מותה של אגדה: השחקן קירק דאגלס הלך לעולמו הלילה (בין רביעי לחמישי שעון ישראל). "אחיי ואני מודיעים בצער על מותו של קירק בגיל 103", הודיע בנו הבכור מייקל, שחקן מעוטר בפני עצמו, "הוא היה אגדה מתור הזהב, אדם אנושי שהאמין בצדק ושימש השראה לכולנו".
דאגלס נולד ב-1916 בניו יורק כבן למשפחת מהגרים רוסית שדיברה ידייש, ואלה העניקו לו את השם איסר דנילוביץ', אותו שינה לפני התגייסותו לחיל הים במלחמת השנייה. לאחר המלחמה, פצח דאגלס בקריירת משחק - תחילה על הבמה, ולאחר מכן במסך הגדול, שם התמחה בתפקידים של טיפוסים מחוספסים וקשוחים, לעתים אפילו מנוולים. עם זאת, בחייו האמיתיים היה הומוניסט גדול, תומך נמרץ של המפלגה הדמוקרטית ופעיל חברתי. בין השאר, עמד באומץ בצדם של עמיתיו שנפגעו מציד המכשפות של מי שנחשדו בהשתייכות לקומוניזם בשנות השישים, ותרם להפסקת רדיפתם.
בין התפקידים הגדולים של דאגלס בימי שיא הקריירה שלו בשנות החמישים והשישים ניתן למנות בעיקר שתי יצירות פאר של סטנלי קובריק - "שבילי התהילה", סרט אנטי-מלחמתי שבזמנו נגנז בישראל כדי לא לפגוע ברגשותיה של צרפת, ו"ספרטקוס". כמו כן כיכב ב"Ace in the Hole" שנחשב אחד מסרטיו הטובים של בילי ווילדר ואחד הטקסטים הכי חריפים אי פעם נגד התקשורת. על אלה לא היה מועמד לאוסקר, אך הוא כן קיבל מועמדויות על הופעותיו ב"אלוף", "הרע והיפה" ו"תשוקה לחיים", בו גילם את וינסנט ואן גוך. השחקן לא זכה בפסלון בשלוש הזדמנויות אלו, אך ב-1996 התכבד באוסקר מיוחד על מפעל חיים.
נוסף למשחק, דאגלס התנסה גם בהפקה, וב-1963 רכש את זכויות הספר "קן הקוקיה" ועיבד אותו להצגה שלא הצליחה, אך עשור לאחר מכן הפכה לסרט פולחן זוכה אוסקר בהפקת בנו מייקל, שבהמשך פצח בקריירת משחק והפך לכוכב לא פחות גדול מאביו. דאגלס האב ביים גם שני סרטים בשנות השבעים, " Scalawag" ו"Posse", אך אלה לא הותירו חותם.
כפי שקורה לשחקנים רבים בגילו, הקריירה של דאגלס דעכה עם השנים, אך עדיין אפשר היה לראותו על המסך הגדול והקטן. בין תפקידיו האחרונים בולטים הופעה כמדבב בפרק של "משפחת סימפסון" ב-1996, וכן כיכובו בסרט הלא מוצלח במיוחד "הכל עובר במשפחה", שזכור בעיקר מפני שהופיע בו בצד בנו מייקל, גרושתו דיאנה ונכדו קמרון. נכד אחר, אריק, הלך לעולמו כתוצאה של מנת יתר בשנת 2004.
מנקודת מבט ישראלית, דאגלס זכור גם כי גילם ניצול שואה ב"עושה הלהטים" מ-1953, הסרט ההוליוודי הראשון שצולם בישראל, וכן גילם את דמות האלוף דוד מרכוס ב"הטל צל ענק" מ-1966.
מותו של דאגלס הגיע לאחר שכבר ניצב מול המוות בשנת 1991, אך ניצל מהתרסקות מטוס, מה שהוביל אותו להתחזקות דתית, והוא הרבה מאז להתבטא על היהדות שלו ולדבר בזכותה של ישראל. בין השאר שיגר מכתב מחאה לנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, שבשנות השמונים העניק לו מדליית כבוד אך בשנות התשעים הרתיח אותו בשל התבטאויותיו האנטי-ישראליות. כמו כן, היה דאגלס אורח פסטיבל ירושלים בשנת 2000.
סטיבן ספילברג, מי שב-1996 העניק לדאגלס אוסקר על מפעל חיים, ספד לו היום -"הוא שמר על הכריזמה שלו עד יומו האחרון. היה לי לכבוד להיות חלק קטן מחייו. אני אתגעגע למכתביו, לעצותיו, לתבונתו ולאומץ הלב שלו. כל אלה ימשיכו לשמש לי השראה במשך כל חיי". הבמאי רוב ריינר הוסיף - "קירק דאגלס תמיד יהיה אייקון בפנתיאון ההוליוודי. הוא נשכב על הגדר כדי לשבור את הרשימה השחורה בימי מקארתי". ג'ייסון אלכסנדר כתב - "הוא היה אגדה בתור שחקן ובתור בן אדם, והוא הלך והשתפר עם כל יום שעבר".
