פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פליימוביל 03: השועלים חופרים, אמינם מתבזה וארקייד פייר בוערים

      השאלה הקיומית על איך עושה שועל לא מצליחה לצאת מהראש, וגם האלבום החדש והענק של The Weeknd מתנחל עמוק בתוך המוח. וגם: אמינם נהיה מביך וארקייד פייר לוהטים בטירוף

      אחד התהליכים המוזיקליים המבורכים של השנים האחרונות הוא חזרתו של האר אנ' בי לרלוונטיות מלאה בזכות פריצה של גבולות הז'אנר וקילוף שכבת הצ'יז העבה שבה התכסה בשנות ה-90. אחד מהאמנים שהובילו את התהליך הזה הוא The Weeknd, או אייבל טספיי בשמו האמיתי, זמר ומפיק קנדי שהוציא ב-2010 מיקסטייפ אר אנ' בי אפל ומרתק בשם "House Of Balloons". אם עוד לא שמעתם את המיקסטייפ הזה או את שני ההמשכים שיצאו לו, תעשו את זה. תעשו את זה באמצע הלילה. את אלבום הבכורה שלו "Kiss Land" הוא מוציא השבוע ככוכב מיינסטרים לגיטימי - בלייבל גדול, עם הפקה מפוארת, סינגל שבו מתארח דרייק (שתרם מאוד לחשיפה שלו עוד בתחילת הדרך) ועוד אחד עם פארל וויליאמס (כי ב-2013 חל איסור על שחרור אלבומי פופ בלעדיו). הבשורה המשמחת היא שחוסר העניין של טספיי בריצוי גורמים חיצוניים שרד גם את הקפיצה לליגה של הגדולים.

      the weeknd (יח"צ)
      מזמזמים עם כוכבים. The Weeknd (צילום:יח"צ)

      "Kiss Land" הוא התאמה של הפרסונה המוזיקלית של טספיי למסך גדול יותר. הוא עדיין נשמע כמו ההנגאובר שאחרי המסיבה. שירים של הדוניסט שמתחיל לחיות כמו בקליפים ומגלה שקהות החושים שלו רק מתגברת. הוא רודף ולא מגיע, מזיין ולא מרגיש, לא בוטח באף אחד ובעיקר מחפש משהו להתמכר אליו כדי להשכיח את כל חוסר התכלית הזה. הקול האבוד של טספיי שמזכיר לעיתים את הרעד העדין של מייקל ג'קסון מהדהד מתוך המכונה, מוקף בערפל וביטים איטיים ומתכתיים. הוא נשמע בנתק תמידי מהעולם שסביבו, מבוהל יותר ככל שהוא מעמיק לתוך תפקידו החדש ככוכב פופ. טספיי תיאר את "Kiss Land" כסרט אימה על החיים החדשים שלו, ובאמת מזמן לא יצא אלבום שמתעד את פסגת השאיפות של הדור הזה באופן כה עוכר שלווה. "נתתי את הימים שלנו בעבור קצת פרסום" הוא שר ב"Adaptation". "לא אראה שוב את פנייך, אבל זה בסדר. גם לזה כבר התאקלמתי".

      האזינו לאלבום במלואו:

      עולם ארקייד

      סינגל הבכורה מהאלבום החדש של ארקייד פייר מגיע אחרי שבועות של טיזינג ומשחקי "חפש את המטמון". הנה סרטון אינסטגרם מטושטש של יד כותבת "Reflektor". והנה כתובת קיר על איזה בניין שרומזת שמשהו עומד לצאת ב-9 בספטמבר בשעה 21:00. אחריה עולה ליוטיוב סרטון טיזר עם כמה צלילים מתוך השיר החדש. ועכשיו צפה מפה עם מיקומים של חנויות מוזיקה שבהן תימכר גרסת הויניל של הסינגל. או אולי האלבום. או אולי אלה מיקומים של דוכני פלאפל שהלהקה אוהבת במיוחד. או אולי זה הכל הטעייה ובעצם ארקייד פייר היו מתים כל הזמן. ככה זה עכשיו כשרוצים לקדם אלבום חדש. צריך טוויסט.

