פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קשוב מאוד 21: פרידה מדני ליטאי

      דני ליטאי אולי לא היה מוזיקאי, אבל את ההשפעה העקיפה שלו על הסגנון והשפה של הרוק הישראלי אפשר להרגיש עד עצם היום הזה. וגם: שנות ה-80 חוזרות בגדול

      מותו בסוף השבוע האחרון של דני ליטאי, אחד מסמלי הלהקות הצבאיות, יצר סיטואציה שנראית לכאורה משונה: קצת מוזר להסביר את אבלו של עולם המוזיקה הישראלית על לכתו של במאי. ליטאי, מי שהיה אמון על הרכבתם והעמדתם של עשרות מופעי בידור אלמותיים בצבא (בעיקר בלהקת הנח"ל בשיאה ובלהקת חיל הים, אבל לא רק) ובאזרחות ("כולם הלכו לג'אמבו", "אל תקרא לי שחור") בסוף שנות ה-60 ולאורך שנות ה-70, לא היה ממש פזמונאי (בניגוד למה שנכתב באחד האתרים), לא ממש מלחין, לא ממש מוזיקאי ולא ממש זמר – ובכל זאת השפעתו הייתה עצומה באותו תור זהב, במסגרתו זכה ללוות את ראשית דרכם של מי שיהפכו לכמה מן הענקים של הפופ הישראלי, ובראשם שלמה ארצי, ירדנה ארזי, מירי אלוני, רבקה זהר, ריקי גל וכמה מחברי להקת כוורת.

      מפגש ענקים: דני ליטאי (משקיף ומעשן), יאיר רוזנבלום ונעמי שמר בחזרות להקת הנח"ל על "ולס להגנת הצומח"

      בעצם, כדי להבין עד כמה היה משמעותי צריך להבין עד כמה השתנה המודל של להקה בישראל מאז. אמני מוזיקה "קלה" נתפשו באותם ימים כבדרנים, וככאלה – כאמנים שמטרתם לשעשע, אם בשירה ואם במערכונים וקטעי מעבר. הדגם הזה נולד בישראל בלהקות הצבאיות הראשונות – ושוכלל בלהקות "אזרחיות" שכללו למעשה את יוצאי הלהקות הצבאיות כמו התרנגולים, בצל ירוק וכמובן הגשש החיוור. לא ניתן להבין את הנונסנס של כוורת, לדוגמא, רק כבדיחות של חבורת מצחיקנים – אלא כווריאציה על אותו דגם של מערכונים שמייצרים הפוגה בין השירים (במובן הזה כוורת קרובה הרבה יותר ללהקה צבאית מאשר ללהקת רוק כמו תמוז או אחרית הימים). נעמי פולני ויוסי בנאי, בדרכם, היו אף הם בין המשפיעים בתחום הזה.

      להקת הנח"ל במחרוזת שירי פלמ"ח, מתוך הפלנ"חניק

      ליטאי (בעצמו בוגר להקת פיקוד מרכז) ושותפו יאיר רוזנבלום (מגדולי המלחינים ללהקות הצבאיות) היו אחראים יחד לכמה מהתוכניות המצליחות ביותר של הלהקות באותן שנות שיא, בבחירת החומרים, הזמרים והמוזיקאים ובהעלאתם למופע. בעידן שבו המפגש של השירים עם קהל החיילים נערך בהופעה ולא רק דרך הרדיו, לרושם של הקטעים על הבמה היתה חשיבות. היום, ממרחק השנים, נשארנו כמעט רק עם הביצועים המוקלטים. בין המופעים המשמעותיים שליטאי היה מעורב בהם – "קרנבל בנח"ל" (כולל שיר הנושא, "בשמלה אדומה" ו"שלווה") ו"הפלנ"חניק" (אולי התוכנית המפוארת ביותר של להקת הנח"ל, כולל "נאום תשובה לרב-חובל איטלקי" ו"הרעות"), התוכניות הגדולות של להקת חיל הים (ובהן "כשאהיה גדול", "מה אברך", "רק בישראל", "על אם הדרך" ו"המלח שלי" - שאת שורת המפתח שלו כתב ליטאי עצמו), וגם כמה תוכניות עם להקת פיקוד המרכז (ובהן " שנינו מאותו הכפר" ו"גבעת התחמושת"). לכל אלה היה אופן הצגה מסוים, כולל מערכונים וקטעי מעבר, ועל כולם היה אחראי ליטאי עצמו.

