"לאנצ'בוקס": ארוחה הודית כזו עוד לא טעמתם

לא פלא שהסרט ההודי הטרי "לאנצ'בוקס" היה לכזה להיט גדול ברחבי העולם - הוא אכן מצליח להציג סיפור אהבה פשוט ואוניברסלי, בתיבול קארי אבל בצורה שכל אחד בעולם יזדהה עמה

13/04/2014
יח"צ - חד פעמי

אם תשאלו הודי מה זה קולנוע ישראלי בשבילו, הוא בטח ידמיין ברוחו סרט עם חיילים ופלסטינים, אם בכלל יהיה לו איזשהו מושג, כמובן. אם תשאלו ישראלי מה זה קולנוע הודי, הוא יחשוב על שלוש שעות של שירים וריקודים. לפעמים יש בזה צדק, אבל לא תמיד. כך, למשל, מדגים "לאנצ'בוקס", שמוכיח כי התעשייה המתפתחת של המדינה הענקית מסוגלת גם לדברים אחרים.

הסרט הגיע לארץ בסוף השבוע האחרון, לאחר שהיה שיחת היום של פסטיבל קאן 2013, ומי שכבר הספיק לצפות בו גילה כי הוא הרבה יותר קרוב ברוחו לקומדיות/דרמות רומנטיות הוליוודיות בסדר הגודל של "החנות מעבר לפינה" או "יש לך הודעה" מאשר לתוצרת הבוליוודית הרגילה.

אך גם אם "לאנצ'בוקס" רחוק מן המסורת הבוליוודית, בכל זאת הוא נטוע במציאות העכשווית של המדינה החביבה על התיירים הישראלים. וכך, מתברר כי במומבאי פועלת רשת מסועפת של משלוחי אוכל. כמות עצומה של ריקשות מתרוצצת מדי יום ברחבי העיר, ומעבירה מעדנים מבתים פרטיים ומסעדות אל העובדים במשרדים. זה נשמע מועד לפורענות, אבל הטריק ההודי עובד כמו שעון שוויצרי, עד כדי כך שאוניברסיטת הרווארד שלחה חוקרים כדי לבדוק כיצד השיטה מתקתקת כל כך טוב.

עם זאת, לשם הנוחות האמנותית, הבמאי ריטש ברטה מדמיין מצב שבו משהו משתבש: עקרת בית מתוסכלת משגרת לבעלה, כפי שהיא עושה מדי יום, משלוח אוכל לוהט ועסיסי, והריקשה לוקחת אותו בטעות דווקא למשרדו של פקיד אלמן ומריר העומד לצאת לגימלאות. הוא, שכבר מזמן אבד לו התיאבון, מופתע לגלות כי הלשון שוב מעקצצת אחרי כל כך הרבה שנים, ומבין בשלב מוקדם כי חלה טעות – הארוחה לא הגיעה מן המסעדה הבינונית שממנה הוא מזמין תמיד, אלא מכתובת אחרת.

עוד בוואלה!

"מומבאי עיר משוגעת לגמרי. הכאוס בה כבר בלתי נסבל": ריאיון עם במאי "הצלם ממומבאי"

לכתבה המלאה
לאנצ'בוקס. קולנוע לב,
עושה תיאבון, אבל את הפורנו מזון משאיר לאינסטגרם. מתוך "לאנצ'בוקס"(צילום: קולנוע לב)

כאות הערכה, הפקיד נעזר בשירות המשלוחים כדי לשגר מסר הכרת תודה למי שבלי כוונה סיפקה לו את הפסקת הצהריים הכי טובה שהיתה לו זה מכבר, ומכאן והלאה מתחילה ביניהם התכתבות. בלי שאי פעם נפגשו, בלי שמישהו מהם אפילו יודע איך האחר נראה, מנצלים השניים את שירות משלוחי האוכל כדי להמשיך לכתוב זה לזה. המסרים הולכים ונהיים יותר ויותר רציניים ועמוקים, וכך שוב מתגלה כי טעמו של האוכל יכול להקנות לפעמים טעם לחיים כולם, וכי המסלול אל לבו של האדם עובר דרך קיבתו.

