פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נתניהו ב"מצב האומה": הו כן, אדוני ראש הממשלה!

      רחלי רוטנר, שמאלנית על הנייר, מאוהבת בדמות של ביבי וחושבת שהשואו שלו ב"מצב האומה" אתמול היה מעלף ושתקשורתית הוא קיסר מהמם. לא שהיא תצביע לו

      מצב האומה (יח"צ)

      אני אוהבת את ביבי. אוהבת אותו כמו שאוהבים את דמות הנבל המקסים בסרט פילם נואר או ב"צבי הנינג'ה". אוהבת אותו כמו ששבויה ענוגה אוהבת את החוטף שלה ומתעלפת בזרועותיו בהכנעה. אוהבת אותו במלוא המובן הספרותי של העניין, כי זה מה שביבי בשבילי: דמות. אפילו בניתי לפני שנתיים עמוד פייסבוק שמוקדש לאיורי הסטטוסים שלו, כדי להאיר עוד ועוד את קסמו הווירטואלי בעיני הציניקנים שעיוורים לו.

      בנימין נתניהו הפוליטיקאי מחלחל אותי לחלוטין, אבל את הדמות "ביבי" אני מעריצה ברמות השמורות לדיקטטורים שזורקים עליי פרחים מהרכבת: הוא הופך ל"ביבי הקאובוי" כשהוא אומר דברים כמו "מי שינסה להתעסק איתנו, יגלה את העוצמה הטמונה בכוח של עוצמתנו הכוחנית", והוא הופך ל"ביבי הילדון" כשהוא מעלה לפייסבוק ציור מטורלל שלו כדי לקושש לייקים. הוא מפרסם תמונות של עצמו כחייל חתיך או כשהוא טס בהליקופטר, משתובב בשלג או שר "לכבודך שרים כאן שיר פרידה" לגיל שפר, וכל אותה עת נשאר מאצ'ו חסון בחליפה וקול עמוק וספרייה מתנפנפת מאחוריו. איזה איש!

      ראש ההמשלה בנימין נתניהו בתמונת סלפי עם לוחמי המבצע של חיל הים (צילום מסך , מתוך הפייסבוק)
      עם היפים שלו. צילום: פייסבוק

      אותו "ביבי", הדמות, כיכב אתמול ב"מצב האומה" במלוא עוצמתו. תזכירו לי לשלוח זר פרחים לבלוגרית טל שניידר שדחקה אותו לצאת לסבב הראיונות השמייח הזה בתקשורת, וכך זכינו לראות אותו מזדרח מעל חבורת השליינים הנבוכה, שלא ממש ניסתה להפיל אותו. אני מניחה כמובן שההפקה קיבלה מראש רשימת נושאים אסורים ומותרים ושהחזיקו את הילדים שלהם קשורים במרתף כלשהו כדי לוודא שחוץ מ"די אויש ביבי אתה כזה ראש ממשלה שיש לו בעיות אחדות בהנהגתו שלא נתעכב עליהן כרגע" ובדיחות שיורדות רק על בוגי אף אחד לא יקמט את החיוך המושלם (אלוהי באיזה קרם פנים אתה משתמש?!) של הקאובוי ההורס שלנו. אבל גם לא נראה שהם אפילו ניסו לעצבן, יותר להרים להנחתה, כי לביבי יש אחלה פאנץ' לתת בתגובה.

      לא שמדובר בכזה מחדל, כן? גם כשברק אובמה הופיע בתכנית הסאטירית "Between two Ferns" אף אחד לא איתגר אותו יותר מדי, ובסוף המערכון המנחה יצא דביל ואובמה יצא תותח. אז מה. לא באמת היינו צריכים שישחטו לנתניהו את הצורה בתכנית, בשביל זה יש את אילנה דיין ואת (סטיגידיש! ראו בכך את האודישן שלי למשרת כותבת פאנצ'ים ב"מצב האומה") שרה. כי בתכניות בידור אנחנו נקבל את הדמות "ביבי" – השונאים ישנאו, האוהבים יתמוגגו, הגרופיות יקליטו ויצפו אחר כך עוד פעם (היוש). אבל הדיל ברור לשני הצדדים: הזמנו לפאנל דמות פיקשן. הוא יגיד בדיחות של דוד (כן כן שקית חלב הבנו אתה קורע) ייתן משפטי מחץ של סרטי אקשן אמריקאיים (עוצמההה) יסתחבק עם הקאסט כמו סופר-אחוק לסלפי קבוצתי ולקינוח ידמע "אני פשוט אוהב אותה" על שרה. קאט, פרינט, פוסטר, אתה מושלם. ככה כותבים דמות.

      ובטלוויזיה, זה מספיק לי. בקלפי, אני כבר אצטרך יותר, ולשם ככל הנראה לא אקח איתי הילדון-קאובוי-סחבק-שרמנטי שלי, כי לא מביאים צעצועים לקלפי, באים נטורל. קוראים מצע וכאלה. וכמובן, יהיו את אלה שלא יסתפק רק בלאהוב אפלטונית ובאופן מודע את הקליפה הספרותית של דמות ה"ביבי", הם באמת יאמינו בה, ויבחרו לתת לה את המושכות על החיים שלהם. זבש"ם. וזבש"נו. זה לא ירתיע אותי מלהריע לביבי שלי עם פופקורן מול המסך ולהמשיך לתלות ציורים מהפייסבוק שלו על המקרר. אם אנחנו כבר ניצבים בסרט שלו, לפחות שנהנה.

      אביעד קדרון דווקא לא אהב את ההופעה של ביבי ב"מצב האומה"

      אוהבים את ביבי? יופי. ספרו לנו בפייסבוק