"בקרוב יועלה במוזיאון תל אביב הפסטיבל היוקרתי והמפונפן של עיריית תל אביב, 'פסטיבל הפסנתר'. בפסטיבל יועלו עשרות מופעים, המסובסדים על ידי משלם הארנונה בתל אביב, אנחנו. גם השנה, הפסטיבל לא מצא לנכון לפנות גם אלינו, קהל אוהבי המוזיקה המזרחית. במקום זאת קיבלנו פסטיבל עם צבע אחד בלבד. אנחנו גאים להרים ערב מוזיקה והתעוררות ולומר די להדרה".
במילים אלה נפתח דף האירוע פסטיבל הפסנתר המזרחי 2014, אירוע שקם כקונטרה לפסטיבל הפסנתר שאם תצליחו לזכור מתי הופיע בו לאחרונה אמן מזרחי, תזכו בנבל וכינור. אופיר טובול, איש הבלוג "קפה גיברלטר", החליט להרים את הכפפות ולשים סוף לפארסה המביכה עם הפקת גרילה שהפכה תוך שבוע לאירוע עמוס אנשים ושורת אמנים שהתייצבו להופיע בו בהתראה קצרצרה, ובהתנדבות מלאה.
הכניסה ל"קפה תל אביב" בתל אביב נמלאה אנשים שהגיעו לאירוע שהתקיים בחסות קואליציית לבי במזרח - להקצאה שיוויונית של משאבי התרבות במדינת ישראל ובהפקת נתי לוי, קובי קיסוס וטובול עצמו. על הפסנתר ניגן רונן רחמני, את הגה ההנחיה לקח ירון אילן ובין המופיעים היו לירון עמרם, אלי לוזון, נסרין קדרי, אתי לוי, מאור אשוואל ועוד רבים. הכניסה אגב, היתה חופשית.
"לא נראה לי שאני הולך לקנות כרטיס למופע של יהודית רביץ ב-150 שקלים", אמר אופיר טובול לוואלה! תרבות רגע לפני שהחלו ההופעות במקום. "אני בסך הכל העלתי את הפוסט בנושא הזה ביום ראשון שעבר", הוא מספר על ההתארגנות המהירה. "פנינו קודם כל לקהל הרחב שאנחנו מכירים, המעגל הכי קרוב בשיתוף עם פורטל בטריבונה. פנינו לעשרות אמנים. רובם היו ממש בעניין וחלק לא יכלו כי זה היה בהתראה של שבוע. גם מרגול רצתה לבוא ולא יכלה. גם עופר לוי".
- פסטיבל הפסנתר קורה כבר כמה שנים. למה החלטתם דווקא השנה לתת את הקונטרה עם "פסטיבל הפסנתר המזרחי"?
"השנה לא היה משהו מיוחד. כל שנה הם לא מביאים אמנים מזרחים. שנה שעברה הם הביאו בפעם הראשונה את ישי לוי, לפני שנתיים הביאו את משה פרץ, כל פעם מביאים איזה אחד ייצוגי, עלה תאנה יש לומר".
- אנשים מתוך הפקת הפסטיבל ניסו להתנער מהטענות שאתה מעלה, בין היתר כי שלומי שבן "חצי פרסי".
"גם ריף כהן היא מרוקאית וטוניסאית, ויש גם את כנסיית השכל, אבל בכל מקרה העניין זה לא המוצא שלהם. העניין הוא למי הם פונים. מה שמעניין אותי פה זה הקהל, לא האמנים עצמם. יש כאן בעיר הזאת אוכלוסייה מאוד גדולה של אנשים ששומעים מוזיקה מזרחית ולא מקבלים ביטוי בשום אירוע של העירייה כמעט, חוץ מאירועים של יום העצמאות ששם זה כאילו בידור וצחוקים וזה. אנחנו רוצים לשנות את העניין הזה. אנחנו משלמים מיסים כמו כולם והעירייה מתנהלת כמו 'העיר הלבנה'. כמו שמזניחים את דרום תל אביב וכמו שאין לנו בית ספר עיוני בדרום תל אביב, ככה גם לפסטיבל הפסנתר לא מכניסים אותנו. ופסטיבל הפסנתר הוא רק דוגמה אחת".
"אני עוקב אחרי העניין הזה, אני רואה לאן העירייה מפנה את התקציבים של התרבות שאגב הם לא כל כך גבוהים באופן כללי, אבל המיליונים שכן קיימים הולכים לאופרה הישראלית, לפסטיבל הפסנתר שאני לא מוצא את עצמי בתוכו.
- אנשים יכולים לבוא ולהגיד שזאת יוזמה נחמדה, אבל עם כל הכבוד לעשייה שלכם, הפסנתר אינו כלי מזרחי. מה יש לך להגיד להם?
"פסטיבל הפסנתר הוא לא פסטיבל של מוזיקה קלאסית אירופאית מהמאה ה-17. בסך הכל אלה אותם האמנים שמנגנים ביום הזיכרון. יהודית רביץ לא קשורה יותר לפסנתר מאשר אייל גולן או עופר לוי. אם כבר, אז עופר לוי למשל עשה סיבוב הופעות על פסנתר, אייל גולן עשה סיבוב הופעות על פסנתר. מבחינה מוזיקלית הפער הוא לא באמת גדול, למרות שאנחנו אוהבים מאוד להגיד בין מזרח למערב".
"הרי הרעיון של פסטיבל הפסנתר הוא לקחת אמנים, להושיב אותם על פסנתר ולראות מה ייצא, לעשות מזה איזשהו משהו מעניין", ממשיך טובול. "מה שבפועל קורה שם זה שמביאים כל שנה את אותם האנשים. 'בוא נרענן אתכם ונביא לכם לראות את שלומי גרוניך על פסנתר!'. מרתק. נו, בחייאת".
"אם כבר מדברים על פסנתר מזרחי, אז במודיעין גר פסנתרן אלג'יראי שזכה בפרסים בכל העולם, מוריס אל מדיוני. אבל לא חשבו להזמין אותו. אני באופן אישי הצעתי לפסטיבל הפסנתר להביא אותו. אני מכיר את איתן רפואה שהוא פסנתרן פרסי מדהים. ואגב פסנתר פרסי, יש כלי בשם סנטור שהוא קדום יותר מהפסנתר ויש כאלה שאומרים שהוא קדם לו והוליד אותו. וגם יש פסנתרנים רוסים מדהימים. כל הזמן אומרים שהרוסים הביאו לפה את הפסנתר אז לא יכלו להביא לשם אפילו פסנתרן רוסי אחד? בכל מופע אתיופי יש פסנתר. אבל לדברים האלה אין שם מקום".
"לכבוד פסטיבל הפסנתר המזרחי הכנתי מיקסטייפ מיוחד עם קטע של הפסנתרנית הנזירה אמהוי צגה?מרים גברו שגרה במנזר האתיופי בירושלים אבל לצערי היא לא יכלה לבוא לכאן, היא בת 90", הוא אומר בחיוך.