      תעשיית הטריילרים לאלבומים חדשים מתקרבת במהירות לשלב הניג'וס. כשג'יי-זי מביא צוות צילום כדי לתעד בזוויות "אינטימיות" כביכול (דרך דלת כמעט סגורה למשל) איך הוא מעיף לטימבלנד, פארל וריק רובין (שלא היה קשור לאלבום בשום צורה) את הראש עם קטעים בינוניים מהחדש והעייף שלו, רמות הזיוף מתחילות להטריד. כבר לא מדובר בטיזינג עם כמה קטעים מהווי האולפן וחתיכה מהסינגל. עכשיו אנחנו כבר מביימים קטעים שלמים על איך שקייטי פרי שורפת את הפאה הכחולה שלה, או ראיונות עם המפיקים שיספרו שהם לא מגזימים כשהם מבטיחים שהאלבום הזה הוא משהו בין רעידת אדמה לביאת המשיח. יש את הטיזר הקצר שלפני הטריילר הגדול שמכין את הקרקע לLyric Video של הסינגל החדש שמחמם מנועים לקראת הקליפ הרשמי שפעם היה מספיק כדי לקדם אלבום. זה לא משנה אם אתה הכוכב הגדול בעולם, זה עדיין על סף הבלתי אפשרי להצליח לייצר לרגע את אותה תחושה קהילתית ישנה שבה כל העולם היה מקשיב לאלבום חדש באותו היום וממשיך לדבר עליו ביום שלמחרת. לא פשוט לרכז את תשומת של הקהל כשאותו קהל מצטיין בעיקר בהחלפת נושא.

      השיר עצמו, דרך אגב, מצוין. ארקייד פייר כבר הדגימו כמה יפה יושב עליהם דיסקו עם "Sprawl II" מהאלבום הקודם, והחיבור החכם עם ג'יימס מרפי לוקח אותם כמה צעדים קדימה בכיוון הזה. הכתיבה היא עדיין לגמרי ארקייד פייר והתוצאה היא שיר דיסקו רדוף וחסר מנוח. ובכלל, כל מי שמצליח לגייס את דיוויד בואי לעשות לו קולות רקע הוא גנגסטר לא קטן. למרבה המזל, השיר החדש של ארקייד פייר הוא אחד מאותם נדירים שמצליח גם להצדיק את מתקפת הטיזינג.

      Neko Case - The Worse Things Get,The Harder I FIght, The Harder I Fight The More I Love You

      לניקו קייס יש אלבום חדש ונהדר וזאת הזדמנות מצוינת להמליץ למי שעדיין לא הפך אותה לחלק מחייו, לתת לבחורה הזדמנות. יש לה קול בהיר וחודר, לחנים מצוינים שנעים בין קאנטרי לפולק, ומילים שקשה לא לצטט. את האלבום היפה והאישי הזה היא מוציאה אחרי תקופה של דיכאון קשה (ככה בדרך כלל נוצרים אלבומים אישיים ויפים) שבמהלכה איבדה את הוריה וסבתה. כל זה עלול ליצור את הרושם שמדובר באלבום כבד ומדכא, אבל "The Worse Things Get…" הוא יצירה שנונה, מלאת חום, נחישות וחיים. הנה "Night Still Comes" מתוכו :

