מתוך שלל זמרות הפופ המציפות את השוק, קייטי פרי הצליחה למקם את עצמה לא רע כזמרת הדיגיטלית ביותר. עם 40.6 מיליון עוקבים בטוויטר, יותר מכל זמרת אחרת, פרי לא מחדשת שום דבר בתחום עם איזו אפליקציה או אתר מהפכני היא פשוט דוברת את השפה המילניאלית (זו של ילידי שנות ה-90 והלאה) טוב יותר מביונסה או מליידי גאגא.
ההסתגלות הדיגיטלית המצטיינת של פרי באה לידי ביטוי לא פעם בזכות תגובות מהירות לטרנדים ויראליים. כך למשל היא ניתבה את רוחה של כוכבת הרשת רבקה בלאק, כששרה בהופעה שלה את "Friday" האלמותי, הרבה לפני שעמיתיה המנותקים למקצוע הצליחו להבין את הפוטנציאל הגלום בו. מאוחר יותר אף אירחה את בלאק בקליפ ל"Last Friday Night (T.G.I.F)". הקליפ ל"Wide Awake" היה מפגן נוסף של הטמעה אינטרנטית, כשפרי חברה לפייסבוק ולמארק צוקרברג בכבודו ליצירת קליפ שכולו טיימליין.
את הסינגל החדש שלה, "Roar" שחררה פרי בשבוע שעבר להורדה דיגיטלית וביום שלאחר מכן הציגה את קליפ המילים לשיר, כולו בשפת SMS תוך שימוש מוגבר באימוג'י האמוטיקונים היפנים האהובים. הקליפ מוצג כשיחת וואטסאפ קבוצתית בין פרי לחבריה, כשבין לבין הוא נשבר בפעולות שגרתיות כמו הליכה לשירותים, ריצה על ההליכון במכון וכן הלאה.
מעל ל-5 מיליון צפיות נרשמו עד סוף השבוע בקליפ, אלא שהפעם, לא בטוח שהפופוליזם של פרי עשה את העבודה השיווקית, כי אם פלגיאט מוזיקלי פוטנציאלי, שעורר את זעמם של המעריצים. המקור לשיר החדש, כפי שהצביעו צייצני טוויטר במהלך השבוע, הוא "Brave" של שרה ברליס ששוחרר לפני כמה חודשים ודומה באופן מחשיד למדי לסינגל החדש של פרי.
בעוד הדיוות הניחו את הסכסוך בצד ונהגו באצילות הדדית, הגולשים לא הסתפקו בכך והמטירו על שתי הכוכבות בקשה לגילוי נאות האם מדובר בסימפול מוסכם או בגניבה חסרת בושה אך נותרו ללא מענה. מכאן והלאה הלך הדיון והעמיק, והעיסוק בדמיון המוזיקלי זלג לאזורי הגניבה הכללית שמאפיינת את אמני המיינסטרים.
הקליפ של פרי, לדוגמה, שעל פניו נדמה כרעיון מקורי וחמוד, הוא לא הראשון שלקח את ממשק ה-SMS למקומות חדשים. המפיק לבית מאד דיסנט, דילון פרנסיס, עשה את זה קודם (וקצת אחרת) בקליפ ל"Messages". לפניו עשה את זה היוצר הבריטי אד דרווט עם "Drunk Dial". שניהם מוכרים הרבה פחות מפרי, אבל מקוריים מעט יותר, כך נראה.
פרי היא לא האמנית היחידה שמצליחה לחמוק מאשמה עם גניבה שכזו, שלרוב זוכה לכינוי "השראה" או "מחווה". לפני מספר חודשים מגזין בילבורד יצא בכתב אישום חריף נגד ביונסה, כולל שורה של ראיות החושפות את העובדה שביונסה היא מעתיקנית סדרתית, במילים, במוזיקה, בתמונות ובצעדי ריקוד. גם וויל.איי.אם חשוף לא מעט להאשמות על גניבות מוזיקליות, האחרונה שבהן היא עם "Let's Go" שלו ושל כריס בראון, שאין מקום לספק באשר לדמיון שלו לטראק "Rebound" מאת מפיקי ההאוס ארטי ומאט זו. בקיצור, ישנה רשימה ארוכה ומשתרכת של אמני מיינסטרים שלוקחים השראה מאמנים קטנים או פחות מוכרים וחושבים שזה בסדר.
Let's Go
Rebound
במובן הזה, המומחיות הדיגיטלית של קייטי פרי מריחה כמו לא יותר מהצגה שיווקית מזויפת. קצת כמו שהראפר Psy מרפרפ מול המערב בקוריאנית תוך כדי שהוא זורק איזה "Sexy Lady" שידבר לאוזן האמריקאית של המנוני האצטדיונים, כך גם במקרה קייטי פרי והקהל הרשתי: ציוץ, רפרור, רכיבה על גל של איזה מם כל אלה הם רק עטיפה מאוד מחוכמת שמדברת אל ההמון. אבל אם פרי הייתה באמת מבינה את העולם הדיגיטלי בו היא פועלת, היא גם היתה יודעת שהיום כבר אי אפשר לחמוק מהארכיון הנצחי של הרשת. גניבה מחוותית השראתית, גם אם היא בעצמה המהות של התרבות הוויראלית ברשת, סופה שתתפשט כמו אש וירטואלית בשדה ציוצים.
בונוס - הפרק המיתולוגי של "סאות' פארק" בנושא העתקות וגניבות
נערה גולשת - לכל הטורים
מה דעתכם על הפלגיאט של פרי? דברו על זה בפייסבוק