למעלה מחמש שנים לאחר שנכנסה לתפקידה כשרת התרבות והספורט, לימור לבנת מקווה שעולם התרבות התרגל לנוכחותה. היא, כך נראה, התרגלה לנוכחותו. "קרה דבר בעייתי", אומרת לבנת בחיוך. "הציבו בראש משרד התרבות, בעולם שרובו שמאלני, ליכודניקית. זו בעיה". ואכן, בחמש השנים האחרונות, נדמה שההתנגחויות בין לימור לבנת ועולם התרבות לא נפסקות. גורמים במשרד התרבות והספורט לא מייחסים להתנגחויות האלה חשיבות. לדבריהם, לבנת ועולם התרבות חיים בדו-קיום נפלא והדיאלוג שמקיימת לבנת עם עולם התרבות הוא פתוח, שוטף ובעיקר טבעי ומלא בשיתופי פעולה. "היא הביאה לתרבות יותר כסף מכל שר תרבות אי פעם. אף אחד לא חולק על זה", הם אומרים.
ועדיין, חמש השנים האחרונות עשו את שלהן ואפשר אולי, בזהירות גדולה, להתחיל לסמן את מורשת לבנת: עולם התרבות התמרכז. השנה, אני אומר ללבנת, הסרטים הבולטים בטקס פרסי אופיר (הריאיון נערך ימים ספורים לפני הטקס. א.ק.) לא עוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ואלה שכן עוסקים בסכסוך כמו "בורג" ו"ערבים רוקדים" נדחקו החוצה. "תודה לאל", משיבה לבנת במהירות.
השאלה היא האם עמדתך הפוליטית לא מכתיבה איזושהי רוח מפקד.
"הלוואי. אני קראתי, בגלוי, ליוצרים לצנזורה עצמית. הצנזורה העצמית באה משום שאין צנזורה מלמעלה. אני חושבת שכל אדם שפועל לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, המדינה המאוימת ביותר בעולם, גורם נזק בל ישוער ואני מגנה אותו. אני מגנה אותו בפה מלא. זה שאני שרת תרבות, אני לא מגנה רק אנשי קולנוע. אני מגנה את כולם. לצערי בקרב אנשי התרבות, יש אחוז גדול יותר שפועל לדה-לגיטימציה. אז מה יגידו עכשיו? שאסור לי להגיד את זה עכשיו כי יש רוח מפקד? אני לא מקבלת את זה. זו דעתי, אני אישיות ציבורית. אני אישיות פוליטית. ומותר לי לומר את דעתי. חובתי לומר את דעתי. אני קוראת לאנשים לצנזורה עצמית כדי שלא יוציאו את דיבת מדינת ישראל. הלוואי והם היו פועלים על פי רוח המפקד. אני לא חושבת שזה קורה".
אז דחיקת הסרטים מפרסי אופיר היא רק צירוף מקרים על רקע מבצע "צוק איתן"?
"לדעתי הנושא קצת נמאס על הציבור. אבל אני חושבת שהציבור, בטח לאחר "צוק איתן", מבין שאנחנו קודם כל ישראלים. יש אנשים שלא רואים את זה ככה. אם רוח המפקד אכן פועלת, אתה יודע מה, אז אני חושבת שעשיתי דבר גדול. לצערי אני חוששת שאין לי כזו השפעה בעולם התרבות".
רוח מפקד או לא, לבנת רתמה את משרד התרבות והספורט למלחמה הבלתי נגמרת בין הישראלים והפלסטינים. הסבב האחרון עסק בפרשת "וילה תומא", סרטה של הבמאית סוהא עראף, שנחשפה כאן בוואלה! תרבות. עראף, כזכור, הציגה את סרטה כסרט פלסטיני למרות שקיבלה כשני מיליון ש"ח ממדינת ישראל, מתוכם 1.4 מיליון ש"ח מקרן הקולנוע הישראלי הנתמכת ע"י משרד התרבות והספורט. בעקבות חשיפת וואלה! תרבות, נדרשה עראף להחזיר את הכסף.
עם יד על הלב, את לא מרגישה מתומרנת ע"י סוהא עראף? אף אחד לא הכיר אותה לפני שהפרשה התפוצצה וכעת היא כוכב עולה בשמי הקולנוע העולמי.