      בית דין גבוה לפופ : Eminem – Berzerk

      השיר החדש של אמינם הוא הזדמנות קצת מפוספסת. מצד אחד, זה בהחלט מרגיש כמו הזמן הנכון להסתכל אחורה ואי אפשר שלא להתרגש כשאמינם צובע חזרה לבלונדיני ומכריז על האלבום הבא כהמשך ל"Marshal Mathers LP", אחת מתצוגות התכלית המילוליות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הז'אנר. מצד שני, דווקא כשאקלים ההיפ הופ הנוכחי פתוח כל כך לצלילים חדשים (ע"ע "Yeezus" של קניה ווסט) ומעניק שוב למילים משקל אמיתי (ע"ע קנדריק למאר), קצת חבל שכישרון בסדר גודל כזה מבזבז את הזמן שלו על מסיבת רטרו. ההפקה של ד"ר דרה וריק רובין היא מחווה מתמשכת לביסטי בויז בתקופת "License To Ill", ואווירת השחרור שעולה ממנה לא משתלבת היטב עם החריזה של אמינם שגם בלהיטים הקלילים שלו תמיד נשמע זועם ומחושב מידי מכדי להרים מסיבה באמת. מה שמשאיר לנו מעט מאוד תוכן אמיתי, כמה העלבות סלבים קצת משונות (אתה עדיין צריך להיכנס בפזמון בקווין פדרליין? למי אכפת מקווין פדרליין?!) ואותו פלואו מדהים שהולך לאיבוד בשיר שלא ממש יושב עליו.

      גזר הדין: טוב שבאת, עכשיו לך תחליף בגדים.

      קליפ השבוע : Ylvis – The Fox

      אין באמת בחירה אפשרית אחרת השבוע. האינטרנט סימן לעצמו את ה"גנגנם סטייל" החדש, וזאת אולי ההזדמנות האחרונה ליהנות מהשיר המשעשע הזה לפני שגם אמא שלכם תשתף אותו בפייסבוק. Ylvis הם משהו כמו הלונלי איילנד של נורווגיה. הם צמד קומיקאים עם תכנית אירוח סופר מצליחה בסטנדרטים נורווגיים, ומדי פעם הם מוציאים קליפים מצחיקים כמו זה כדי לקדם את העונה הבאה של התוכנית.

      הפעם, ואלוהים יודע איך הדברים האלה קורים, הקליפ עם הבדיחה המטופשת על איך שאף אחד לא יודע איך עושה שועל (לידיעתכם: ככה עושה שועל) העלה את הרשת בלהבות. עשר מיליון צפיות בחמישה ימים, גרסאות כיסוי לחליל צד ומשולש, פארודיות על פארודיות על פרודיות, אתם מכירים את הנוהל. אם הדבר הזה היה יוצא לפני חודשיים, הקיץ של רובין ת'יק כנראה היה נראה אחרת לגמרי.

      ארבע בשורה

      Coldplay – Atlas

      זאת התרומה של קולדפליי לפסקול של הסרט החדש בסדרת "משחקי הרעב", והיא בסדר. היכולת של כריס מרטין לכתוב פזמון שרק מחפש איצטדיון להדהד בו היא לא משהו שיש לזלזל בו, והעיבוד העדין יחסית הוא אולי לא הדבר הכי מעניין בעולם, אבל הוא פחות או יותר מה שהייתם מצפים לקבל משיר של קולדפליי שרץ בכתוביות הסיום של סרט לנוער. במילים אחרות, נא לוודא לפני השימוש שהינכם חלק מקהל היעד.

      Angel Haze – Echelon

      יחסית לאנג'ל הייז, זה הדבר הכי קרוב ללהיט קיץ קליל שאפשר לקבל. בסינגל הראשון מאלבום הבכורה הרשמי שלה היא עדיין נשמעת כאילו היא רוצה לדקור אותך, אבל עם מטריית קוקטייל צבעונית.

      Son Lux – Lost It To Trying

      השיר הזה הוא כנראה פיסת המוזיקה העשירה והמתגמלת ביותר שתמצאו כאן השבוע. סאן לאקס מלהטט בקלות בין סימפולים, תזמורת של כלים חיים וביטים מתוכנתים בלי להוריד את העין לרגע מכל מלודיה שהוא מעיף לאוויר והתוצאה פשוט מרהיבה.

      MIA – Come Walk With Me

      מביך/מעולה/מזויף/טריפי/מדהים/תאונת דרכים/מדבק/פשטני/גאוני/בלגן/ריפליי.