של חייו: הסוכן החשאי שאת ארוסתו הוא רצח.
אחד הסרטים הברוטליים ביותר שתראו בחייכם יפגיש אתכם עם רוצחים, קניבלים ואפילו גיליוטינה. אם עדיין לא ראיתם, רוצו לראות הראשים שלכם יעופו. מילולית.
מה דעתכם על הבחירות של קשלס ופפושדו? ספרו לנו בפייסבוק