אסוציאציות בעלות אתיקה משפטית שונות היו אבני הפינה שעליהן הניחה אבירמה גולן את היסודות לספר החדש שלה "אשה זרה", הרומן השלישי שלה. השנה היא 2008, רגע לפני מבצע "עופרת יצוקה". מלי נוסבאום, גרושה שמשמשת תובעת בפרקליטות מחוז תל אביב, ניהלה עוד כשהיתה נשואה רומן עם שופט המחוזי יואב מנדל, שבניגוד אליה שמר על המסגרת שלו עם רעייתו. הם החליטו לחתוך, אך לאחר מספר חודשי הפרדה בזירה האישית והמקצועית, מנדל מו?נה לאחד משלושת הדיינים במשפט בו תבעה נוסבאום הרשעה של אישה ברצח בעלה. שובם לאותו אולם מחזירה אותם גם אל חדר המיטות. מי שעדה מקרוב לרומן הזה היא סלאבה סמיונובה, עוזרת הבית האוקראינית של מלי, ששוהה בארץ באופן בלתי חוקי ונקרעת בין חזרה לבעלה ולילדתה בלבוב הענייה והקרה, לבין ניסיון השתקעות בישראל החמימה והמשגשגת.
גולן, מהדמויות הוותיקות והאהודות בתקשורת הישראלית, ראתה הרבה בחברה שלנו בארבעת העשורים האחרונים. ב"אשה זרה" היא מפזרת לא מעט מהידע שצברה ושולחת זרועות להרבה נקודות בעייתיות: העובדים הזרים, עבירות אתיקה חמורות, בגידות שמפרקות משפחות וכאלה שמשאירות אותן על כנן, יחסי אמהות ובנותיהן וגם דעות קדומות הנובעות מפערים עדתיים ותרבותיים. גם אם לעתים המונולוגים של מלי וסלאבה נראים כמו אפיזודות מתוך "סיפורים מהחיים" של צבי לידסקי המנוח, הם עדיין תורמים לא מעט להבנה של שני עולמות ומעמדות מנוגדים בתכלית - פרקליטה מצליחה בשירות המדינה ועוזרת בית שנאלצת להסתיר ממנה את זהותה.
מעבר לכל המסרים המעניינים שמעבירה גולן, דומה שהלקח הגדול ביותר שמספקות מלי וסלאבה הוא שהכול עניין של פרספקטיבה. בעוד בנה של מלי, דויד מתגורר בהולנד ובתה עלמה מתרשמת מהעובדה שלאמה יש דרכון אירופי אותו תוכל לנצל בעתיד להעתקת מגוריה שלה, סלאבה רואה בישראל את המקום שבו היא צריכה להמשיך את חייה: "זה שבן אדם נולד באוקראינה, וכל חיים שלו לימדו אותו לעמוד ישר ולשיר שארץ שלו לא מתה, שהיא חיה עם כל גלוריה שלה, ושכולנו קוזאקים אחים בדם לא אומר שהוא לא יודע שכל זה זיוף אחד גדול. אני מה יש לי עם פרימיטיביות אלה מהרים שמכסות ראש במטפחת ושרות כמו איזה עדר של חלילים, או עם קתולים שמגעילים בדיוק אותו דבר כמו פולנים?". בעוד החלום שלנו הוא דרכון גרמני או אמריקאי, ממש בתוך הבית שלנו מסתובבים אנשים עם כמיהה לתעודת זהות כחולה.
בחירתה של גולן להציג את הצד של סלאבה ב"עברוסית" מעיקה מעט על העין, שכן לא מדובר באפיזודה או שתיים אלא במחצית מהספר כמעט, אולם מקנה לעוזרת האוקראינית ממד גדול של אמינות. אף כי יש מעט קטעים לא הכרחיים בסיפור הרקע שלה, תחושותיה כעובדת זרה מועברות היטב דרך סגנון הדיבור. בניגוד לסלאבה, שדמויות הרקע שסביבה משרתות בעיקר אותה, דמותה של מלי מעידה בעיקר על הגבר שאיתה, האיש שאתו היא מנהלת רומן. יואב מנדל הוא מודל קלישאתי להחריד של הזכר המוחלש, זה שרוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, שינהל רומן אבל לא יוכל ללחוץ על ההדק ולהיפרד מאשתו. גברים חלשי אופי הם לא זן נדיר בספרות, אבל יש הבדל בין סתם עוד גבר מהישוב לבין שופט, האדם שהחברה מצפה ממנו יותר מכולם להיות נקי מכל רבב. האירוניה ניכרת ממקלדתה של גולן: הנה אדם שהכרעות רבות תלויות בו, אבל כשההחלטה מגיעה לחייו האישיים, הוא לא מסוגל לדפוק עם הפטיש ולתת פסק דין.
הכתיבה של אבירמה גולן נהירה, רבגונית ומתאימה את עצמה בדיוק רב לדמויות שאליהן היא מחברת את המלל. "אשה זרה" הוא אולי לא ספר שמשאיר חריטה עמוקה בלב, אבל הוא בהחלט כזה שמעלה שאלות, מספק הצצה לעולמות פחות מוכרים ובעיקר נותן חומר למחשבה. ועל אף חסרונותיו, זהו רומן מהנה שמתאים במיוחד לתנורי ספיראלה ושמיכת פוך.
אבירמה גולן / אשה זרה, הוצאת הספריה החדשה, 250 עמודים
פרק ראשון: מתוך "אשה זרה" של אבירמה גולן
האם תקראו את החדש של אבירמה גולן? ספרו לנו בפייסבוק