המוזיקאי גבריאל בלחסן הלך לעולמו כשהוא בן 37. בלחסן היה צלע מרכזית בלהקת אלג'יר בה שימש כגיטריסט, לצד הסולן אביב גדג'. הלוויתו תתקיים הערב (שלישי) ביישוב צוחר הנמצא סמוך לתלמי אליהו, שם נמצא בלחסן בדירתו כשהוא ללא רוח חיים. נסיבות מותו טרם התבהרו.
גבריאל בלחסן 1976-2012: פרידה מאגדת רוק
בלחסן נולד וגדל שמושב תלמי אליהו בדרום הארץ, שם פעל מוזיקלית יחד עם חברי אלג'יר, שהוציאו את אלבומם הראשון, "נאמנות ותשוקה", בשנת 1995. לאחר מכן, בשנת 1999, הוציא בלחסן אלבום סולו ראשון בשם "רכבות", שם עסק בתיאור חוויותיו ותחושותיו מאשפוז במוסד סגור. בשנים שלאחר מכן הוציא בלחסן שלושה אלבומים נוספים "השנים היפות של גבריאל" (2002), "בשדות" (2006), "עתיד" (2010) ו"גם כשעיניי פקוחות" (2011).
"משפחת התו השמיני המומה וכואבת על לכתו בטרם עת של אחד מטובי אומניה", נמסר מחברת התקליטים בה היה חתום בלחסן. "ליווינו אותו בכל שנות דרכו המוזיקלית .הוא היה עבורנו הרבה יותר ממוזיקאי , מהפכן ופורץ דרך. הוא היה אישיות ואדם קרוב לליבנו. תמיד אהבנו אותו ותמיד תמכנו בו ומצטערים שהמחלה הכריעה אותו. זאת אבדה גדולה שאנחנו מנסים לעכל".
"אני זוכר אותו בתור בחור צעיר מוכשר מאוד, הם היו צמד, הוא ואביב גדג'", סיפר לוואלה! תרבות אסף שריג, חבר להקת איפה הילד שהפיקה את אלבום הבכורה של אלג'יר. "הם היו בלתי נפרדים ומחוברים מאוד אחד לשני. אדם מאוד נחמד ולבבי. לא ראיתי אותו הרבה שנים ושמרנו על קשר רופף דרך חברים משותפים. אני רק יכול להגיד שאני מאוד מצטער. כואב וחבל".
בשנים האחרונות בלחסן אומץ על ידי אשת התקשורת צופית גרנט ואף התגורר לעיתים בבית בו היא חיה עם בעלה, מאמן הכדורגל אברהם גרנט השניים סיפרו על אהבתם ועל הקשר עם בלחסן בראיון לתכנית "אולפן שישי", בה תועדו ביקוריו בביתם. "אמרתי לו 'אתה יכול לבוא להיות כמה שאתה רוצה'", סיפרה גרנט. בכינו ביחד, היינו ישנים ביחד לפעמים, מתכרבלים ביחד במיטה שלא יפחד. בכינו ביחד, נקרענו מצחוק ביחד. אני לא מכניסה אנשים שחולים במאניה דיפרסיה אליי הביתה, גם לא סכיזופרנים. אני לא מכניסה אנשים בכלל אליי הביתה - זה גבריאל, גבריאל הוא משהו מיוחד במינו".
צפו: ערב הופעות מחווה לגבריאל בלחסן
בלחסן, שזכה בשנת 2009 פרס אקו"ם לעידוד היצירה למחבר, עמד במרכז הסרט "גם כשעיני פקוחות" שיצא ב-2010 שתיעד את חייו במהלך העבודה על האלבום "עתיד". הסרט זכה במקום הראשון בפסטיבל דוקאביב לקולנוע תיעודי.