חנה מרון הגיעה ל"קרובים קרובים" אחרי קריירה ארוכת שנים על הבמה. אישית מאוד ריגש אותי לעבוד איתה, מפני שראיתי אותה משחקת את מיטב התפקידים בתיאטרון. היא היתה מיקה ב"הוא הלך בשדות" ו"הדה גאבלר" של איבסן. היא שיחקה שייקספיר, שילר, ארתור מילר וגם תפקידים קומיים בלתי נשכחים. אפילו במחזמר "הלו דולי" הפגינה יכולת לשיר, להצחיק ולרקוד. ולא לשכוח: היא היתה כוכב במלוא מובן המילה.
מכיוון שאת "קרובים קרובים" צילמנו בפני קהל, רצינו שישתתפו בה רק שחקנים עם ניסיון קומי על במה, שחקנים שיודעים "להגיש פואנטה". בסיטקום טלוויזיוני המופע הוא חד פעמי. זוהי ההצגה הראשונה והאחרונה. אין עוד הזדמנות, עוד טייק. ולחנה מרון היה הכישרון הזה - להביא את הקהל לידי צחוק.
היה בתפקיד של חנה ב"קרובים קרובים" יותר מקורטוב של אישיות השחקנית עצמה. הדמות שלה אמנם היתה מטורללת, מוכנה בכל רגע לשתף פעולה עם כל תעלול, אבל היא גם היתה סוג של מצפון הסדרה. התסריטאים ב. מיכאל ואפרים סידון העניקו לה את האפשרות להשמיע דברי ביקורת, נון-קונפורמיזם ואפילו הערות פוליטיות. זאת היתה הדודה חנה, אבל זאת היתה גם חנה מרון.
פעם הבאנו לאולפן קבוצה של אסירות, שהגיעו מבית הכלא כדי לשמש קהל ולצפות בפרק המצטלם. כששאלו אותן עם איזה דמות הן מזדהות, הן הצביעו על הדמות של חנה, כי חנה מייצגת את החיים שלהן. גם בכלא אנשים נכנסים ויוצאים כרצונם, ואין להן שום פרטיות. גם אצלן תמיד הכל "פתוח!"
העבודה על הסדרה היתה כרוכה במאמצים פיזיים, ואחרי הפציעה היו לה קשיים שלא תמיד היינו מודעים אליהם. אבל היא עמדה בכל בגבורה, כיאה לשחקנית מקצוענית. היינו גאים בהשתתפותה בסדרה. הכבוד שחלקנו לה - התסריטאים, השחקנים, אנשי אולפן וצוות ההפקה - הגיע לה משום שהיא היתה שחקנית מקצועית, קומיקאית בחסד. וכוכב אמיתי.
"היא היתה מרתקת ומשכילה": אנשי במה ופוליטיקאים נפרדים מחנה מרון
חנה מרון בגיל 85: "אני שחקנית. איזה מקצוע מוזר"