"זו שאלה תמיד נכונה. אנחנו צריכים לעשות את מה שנכון לעשות ובמקרה הזה, מה שהיה נכון לעשות זה לא לאפשר לה להופיע עם הסרט שלה תחת הכותרת 'פלסטיין' וגם לא לאפשר להופיע לה עם הסרט ללא שום כותרת ("סרט פליט". א.ק). זה דבר שאי אפשר לקבל אותו. אני רוצה להזכיר עוד דבר", אומרת לבנת בנחרצות. "הפרשה הזו מגיעה אחרי שהסרט 'עג'מי' היה מועמד ישראל לאוסקר ואז סכנדר קובטי טען שהוא לא מייצג את מדינת ישראל. ואני, אז, אמרתי את מה שאמרתי ("בזכות כספי מדינת ישראל, ממנה מנסה כעת סכנדר קובטי להתנער, הופק הסרט 'עג'מי' והגיע למועמדות לאוסקר. ללא תמיכת המדינה, קובטי לא היה צועד הלילה על השטיח האדום. בשם החופש האמנותי והפלורליזם, תוקצב הסרט בלמעלה משני מיליון שקלים. עצוב שבמאי שנתמך על ידי המדינה, מתנכר למי שאפשרו לו ליצור ולהתבטא". א.ק.) וכמובן תקפו אותי מיד כל יפי הנפש וזאת היתה נקודת ההתחלה. זה סימן את קו השבר. מכיוון שבאותו המקרה לא ניתן היה לעשות שום דבר, זה היה מן מקרה מבחן. זו שערוריה בפני עצמה. הוא הלך עם הסרט, בניגוד לעראף, לטקס פרסי אופיר כמועמד לזכות בפרס. והוא זכה", זועמת לבנת.
"הרי מה זה פרס אופיר, פרס אופיר מכתיר את מי שיהיה מועמד מדינת ישראל לאוסקר. אם אתה הולך ומגיש מועמדות להיות נציג מדינת ישראל ואחר כך אתה אומר שאתה לא מייצג את מדינת ישראל, משהו לא עובד כאן. צריך היה לעצור את זה באיזושהי צורה. אמרתי את שלי, כמובן שניסו לסתום לי את הפה מיד כי אנשי שמאל חושבים שחופש הביטוי מיועד רק להם ושצריך להתנפל על מי שחושב אחרת. לשרת התרבות אין חופש ביטוי. זה קרה גם, אגב, בהקרנת הסרט 'עדות' בשדרות. הבעתי את דעתי וכולם צרחו. ידעתי שאם לא אגיב במקרה עראף כפי שהגבתי, על אף מה שאמרת, וזה נכון - סוהא עראף הפכה למוכרת בכל העולם, אנחנו נגיע למצבים עוד יותר קיצוניים שבהם כולם יצפצפו על הכל. צריך להציב גבולות ולהגיד עד כאן. אנחנו מדינה ריבונית עם סדר, עם כללים".
יכול להיות שצריך לשנות את התקנון בעקבות פרשת עראף?
"יכול להיות שצריך לבצר אותו ואנחנו נבצר אותו יותר. אלה תקנות שאני כשרה צריכה להתקין אותן. זה יקרה בזמן הקרוב ביותר. גם בלי תקנות חדשות, יש עיגון משפטי להחזרת הכסף. זה נדרש כדי שהעניין לא יחמיר.
"איזו צביעות יש כאן. הצביעות שלה ושל אנשי השמאל, שחתמו אחר כך על עצומה. הם יושיטו יד כדי לקחת כסף ואז ישמיצו את המדינה בכל העולם. לפחות שתהיה יושרה, אז אל תשמיצו את המדינה. יש לכם עמדה? תעמדו מאחוריה. תהיו בעלי יושרה ואל תקחו כסף מהמדינה".
אבל אז איך ערבים ישראלים לא יחושו מושתקים? מצד אחד, אם יקחו כסף ולא יאמרו את דעתם או ישנו את יצירתם, היא לא תהיה אותנטית.
"תראה, אנחנו לא עושים צנזורה לסרטים. מעולם לא עשינו גם כשהם לא מצאו חן בעיניי או בעיניי מישהו אחר. כל מי שעומד בראש קרן יגיד לך. מעולם לא התערבתי ולא ניסיתי להתערב ולא רמזתי. אני יכולה להביע את דעתי. גם לי מותר שתהיה לי דעה. היה מאוד רע אם לא היתה לי דעה. אבל אני ממילא לא יודעת איזה סרטים הלקטורים יאשרו ואיזה סרטים יופקו. כל יוצר שהוא, בין אם הוא ערבי או יהודי או דרוזי או צ'רקסי, מה זה משנה. זה בכלל לא רלוונטי. זו לא שאלה רלוונטית".
