השחקנית, הזמרת והקומיקאית שושיק שני הלכה לעולמה הלילה (בין שישי לשבת) בגיל 91. היא נפטרה מסרטן ריאות.
שני הייתה מאמניות הבמה הבולטות והאהובות בישראל במשך עשרות שנים. היא כיכבה בתיאטרון הקאמרי, בין השאר במחזמר "עוץ לי גוץ לי", הופיעה בקולנוע ובטלוויזיה, והפכה גם לאחת מכוכבות הילדים המזוהות ביותר עם שנות השישים והשבעים בזכות תקליטים ושירים שהפכו לקלאסיקות, בהם "מיכאל" ו"מה עושים העצים".
חלק מרכזי בקריירה שלה היה שיתוף הפעולה המתמשך עם בעלה, הזמר והשחקן אריק לביא. השניים העלו יחד את תוכנית הבידור "הוא והיא", ערב משירי ברטולט ברכט ואת ההצגה "הו, הו, יוליה", ושילבו במשך שנים בין חייהם המשותפים לבין עבודתם על הבמה. לאחר מותו של לביא פרסמה שני את הספר "אני אשיר לך", המבוסס על סיפור חייהם.
לצד עבודתה בתיאטרון השתתפה שני בסרטים כמו "חור בלבנה", "לופו", "מבצע יונתן", "סוסעץ", "השועל בלול התרנגולות" ו"המובטל בטיטו", ובשנים מאוחרות יותר הופיעה גם ב"לצוד פילים", "הבן של אלוהים" ו"היורד למעלה". בטלוויזיה נראתה בין השאר ב"חדווה ושלומיק", "שנות ה-80", "בנות הזהב", "שטוקהולם", "אבא מטפלת" ו"שנות הירח". היא עסקה גם בדיבוב, בהוראת משחק ובהדרכת דיבור והיגוי, וב-2022 הוענק לה אות יקירת העיר תל אביב יפו.
שני נולדה בשם שושנה שפרונג ב-2 במרץ 1935 בתל אביב. בגיל 14 הופיעה במחזה "חייט כי ימלוך" בתיאטרון הילדים "במתנו", שהוצג במשך כשנתיים. בהמשך למדה משחק באולפן של התיאטרון הקאמרי והחלה להופיע על במתו עוד בנעוריה. היא שירתה בלהקת הנח"ל, ולאחר שחרורה שבה לקאמרי, שבו שיחקה במשך יותר משלושה עשורים.
במסגרת הקאמרי השתתפה שני בשורה ארוכה של הצגות, בהן "הנפש הטובה מסצ'ואן", "הוא הלך בשדות", "לעולם אין לדעת" ו"אלוף הבונים". אחד מתפקידיה המזוהים ביותר היה בת הטוחן במחזמר הילדים "עוץ לי גוץ לי", שכתב אברהם שלונסקי, הלחין דובי זלצר וביים יוסי יזרעאלי. ההפקה המקורית זכתה להצלחה גדולה והפכה לאחת מאבני הדרך בקריירה שלה.
את אריק לביא הכירה בקאמרי. בריאיון מאוחר סיפרה כי פגשה אותו לראשונה כאשר הגיעה לתיאטרון לחפש את אליעזר אנסקי, וכי הרומן ביניהם החל לאחר שהחלה ללמוד בבית הספר של הקאמרי. השניים נישאו ב-1957 ועברו בהמשך לניו יורק, שם למדה שני משחק אצל אוטה האגן. לאחר שובם לישראל העלו ב-1963 את תוכנית הבידור "הוא והיא", שכתב למענם אפרים קישון ועסקה בחיי הנישואים.
לאורך השנים הרבו שני ולביא לשתף פעולה. הם העלו ערב משיריו של ברטולט ברכט, וכן הופיעו יחד ב"עוץ לי גוץ לי". בסוף 1973 עלו בהבימה בהצגה "הו, הו, יוליה", שכתב וביים קישון. הסאטירה תיארה מה היה קורה אילו רומיאו ויוליה לא היו מתים אלא נישאים ומנהלים במשך עשרות שנים חיי זוגיות רצופי מריבות. שני גילמה את יוליה, את בתה לוקרציה ואת האומנת, ולביא גילם את רומיאו ואת האב לורנצו. ההפקה הוצגה 156 פעמים בהבימה וזכתה בהמשך להצלחה גם בגרמניה.
בשנת 2012 ראה אור הספר "אני אשיר לך", שבו תיארו שני ולביא את חייהם האישיים והמקצועיים. בספר שולבו פרקים שכתב לביא לפני מותו ב-2004 ושני השלימה בשנים שלאחר מכן.
שני הופיעה לאורך השנים בסרטים ישראליים רבים, בהם "חור בלבנה", "999... עליזה מזרחי", "לופו", "מבצע יונתן", "סוסעץ", "השועל בלול התרנגולות", "שיגעון של אבא" ו"המובטל בטיטו". בעשורים מאוחרים יותר השתתפה גם בסרטים "לצוד פילים", "הבן של אלוהים" ו"היורד למעלה".
