עיתונאים, אנשי תקשורת וחברים ספדו הערב (רביעי) למגיש החדשות חיים יבין, מי שהיה היה מעמודי התווך של התקשורת הישראלית במשך למעלה מארבעה עשורים, הלך היום לעולמו בגיל 93.
יעקב אחימאיר אמר לוואלה תרבות: "חיים יבין ראוי לכינוי שבו כיבדנו אותו, לא רק מי שעבד איתו אלא ציבור גדול במדינת ישראל, 'מר טלוויזיה'. הוא באמת היה מר טלוויזיה. מצא תמיד את המילים הנכונות ואת הביטויים הנכונים. רהיטות שאין כמותה. עבדנו יחד שנים רבות, אני בצילו כמו רבים אחרים שעוסקים במלאכת השידור.
"הוא היה יוצר תיעודי מעולה. שיקף את החיים הפוליטיים והחברתיים. עשה סרטי תעודה שהוא יצר ביוזמתו ועריכתו. לא חושב שהיה מחליף לאמנות שלו בהגשת חדשות, עם ביטויים שיש בהם חכמה, דיוק וצנעה. אלה רגעים קשים ולא רק לי. רבים מצטערים שהקול הזה נדם בשעות האחרונות".
ירון לונדון ספד בשיחה עם וואלה תרבות: "לבי מר. הוא היה חבר שלי במשך עשרות שנים. מאוד כיבדתי אותו, את אישיותו, את מוצקות אופיו ואת הישגיו. על כישרונו אין צורך להרחיב מילים. הוא היה קריין החדשות הטוב ביותר שהיה כאן בזכות תכונות שקשה מאוד להסביר אותן: גם קולו, גם סבר פניו, גם חיתוך הדיבור שלו, גם האופן שבו השרה אמון באנשים שאליהם פנה, גם בציבור הצופים.
"הוא גם היה אדם שקדן וחרוץ במידה לא רגילה. הוא היה במובנים מסוימים עובד מדינה יוצא מן הכלל כי בכל מעשיו שירת את הציבור. הוא היה במאי דוקומנטרי יוצא מגדר הרגיל. היה אחראי לכמה סדרות, בהן הסדרה המופלאה על העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר, אחד ההישגים המופלאים בקורות הטלוויזיה. היה גם בתפקידיו המנהליים, כמנהל הטלוויזיה איש ישר, הגון ואמיץ. איש עבודה. עיתונאי יוצא מגדר הרגיל".
גם דן שילון הספיד את יבין בשיחה עם וואלה תרבות: "אני בוכה. הלב שלי בוכה. העיניים שלי בוכות. הלך לעולמו אדם יקר מאוד לא רק לי אלא לכל המדינה. אני פתאום לא מוצא מילים לתאר את גודל האיש. אני הולך אתו אחורה 60 שנה ופתאום הוא איננו. הגיל שלו לא שיחק אצלי אף פעם תפקיד. הוא שמר על עלומיו. נראה נפלא. חיים בשבילי היה לב ומענטש. מבחינה מקצועית, לא היה לו אח ורע. נפלה בחלקי הזכות הגדולה למנות אותו להיות מגיש ראשי במבט חמישה ימים בשבוע. זה עורר התקוממות של מגישים אחרים אבל אמרתי שהוא מגיש הכי טוב. אנחנו הפכנו את הפירמידה ונתנו לכתבים כוח נוסף. חיים ניצח על המלאכה".
"השיא היה בליל המהפך. ניהלתי אז את החדשות. ביום המדגם הוא נעלב ממני בשעות הבוקר, כי כתבתי את כל הפתיחים למעברים שלו, מכיוון שהיה משדר מורכב. אז הוא הלך הביתה בכעס. מיניתי את יעקב אחימאיר להגיש את המשדר. אבל בחמש חיים חזר ואמר: אני כאן ומה שתגיד לי אני אעשה. ואז קרה מה שקרה. היה את תוצאות המדגם, הכל התהפך, כל מה שכתבתי נזרק לפח וחיים אלתר בצורה מדהימה כולל האמירה 'מהפך'. חיים בשיאו. המשדר הסתיים בבוקר, עלינו לישיבת תחקיר. חיים ראה שחצי מהמחלקה שקופים כי הליכוד עלה לשלטון. הוא הסתכל על החבר'ה ואמר, תסתכלו דרך החלונות, השמש שוב זרחה. זה חיים, יקה במלוא מובן המלה. איש חרוץ, איש עבודה, מדויק ונקי כפיים. היתה לי חוויה גדולה לעבוד במחיצתו שנים רבות".
מכאן, תאגיד השידור הישראלי, נמסר כי הוא "מביע צער עמוק עם לכתו של חיים יבין - מר טלוויזיה. קשה לדמיין פרק היסטורי בימיה של מדינת ישראל בדורות האחרונים, שיבין לא היה זה שתיווך אותו לציבור - הוא זה ששידר את מהדורת החדשות הראשונה בטלוויזיה, הודיע על המהפך הפוליטי, והתקשה להוציא מפיו את המילים 'יצחק רבין מת' לאחר רצח ראש הממשלה, ואמר כשקולו משתנק - 'רבין אינו עוד בין החיים'.
"יבין, מחלוצי השידור הציבורי בישראל, מנהל ועורך חדשות, מגיש מהדורת 'מבט' המיתולוגי, בימאי ויוצר דוקומנטרי מחונן, שתיעד ברגישות, באומץ ובאהבה את החברה הישראלית על מורכבותה. הוא הותיר אחריו מסמכים תיעודיים, שהיו לפרקי היסטוריה טלוויזיוניים של ממש - מ'גחלת לוחשת' על יהדות ברית המועצות, דרך 'הנבחרים" שסיקרה את מערכת הבחירות לכנסת בשנת 1981 ועד 'תעודה כחולה' על מעמדם של ערביי ישראל. אנו מחבקים בחום את משפחתו עם לכתו של מי שהיה אבן יסוד של ממש בשידור הציבורי בישראל. יהי זכרו ברוך".
מטעם נשיא המדינה נמסר: "קיבלנו בצער את הידיעה על לכתו של חיים יבין, חתן פרס ישראל, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית ומי שנודע במשך עשרות שנים כ'מר טלוויזיה'. במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים - במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית. מיכל ואני שולחים תנחומים מעומק הלב לרעייתו יוספה, לילדיו ומשפחתו, לחבריו, לעמיתיו הרבים ולכל אוהביו. יהי זכרו ברוך".