אם כבר דעה, בואי נחזור רגע לפרסי אופיר. לאור הפולמוס בקרב תעשיית הקולנוע: האם לדעתך יש מקום לפיצול פרס הסרט הטוב ביותר לשני פרסים - הסרט הטוב ביותר ונציג ישראל לאוסקר?
"זו שאלה טובה. זה רעיון למחשבה, אבל זה לא תלוי בי".
מה כן תלוי בך? תקראי להתפטרות איתן אבן בעקבות פרשת המענק הכספי בפרסי אופיר?
"איתן אבן בהחלט הוליך שולל. אני לא אקרא לו להתפטר. הדברים שאמר פרופ' אלכסנדר הם מדויקים בתכלית. בדקתי זאת בעצמי. היועצת המשפטית חזרה אליי ואמרה לי שהם יכולים לחלק פרסים וזה נאמר לאיתן אבן ימים קודם לכן. אבן בחר, מסיבותיו הוא, להגיד שאסור לו לתת פרסים מהכסף של משרד התרבות. זה פשוט להוליך שולל. הוא אמר דברים, אהיה זהירה בלשוני, הוא אמר דברים שאינם נכונים בעליל. לא אגיד משהו מעבר לזה. חבל שהוא עשה את זה. הוא יצר מהומה רבה שלא בצדק. לאחר שאלכסנדר חזר לארץ, אבן ניסה ליצור ספין ולהגיד שכעת מותר לו. הותר לו מלכתחילה והוא היה צריך לחלק פרסים. אבל לפעמים מייחסים לי כוחות שאין לי. אני לא מתערבת באקדמיה. יש אקדמיה, והיא בוחרת את היו"ר שלה".
לבנת מסכמת את תשע"ד כשמאחוריה כניסת חוק הספרים לתוקף. חוק הספרים הוא נדבך נוסף במורשת לבנת אם כי השלכותיו עדיין לא ברורות. אני מזכיר ללבנת את הבעייתיות ביחסים בין ההוצאות לאור ורשתות הספרים. האם על המדינה להתערב גם ביחסים אלה, אני שואל.
"גם כך חוק הסופרים הוא התערבות. תפיסת עולמי היא של כלכלה חופשית, לא של התערבות. מצד שני, כיוון שספרים זה לא עוד מוצר צריכה אלא מוצר תרבותי, צריכים להגן על הסופרים ועל התרבות ועל השפה העברית ולכן גם חשבתי שיהיה נכון שאנחנו נתערב בתחום אבל עד נקודה מסוימת".
מה לגבי הסופרים הצעירים שטענו כי הציבור יבחר לרכוש במחיר מלא ספר של יוצר מוכר ולא להמר על יוצר חדש?
"חוק הסופרים נכנס לתוקף כמה חודשים לפני שבוע הספר ובמקביל התרחש המשבר הגדול של "סטימצקי". היה בלאגן גדול שלא אפשר להגיע לאיזושהי מסקנה לגבי המשמעות של מה חוק הסופרים באמת עושה לשוק. גם עכשיו זה קצת מוקדם מדי. מתחילים להגיע נתונים ובגדול, בלי להיכנס לזה, הנתונים לא נראים מפחידים בכלל. הם נראים סבירים אבל כיוון שהם עדיין במחקר, לא ארחיב.
"ממילא, החוק הוא הוראת שעה לשלוש שנים. מלכתחילה זה נקבע כך. נקבע גם שבתום השנה הראשונה יוגש דין וחשבון לוועדת החינוך של הכנסת ויהיה דיון נוסף. אני בכלל לא פוסלת שום דבר, אם יצטרכו תיקונים, יוכנסו תיקונים. במסגרת החוק, בגלל עניין הסופרים הצעירים, הכנסנו פרסים כספיים בשווי של מאות אלפי שקלים לספרי ביכורים כדי לייצר תמריצים. לפי הנתונים הראשוניים, הוצאות הספרים לא הפסיקו להוציא ספרי ביכורים. נכון שהכמות ירדה. ההוצאות יהיו אולי יותר בררניות בהוצאות כותרים חדשים. אולי לא יאהבו את מה שאגיד עכשיו: אני לא בטוחה שאם ההוצאות יוציאו פחות כותרים זה יהיה בהכרח רע. ההצפה שהיתה במהלך השנים בגלל כל המבצעים הביאה לכך שהוציאו הרבה מאוד ספרים, לאו דווקא איכותיים. אני סבורה שאם ידללו קצת את כמות הכותרים שיוצאו לאור זה בעיניי לא בהכרח רע".