אך למרות המקום המרכזי שממלא האוכל ההודי בעלילה, ולמרות הצבעוניות והעסיסיות המובנית שלו, "לאנצ'בוקס" אינו מתפתה להתענג עליו יתר על המידה, ולרגע לא גולש למחוזות פורנו המזון. תחת זאת, הסרט מבכר לפתח את שלוש הדמויות שעומדות במרכזו: עקרת הבית, הפקיד על סף הפנסיה וכן יורשו הצעיר במשרד, שבתחילה נראה כדמות שולית ואגבית אך עם הזמן תופס נפח ומטען מפתיעים ועוצמתיים.

את השלושה מגלמים רפאן קהן, נוואזואדין סידיקו ונימראק קאור. התצוגות של שלושתם מדויקות, חדות ובעיקר מלאות אנושיות וחסד, וכך גם עבודת הכתיבה והבימוי של ריטש ברטה. הודות לכך, הסרט משכיל לאפיין היטב את הדמויות, לעורר עמן הזדהות ויותר מכל - לגרום לנו להבין מאיפה הן הגיעו, ומה עומד בפניהן. כשהגיבור המזדקן מביט במראה, למשל, מבטו כל כך חודר, עד שקשה לנו לא לחוש יחד עמו את סערת הרגשות בה הוא נתון לנוכח התהייה אם לא מאוחר בשבילו להתחיל הכל מהתחלה.

זו כמובן תהיה אוניברסלית, וכך גם רוב הדילמות שעולות בסרט. לפיכך, אפשר להבין למה "לאנצ'בוקס" התגלה כמנה כה חמה בפסטיבל קאן האחרון, וכל מפיץ ברחבי תבל רצה להניח עליו את ידיו. לא רק בגלל רמת הביצוע הגבוהה, אלא מפני שהוא משכיל לדבר בהודית, אבל בצורה שבכל העולם יבינו.

מתובל כמעט בדיוק במידה הנכונה. מתוך "לאנצ'בוקס"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

אז אמנם, הדרמה מספקת הצצה מרתקת לחיים במומבאי, על כל האלמנטים הייחודים שבהם: נוסף לשיטת המשלוחים המקורית שעומדת במרכז הסרט, עולים כאן גם נושאים כמו השפעת שיטת הקסטות על החברה ההודית, מעמדה של האשה בה ופגעי צפיפות האוכלוסין בערים הגדולות. אך בבסיסו, "לאנצ'בוקס" הוא סיפור אהבה פשוט ויפה שיכול היה להתרחש בכל מקום. אכן, איש לא יופתע אם כבר בקרוב יגיע הרימייק שלו, עם ג'ניפר אניסטון כשליחת פיצה מבולבלת או משהו בסגנון.

אם העיבוד המחודש הזה אכן ירקום עור וגידים, הוא עלול לקלקל את העדינות של המקור. עם זאת, אולי הגרסה העתידית תשכיל דווקא לתקן את נקודות החולשה של "לאנצ'בוקס", ולמרות כל האיכויות של הסרט, בהחלט יש בו פגמים. בין אלה, בולטים שלושה: עודף בעלילות משנה קצרות ומיותרות; סיום נמרח למדי, שכנהוג בקולנוע של השנים האחרונות, מפחד לקחת אחריות ומתחבא מאחורי סוף מבולבל ופתוח; ובעיקר הישענות יתר על מנטרות ברמה האינטלקטואלית של עוגיות מזל, ובראשן המשפט "לפעמים הרכבת הלא נכונה מובילה ליעד הנכון" שחוזר שוב ושוב כאילו היה הברקת המאה.

אך גם כך, בסופו של דבר "לאנצ'בוקס" הוא דוגמה נדירה למדי בימינו לקולנוע איכות שמצליח להיות לאומי אך לא פולקלוריסטי, איכותי אך לא חסר רגש, מבדר אך לא חסר חסד. כשמזמינים משלוח להפסקת צהריים אף פעם אי אפשר להיות בטוחים מה יגיע, מתי ובאיזה מצב צבירה, אך הסרט הזה בסך הכל מספק במהימנות משלוח חם, שאת טעמו לא תשכחו גם הרבה לאחר שסיימתם להתענג עליו.

  • לאנצ'בוקס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully