מי ישפוט את השופטים: החן של "משפחה בהופעה" נבלע בצורמנות שלה

"איך הוא לא מעייף את עצמו"
(מאיה בוסקילה על צביקה הדר)

בשלב מסוים בפרק הבכורה של "משפחה בהופעה", תוכנית הדגל החדשה והמרכזית בלוח החורף של מוזיקה 24, כלשון הקומוניקט, הגיעה לאודישנים משפחת תמיר הקיבוצניקית. משפחה מורחבת עם אחים גדולים, גיסים, דודים, ילדים - מנגנים ושרים ביחד בקיבוץ ובארוחות המשפחתיות ובכל הזדמנות, כה חביבים. ההופעה שלהם מול השופטים שיקפה היטב את התוכנית בכללותה: חן שנבלע בהררי צורמנות.

"משפחה בהופעה" שמה לה למטרה למצוא את "המשפחה המוזיקלית של ישראל" - זה תמיד חייב להיות "של ישראל" - מעין משפחת פון טראפ מ"צלילי המוזיקה" שישירו איזה יודל עברי, או אפילו גרסה אמיתית וממשית למשפחת פרטרידג' שתצמיח איזה דיוויד קאסידי אליל בנות, או סתם הקרפנטרז, חיים, הקורס, ג'ונאס והנסון אם אין ברירה. לשם כך הזמינה התוכנית הרכבים, קבוצות ולהקות של בני משפחה היודעים לשיר ו/או לנגן יחד כדי להיבחן מול השופטים: צביקה הדר, האחים ניר ורביב בן מנחם מפרויקט רביבו, בני הדודים מאיה ושמעון בוסקילה, והאם והבת שרי ואדר גולד, שהגיעה לחצי הגמר ב"כוכב נולד", מה שכעת מקנה לה כמובן את היכולות והמיומנויות לשפוט כישורי מוזיקה של אחרים.

מדובר בקונספט חמוד למדי. להקה משפחתית מגיעה עם מנגנון סינון מובנה הנובע מהסיכוי הסביר שיקיריך יגידו לך את האמת בפנים. ואכן, אם להסתמך על מה שההפקה בחרה להראות לנו בתוכנית הראשונה, מרביתם המכריע של הנבחנים באודישנים הראשונים עברו לשלב הבא - שמונה מתוך עשרה. לפעמים בצדק, לפעמים חצי-בצדק, פעמים רבות עם חוליה חלשה ניכרת מקרב בני המשפחה - אבל תמיד בלי שנבין מדוע השופטים מולם מתרגשים עד דמעות.

כך שרוב הזמן הררי הצורמנות הנ"ל לא נובעים מהמוזיקה כשם שהם ניכרים בהפקה, בעריכה ובעיקר בשופטים, אלוהים שישמור. משהו בכל האלמנטים האלה פשוט קרס. צביקה הדר הוא אולי מנחה התוכנית, אבל היה דומיננטי הרבה יותר מכל אחד אחר גם בכל הנוגע לשיפוט, בשעה שעמיתיו נעלמו ברקע כמעט לחלוטין, מלבד ההצטרפות התכופה של מאיה בוסקילה בקולות רקע וה"ווהו!"ים של אדר גולד. זו היתה בעיה בפני עצמה - המיקרופונים הפתוחים של השופטים האפילו יותר מדי פעמים על ההופעה שמולם, ולפחות פעמיים הם פרצו בצחוקים רמים בינם לבין עצמם בלי שאנחנו, וכנראה גם הנבחנים, נדע מדוע. זה היה מתיש על סף הסבל, ומעט דברי הטעם שבכל זאת נאמרו, בדרך כלל מכיוונם של האחים בן מנחם, נבלעו ברקע.

בנוסף, כמו בערך כל תוכניות ריאליטי ישראלית, גם "משפחה בהפרעה" נפגמת מהצורך למתוח ככל הניתן את התוכנית כדי להרוויח ממנה כמה שקלים, כך שהתוצר המוגמר נמתח ומייגע. כל עשרת ההרכבים ב-105-הדקות-ברוטו של הפרק שרו שיר מההתחלה ועד הסוף, ומשפחה אחת שרה אפילו שניים. בלי משפחות נוספות שקיבלו זמן מסך קטן יותר רק כדי להציג אותן, אם לשבט ואם לחסד, בלי תקתוק זריז על נבחנים נוספים, עולה תחושה שלא יותר מדי מתמודדים הגיעו לאודישנים.

בינתיים אלה שכן באו היו חביבות כאלה, והפגינו בחירות מוזיקליות שלא חרגו כמעט בכלל מהקו הגלגלצי השמרני, החמים והמוכר. זה כלל בין היתר אם ששרה (בקול צווחני מדי) עם שני בניה הצעירים את "Under The Bridge", אחים ואחיות ששרים זה עם זה את לאה שבת ושלמה ארצי, והמשפחה היחידה שהתקרבה לפון טראפים ושבאמת גרמה לרצות עוד מהם - משפחת גרומן, שניגנו ושרו היטב את "Somebody to Love" של קווין. אחד האודישנים הוויראליים ביותר בעונה האחרונה של "America's Got Talent" הציג המוני אחים למשפחה אחת שעשו טייק קאנטרי עדכני (ומזעזע) על "My Favorite Things" מ"צלילי המוזיקה". אם "משפחה בהופעה" תצליח להציג משהו כזה ברבות התוכניות שלה, אולי זה יהיה שווה את כל זה.

* באופן מעניין, רוב רובם של המתמודדים הגיעו מקיבוצים, מושבים ושאר יישובים קטנים ברחבי ישראל. פתח תקווה היתה המרכזית ביותר מביניהם, ללמדנו שהכל יחסי. באופן מעניין אף יותר, מתוך עשר המשפחות שנבחנו בתוכנית הראשונה, ארבע היו דתיות, משמעותית יותר מאשר יחסן באוכלוסיה (כ-15 אחוז).

* היכולת של צביקה הדר לנפנף מתמודדים מעוררת הערצה והשראה: "יש לכם שליחות ואתם עושים את זה יפה אבל בשביל התוכנית עצמה זה לא מתאים", הוא אמר לאחת משתי המשפחות שכשלו, "אבל תודה שבאתם את כל הדרך, וזה מקסים הכל טוב, הכל בסדר". הכל בסדר, אתם פשוט גרועים.