זה גם תואם לתפיסתך בתחום הקולנוע.
"נכון. יש סרטים שפשוט יושבים על המדף ואף אחד לא יודע שהם קיימים או כאלה שמוקרנים פעמים ספורות ואז נעלמים לעד. אז מה החוכמה? למה להפיק כל כך הרבה סרטים? עדיף להוציא פחות סרטים ולתת ליוצרים יותר כסף. במקום שיתרוצצו ברחבי העולם כדי להשיג כספים, כך יוכלו להתמקד בהפקה וביצירה. אני בהחלט חושבת שתרבות צריכה להיות איכותית יותר".
עוד כסף זה נחמד, אבל מאיפה תביאי אותו? כולם מדברים היום על תקציב הביטחון, לא על תקציב התרבות.
"תקציב התרבות כיום עומד על 0.18% מהתקציב זה דבר בלתי נתפס. התקציב הנוכחי הוא מביך, שלא לומר מביש, וכולנו יודעים שהוא לא מספיק. הוא בקושי מאפשר למוסדות התרבות לשרוד. מוסדות התרבות לא צריכים לגסוס, הם צריכים לחיות, לפרוח ולשגשג. דרישתנו מהאוצר היא הגדלה משמעותית של תקציב התרבות והחרגתו מקיצוצים, ולצערי הרב אני חייבת להגיד, שאנחנו עדיין לא רואים מספיק נכונות מצד אגף התקציבים במשרד האוצר לתת מענה ראוי. עוד ועוד גופים מצטרפים למעגל התמיכות של המשרד, לאחר שנמצאים ראויים לכך על פי מבחני התמיכה והקריטריונים כי היצירה פורחת. ללא הגדלת התקציב הקיים, המשמעות היא פגיעה קשה בכל מוסדות התרבות הקיימים. זוהי כלכלה פשוטה. כשיותר גופים, מוסדות ויוצרים צריכים לחלוק אותה עוגה, כולם מקבלים מעט. זהו מצב לא בריא לתרבות, ומסכן את ההישגים וההצלחות שהושגו בשנים האחרונות. אני מאמינה, שללא גידול משמעותי בתקציב, יהיו גופי תרבות שייקלעו לסכנה קיומית.
"התקווה היא ששר אוצר שהוא סופר, אמן ושחקן שבא ממשפחה שופעת תרבות יבין את זה. כמו שלפיד ידע לשים בראש סדר העדיפויות מיליארד ש"ח לניצולי שואה, ואני מצדיעה לו על כך, אז שיעשה את אותו הדבר גם בתרבות. זאת הציפייה שלי ושל עולם התרבות".
אני מביט אל האישה שיושבת מצידו השני של השולחן ותוהה כיצד היא מחזיקה מעמד. מדובר במלחמת התשה שלא נגמרת, אני אומר לה. את כל הזמן חוטפת וחוטפת, אני אומר. לבנת מפתיעה בתגובתה.
"קודם כל, אני רוצה להוסיף שאני מותקפת גם מהציבור שלי. למשל, באו אליי בטענות שמשרד התרבות והספורט תומך במיצג של בצלם בגלל שהלוגו של המשרד הופיע על כרזת תערוכה לצד לוגו של בצלם. לכאורה אני תומכת במיצג. אבל אנחנו לא תומכים במיצג, אנחנו תומכים בלהקת המחול של האמן (ארקדי זיידס, א.ק.) אשר כחלק מהפרויקטים שלו, עשה מיצג. זה מרגיז אותי בטירוף. מה אני אעשה? אני יכולה לצנזר אותו? ברור שלא".
אז איך את מתמודדת עם זה?
"אני עושה את מה שאני מאמינה בו. לתוקפים מימין אני מסבירה שאני לא יכולה לעשות שום דבר. לתוקפים משמאל אני מסבירה שאני פועלת לפי היושרה שלי. אני כל כך הרבה שנים בחיים הפוליטיים, עברתי הרבה התשות. אני עושה את מה שאני מאמינה בו. מה שחשוב לי זה להיות שלמה עם עצמי, לחתור לאמת כל הזמן. החתירה היא קשה והיא מתישה אבל בסופו של דבר אני צריכה ללכת לישון בלילה עם מצפוני ואני הולכת לישון טוב, אבל עייפה".