      מערכון שכתב ליטאי ללהקת הנח"ל, 1974

      לאותו מחזור אגדי של להקת הנח"ל (מירי אלוני, ירדנה ארזי, דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, יהודה עדר, רותי הולצמן, לאה לופטין) נהוג לייחס לא רק כמות בלתי נתפשת של להיטים אלא גם חדשנות, שילוב אלמנטים של רוק (בעיקר גיטרה חשמלית ואורגנים) ואפילו נימה של חתרנות ומחאה (כפי שהתבטאה למשל ב"שיר לשלום" או "ואלס להגנת הצומח"). אין זה מקרה שהחבורה הזאת השתחלה במשך הזמן ללהקות הרוק והפופ הגדולות של שנות ה-70 - כוורת, גזוז, שוקולד מנטה מסטיק, תמוז ואחרית הימים. המדריך של כולם לפני כן היה, אם כן, דני ליטאי. זאת שנה משונה לאותו המחזור: כוורת חוזרת לסיבוב פרידה מסחרר, ירדנה ארזי נבחרת מחדש לזמרת השנה, "בשמלה אדומה" יוצא מחדש על ידי המחברת המקורית שלו (ושוב בשתי הגרסאות של הקספרים באוסף החדש שלהם) – ודני ליטאי מת.

      להקת הנח"ל - הבלדה על יצחק שדה

      כמה עניינים של רטרו

      גלים של נוסטלגיה עפים באוויר עם כמה אירועים שונים ומשונים. ראשית, שי נובלמן חוזר במופע מיוחד וחד פעמי לאלבום הבכורה שלו, "How to be Shy", שחוגג בת-מצווש והולל בעבר על ידי רבים, ביניהם אנשי המגזין רולינג סטון. בין היתר יארח במופע את גבע אלון, אלי לולאי, אפרת גוש, רם אוריון, יותם בן חורין ועוד רבים. עבור נובלמן זאת תהיה הפוגה מסיבוב ההופעות של "יומי הוא חלום", אלבומו המשובח השלישי (והראשון בעברית). "כולם חוגגים עשור או 15, אני החלטתי 12", אמר נובלמן בשיחה עם וואלה! תרבות, "בכל הופעה אנשים מבקשים שירים מהאלבום הזה ותמיד אני עושה שיר-שניים, וחשבתי שזה רעיון טוב בשביל כל אלו שאהבו ואוהבים את האלבום לבוא ולשמוע אותו מנוגן כולו במרוכז – משהו שלא עשיתי מאז 2002".

      האזינו לאלבום במלואו:

      אם נובלמן הוא עוד איכשהו נציג של שנות ה-2000 (הוא פעל בהרכבים שונים גם בשנות ה-90), הרי שהשבועות הקרובים הם לחלוטין בסימן ההשתלטות של סוף האייטיז: לצד הסינגל החדש של מיקיאגי, הזמר אדם יחגוג בקרוב 25 שנה לאלבום "סוד" בהופעה חגיגית, וסי היימן אף היא הודיעה על סיבוב הופעות חדש, שגם הוא מציין 25 שנה של עשייה, ופתחה עמוד מימון-המון כדי להגשים אותו. אתם יכולים להשתתף כאן.

      אחרונים משנות ה-80 לחזור ולנסות לכבוש את העולם – הפה והטלפיים, פרויקט הקאסיו של אהד פישוף, רם אוריון ואסף גברון. השלושה חוזרים בחודש הבא עם אלבומם התקופתי (מדי שש שנים יוצא אחד כזה, בהתאם לכל כללי הקוד של ההרכב) – "תחת". עד שהוא ייצא, הם מעלים מדי שבוע את אלבומיהם הישנים לרשת להאזנה חופשית.

      האזינו ל"בין הים והביצות" (1989)

      וגם ל"הפה והטלפיים בחלל" (1995):

      שי נובלמן – 12 שנה לאלבום הבכורה, מוצאי שבת 23.11, בארבי, תל-אביב.

      אדם – 25 שנה ל"סוד", יום שני, 23.12, זאפה הרצליה.

      שיר אחד בשבוע

      השבוע צוין יום העצמאות הפולני, במלאת 95 שנה להקמתה המחודשת של האומה עם תום מלחמת העולם הראשונה (נו, טוב, עם הרבה שנים של דיכוי גם באמצע). המדור מגיש מחווה צנועה לעם הפולני בדמות שירם של כל החתיכים אצלי, "פולניה" מתוך אלבום הבכורה שלהם – שיר שמשחק על כמה רבדים של הומור עדתי.

      קשוב מאוד: לכל הטורים

      איך אתם זוכרים את דני ליטאי? ספרו לנו בפייסבוק