בשנה שעברה, רגע לפני שהציג את "חיי פיי" הטרי וכמה חודשים לפני שזכה על כך באוסקר, התבדח הקולנוען אנג לי. הוא אמר אז כי "לא קל לעשות סרט על גיבור שנטרף בלב ים בלי טום הנקס". אכן ברור שלא היה לו קל, אבל בדיעבד המשימה שלו נראית כמשחק ילדים לעומת מה שציפה לבמאי ג'יי.סי צ'נדור ("התמוטטות") בשעה שיצר את "הכל אבוד", ובו שחקן אחד בלבד רוברט רדפורד. הוא מגלם כאן גבר שבעיצומו של מסע שיט באוקיינוס ההודי, מתעורר לגלות שהיאכטה שלו מוצפת לאחר התנגשות בעצם זר, וכי מערכות הניווט והקשר שלו משותקות. כל שנותר לו הוא להפליג לכיוונה של סערת רוחות אלימה, ולעשות זאת לגמרי לבד.
לצ'נדור ולרדפורד אין את טום הנקס, ובניגוד לאנג לי, גם אין להם טיגריס, אפקטים ממוחשבים, סיפור מסגרת וכיוצא בכך. הסרט הוא אחת היצירות הסגפניות בתולדות הוליווד, בלי שום דמויות אחרות חוץ מהגיבור, בלי דיאלוגים ובלי כל תעלולים. כל מה שיש כאן זה אדם וטבע, ו"הכל אבוד" משכיל להגיע עמו להרמוניה ולסימטריה מושלמות.
בכלים המצומצמים האלה משכיל הסרט להנפיק חוויה מרתקת. זאת הודות לעבודת הבימוי רבת ההשראה של צ'נדור, שנתמך בצילום של פרנק די-מרקו ופיטר זוקריני ובעיקר במוזיקה השמימית של אלכס אברט. לא פחות מכך, זה קורה הודות לתצוגת המשחק רבת הכריזמה של רדפורד, שמועמד על עבודתו כאן לגלובוס הזהב, ואולי יקבל עליה מועמדות לאוסקר.
צריך סבלנות רבה כדי לצפות ב"All Is Lost", אבל זה משתלם. למי שראו אותו בארץ בסוף השבוע האחרון, שווה היה אפילו לצלוח בשבילו את מזג האוויר החריג שחיכה בדרך לאולמות. הסרט רצוף בצילומים המציגים את הסירה במרכזם של מרחבים עצומים, ואלה לא רק עוצרי נשימה, אלא גם מראים כמה קטן האדם מול הקיום ואיתני הטבע, דבר שקיבל המחשה סוערת במיוחד בימים אלה.
בזמנו, פרמיירת הסרט בקאן הסתיימה במחיאות כפיים בעמידה לרדפורד, שהתקשה להסתיר את התרגשותו. בכל זאת, למסיבת העיתונאים הגיע חד וצלול, ובהתאם לשמו של "All Is Lost", הכריז בה שהרבה דברים הלכו לאיבוד באמריקה "האמונה שלנו בערכים מסוימים התפוררה בגלל כל מיני סקנדלים ציבוריים", אמר, "והיא רק ממשיכה להתפורר". בהמשך לכך, תקף את התיעוש והטכנולוגיה "היקום מזהיר אותנו בקול רם ואנו לא מקשיבים. אני תוהה מתי כל זה יתפוצץ".
לאורך כל הקריירה שלו, גילם תמיד הכוכב הסמכותי ויפה התואר דמויות שהכל הולך להן בקלות. כאן, לראשונה, הוא מגלם גיבור במשבר קיומי, וכפי שמשתמע גם מדבריו שלו עצמו, המשבר האישי הזה מסמל משהו רחב יותר: את צומת הדרכים הדרמטי שבה נמצאים כרגע ארצות הברית, ואולי הסדר הישן והעולם המערבי כולו. זה מקנה ל"הכל אבוד" ממד נוסף, ומוכיח כמה הרבה יכול להגיד סרט, אפילו אם אין בו את טום הנקס, טיגריסים, אפקטים ממוחשבים ואפילו לא מילים.
ראיון עם במאי הסרט