בטלוויזיה השתתפה כבר ב-1971 בסדרה "חדווה ושלומיק", ובהמשך הופיעה גם ב"מאש"ה". בשנת 2014 גילמה את יהודית, דיירת מתבודדת בבית דיור מוגן, בסרט הקצר "החלון" של רבקטל פיינה, לצד דיאנה גולבי. הסרט הוקרן בפסטיבל קולנוע דרום של מכללת ספיר ביוני אותה שנה.
גם לאחר מכן המשיכה שני להופיע מעת לעת על המסך. ב-2015 השתתפה בסרט "היורד למעלה" ובסדרות "שנות ה-80" ו"בנות הזהב". ב-2016 הופיעה בסרט הקצר "בניגוד לריינהייטסגבוט", וב-2017 בסדרה "מתים לרגע". בשנת 2020 השתתפה בעונתה השנייה של "שטוקהולם" של כאן 11 ובסדרת הילדים "אבא מטפלת". בשנת 2022 הופיעה בסדרה "שנות הירח".
לצד המשחק נודעה שני כאחת מכוכבות הילדים הבולטות של תקופתה. היא הקליטה תקליטים ובהם "טפשוני רוני", "יעל מטיילת", "סיפורים שענת אוהבת במיוחד" ו"החתול שמיל". בין השירים המזוהים עמה במיוחד היו "מיכאל", שכתבה מרים ילן שטקליס והלחינה נעמי שמר, ו"מה עושים העצים", שכתב ע. הלל והלחינה שמר. בהמשך השתתפה גם בקלטת הילדים "דגדוגים" מאת דתיה בן דור וגילמה את סבתו של אפרים.
שני עסקה גם בדיבוב והעניקה את קולה למלכה הרעה בגרסה העברית של "שלגיה ושבעת הגמדים", וכן להקסה, מכשפת הים, בסדרת האנימציה "בת הים הקטנה". משנות התשעים עסקה בהוראת משחק ובהדרכת דיבור והיגוי בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי ובמוסדות נוספים. היא הנחתה גם סדנאות תיאטרון במסגרות קהילתיות, ובהן בית הסוהר לנשים נווה תרצה.
שני פרשה מהופעות קבועות בתיאטרון סביב גיל 60, אך המשיכה לקבל מפעם לפעם תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה. "זה לא שימח אותי יותר, ואת לא יכולה לעשות עבודה שלא משמחת אותך", הסבירה בריאיון בשנת 2023. "אני פשוט גם לא הייתי צריכה יותר מחיאות כפיים, וברגע שאין את הרצון הזה, אז מה אתה מחפש שם?".
ב-2017 עמדה שני במרכז הסרט התיעודי "למה לא אמרת לי?", שביימה בתה יעל לביא ושודר בהוט 8. הסרט עסק בחייו של אריק לביא ובמערכת היחסים שלו עם שני, ובמסגרתו נסעו שני ובנותיה, נועה ויעל, לגרמניה בניסיון להתחקות אחר שורשיו המשפחתיים.
שני ולביא שמרו במשך השנים אוסף גדול של תצלומים, קטעי עיתונות, תוכניות, כרזות, מחזות, תווים ומכתבים. בשנת 2019 סודר והומר למדיה דיגיטלית מבחר מייצג מחומרי הארכיון במסגרת מיזם האוסף הלאומי הדיגיטלי בתחום התיאטרון של הספרייה הלאומית.
בשנת 2022 הוענק לשני אות יקירת העיר תל אביב-יפו. בנימוקי הבחירה מטעם העירייה היא תוארה כ"אחת מאמניות הבימה האהובות בישראל" וכמי ש"ליוותה את פס הקול של חיינו".
במרץ 2025 חגגה שני את יום הולדתה ה-90. "אריק תמיד אמר לי, 'שושיק, את תגיעי לגיל 90'. הוא צדק", סיפרה. "אני עדיין צעירה ובועטת. תמיד נראיתי צעירה לגילי בגלל הקומה הקטנה שלי והמרץ האינסופי. העיקר שהראש מתפקד".
בריאיון לשגיא בן נון, שפורסם בוואלה תרבות ביוני 2014, ביום שבו נולד נכדה הרביעי וכעשור לאחר מותו של לביא, סיפרה שני על חלקה בכתיבת השיר "כל יום". "יש לאריק שיר, שנקרא 'כל יום', אחד השירים האהובים עליי ביותר של אריק", אמרה. "אריק כתב את הטקסט, ויש שם את המילים 'כל יום אחד נפרד, כל יום אחד נולד'. את שתי השורות האלה אני כתבתי לו, הוא נתקע שם ועזרתי לו. כל שיר שהוא כתב עבר איתי ודרכי. החיים שזורים בעצב ובשמחה. אם לא היה עצב, לא הייתה שמחה. אחד נפרד, אחד נולד".
כשנשאלה באותו ריאיון אם מחשבות על המוות מעסיקות אותה, השיבה: "אותי יקברו על אריק, עכשיו זה מקובל לשים מעל. אני מאמינה שאחרי המוות הנשמה ממשיכה. הפיזיות לא שורדת, אבל הנשמה כן. יש מיחזור. המחשבה הזאת מחזיקה אותי. אני מנסה לחיות רק את היום ולא את המחר".
שני הותירה אחריה את בנותיה, נועה ויעל לביא, וארבעה נכדים.