לקראת יום כיפור: הסכסוכים הלא פתורים בז'אנר המזרחי

תעשיית הסלסולים ידועה מאוד באמוציונאליות שלה. קשה למצוא זמר, מפיק או יוצר שלא פגע או נפגע ממישהו בשלב כזה או אחר בקריירה שלו. בלא מעט מהמקרים מדובר באירועים קטנים שהתפתחו למריבות גדולות. במקרים אחרים הסיבות מהותיות. במקביל, הז'אנר ידע גם לא מעט סולחות – כמה מהן גם השנה, כשהבולטת היתה בין ישי לוי לבנו שיר. ובכל זאת, נשארו גם כמה פצעים פתוחים ותיקים שטרם הגלידו, ויום הכיפורים הוא הרי תמיד הזדמנות עבור הפוגעים להתנצל בפני הנפגעים. אז מי צריך לבקש סליחה ממי?

לזהבה בן יש סיפור כואב, ומבחינה ציבורית מי שנתפס בתור האיש הרע הוא האמרגן שלה לשעבר אלי בנאי. אליו הופנתה האצבע המאשימה, למרות שהאמת רחוקה מאוד ממה שסופר. מי שראה את התנהלותה הכספית של הזמרת יודע שלא מדובר בחסכנית גדולה במיוחד; גם היום, שנים לאחר שהשניים נפרדו, מצבה הכלכלי לא השתפר. בנאי יצא מהסיפור חבול ופגוע לא פחות, ואולי אפילו יותר מבן. בעוד הזמרת עובדת, מופיעה ומקליטה, בנאי נותר עם כתם שלא נמחה. אולי מרגלית צנעני, שותפתה החדשה שהקליטה איתה את הדואט "קול העולם", יכולה עדיין לספר לבן איך בנאי, שניהל אותה בתחילת הקריירה, היה מגיע עד לביתה כדי להעביר לה כסף מהופעות. אולי אז בן תיזכר שגם תרנגולת שמטילה ביצי זהב צריכה תרנגול חרוץ מאחורי הקלעים. בנאי יודע את העבודה, וחבל שהוא כבר לא בשטח.

למרות שהסיפור הזה נגמר בסופו של דבר בהתערבות בורר משפטי, הוא עדיין מהדהד ברחבי התעשייה. במהלך עבודת איסוף חומר לאלבומו, פגש רגב הוד את היוצר רמי לב ושם הציג בפניו האחרון שיר שכתב בשם "מהפך". הוד עיין בשיר והחליט לוותר. זמן מה לאחר מכן הקליט הוד שיר בשם דומה. לב טען שמדובר בהפרת זכויות יוצרים ואילו הוד אמר להגנתו שהטקסט שונה לחלוטין ורק הכותרת דומה. מי שמכיר את חוקי המשחק בז'אנר יודע שלפעמים מספיקה מילה אחת כדי להכריע: קחו למשל את "בלבלי אותו". גם הבורר שמונה מטעם בית המשפט, השופט לשעבר מיכאל חשין, הבין זאת מהר וקבע שרמי לב צודק. חשין חייב את הוד לפצות את הוד והסוגיה נפתרה, אך בין הזמר ליוצר נותרו עדיין משקעים.

טוב, זה כבר סיפור מיתולוגי. בשנת 1975 הנחה ירון לונדון תכנית בשם "טנדו". באחת התכניות אירח לונדון את ניסים סרוסי שהיה באותם ימים כוכב פופ צעיר וסנסציוני, שהגיע הישר ממועדוני הקצב ברמלה עם להיטים כמו "אשליות" ו"איני יכול". לונדון המהוגן לא ידע איך לעכל את סרוסי והתייחס בבוז לבגדיו ולמוזיקה שלו. סרוסי נפגע והראיון עורר סערה. את התכנית המוקלטת אי אפשר למצוא עד היום – יכול להיות שמרוב בושה האדמה בלעה אותה. שנה לאחר מכן עבר סרוסי לצרפת. בימים אלה בודק סרוסי אפשרות לקאמבק בישראל, ולמרות שלא נראה שהוא נוטר טינה ללונדון, זה יהיה הרבה יותר מנחמד אם הפינה הזאת תיסגר באותה מקום בו נפתחה – על המסך.

עופר לוי פגע בהרבה אנשים – הפה שלו ירה צרורות לכל עבר וצלף כמעט בכל מה שזז. גם אלה שהיו לצידו והביאו אותו להישגים נפגעו. אחד הבולטים שבהם הוא יעקב למאי שהחליט לא לעבוד עם לוי יותר. למאי, אולי בכיר המפיקים המוזיקליים בתעשייה, הביא את עופר לוי לשיאים אמנותיים; אבל זמן קצר לאחר צאת האלבום "מצייר אותך" קרה משהו בין השניים. מה בדיוק? לא ברור; אחת האפשרויות היא שבראיונות עופר לוי לקח לעצמו קרדיט גם על העיבודים – צעד אופייני לזמר שטוען שגם לחנים שהגיעו מטורקיה נכתבו על ידו. האפשרות השנייה קשורה למפיק איציק ברנס שניהל בעבר את מושיק עפיה ואמנים אחרים. בישיבה בין לוי, למאי וברנס ניסה האחרון לעודד את הזמר, אך לוי נפגע וחבט בפניו של ברנס, ובאותו רגע החליט למאי להפסיק את העבודה איתו. "כל מה שהיה בעבר, אני לא זוכר, אפילו אתמול ושלשום", אומר למאי לוואלה! תרבות. "ברנס נמצא בחו"ל ועם עופר לוי אני לא עובד, וזה הכל". הגישה המפויסת החדשה שנוקט לוי יכולה לעזור לו להשלים עם למאי. סולחה בין שניהם לא רק שתעשה טוב על הלב, היא גם תעשה טוב באוזניים.

רעש וסלסולים - לכל הטורים

מי לדעתכם צריך לבקש סליחה בתעשייה? דברו על זה בפייסבוק