קשוב מאוד: שובה של חבורת לול

כשיצא לפני כמה חודשים אלבום ההופעה האקוסטי המשותף של אסף אמדורסקי וקרני פוסטל, ייחלתי ממש שפוסטל - צ'לנית ומוזיקאית מבריקה - תחזור להוציא חומרים שבהם היא גם שרה סולו. פוסטל היא זמרת מהפנטת, וגם מבלי להיות בעלת קול יוצא דופן היא משדרת איתו גלים מתוחכמים של ריחוק ומסתורין לצד כנות ואינטימיות. היא בסביבה כבר בערך 30 שנה, ועברה את די.אקס.אם. וביקיני וקצת סולו אבל ממש ממש לא מספיק.

רועי ירקוני, גם הוא שם שמוכר יותר מאחורי הקלעים, הוא אחד שלא מפספס הזדמנות להדהים (בעברו עמד מאחורי הפאניק אנסמבל) - אבל התמקד בשטח של מיצגי סאונד, עבודות מחול ואמנות, פסקולים להקראות ובכלל, או סתם מוזיקה ניסיונית. שיתוף הפעולה שלהם, "רחוק מדי", הוא ההזדמנות של שניהם לחזור קצת אל מרכז הבמה (יצוין כי גם עומר הרשמן שותף להפקה). התוצאה היא חמישה שירים באי.פי. קצרצר, קצת יותר מ-17 דקות, לחנים למילים של אשכול נבו, קרן אלקלעי-גוט (שירקוני הלחין משיריה בעבר), דליה רביקוביץ', יהוא ירון ורועי ירקוני עצמו.

מצד אחד - זה קצר לאללה. מצד שני, זה האי.פי. הכי יפה של השנה. פוסטל גולשת בטבעיות לשירי משוררים והופכת אותם לתפקידים בתיאטרון, וירקוני עוטף את זה בים עמוק ואפל, מוזיקה איטית רוויית חצוצרות, שהן קול נוסף במקהלה המשותפת הזאת (עבודה של דירק קונש ורועי חרמון). השיר הראשון והאחרון מתכתבים עם הרעיון של "ללכת רחוק, אל הקצה", אבל נשארים קרוב קרוב ללב. "כמה רגעים שקטים" הוא טקסט יהוא-ירוני קלאסי (ומדהים כמה טביעת האצבע על הטקסטים שלו כל כך מובהקת), וגולת הכותרת היא "דברים שיש להם שיעור" של רביקוביץ', שיר אכזרי ביופיו, מסתיר ומגלה, מגלה ומסתיר. ופוסטל היא אלופת ההסתרות ואלופת הגילויים. חמישה שירים שיש להם שיעור גבוה במיוחד, הכנה - הלוואי - לאלבום שלם של השניים.

1. השנה היא 2015, אבל עושה רושם שחבורת לול זה הכי אין שיש. תראו מה זה, ביום אחד הוציאו סינגלים גם שלום חנוך וגם ג'וזי כץ (יחד עם יוצר אלמוני בשם ברק וייס) ואפילו שיר נשכח של אריק איינשטיין המנוח מימי "בדשא אצל אביגדור" יצא לרדיו. ואיך הם באמת? האאוט טייק של איינשטיין נשמע כמו אאוט טייק - נחמד, בכל זאת מהתקופה הקלאסית שלו, אבל לא יותר מזה. זה כמובן מרתק בשביל ארכיאולוגים שמתעניינים בשורשים של "אני ואתה", שהגיטרה מחקה כאן לפרקים כמעט אחד לאחד, וממתק בשביל חובבי דמות הסחבק של איינשטיין, אבל לא מדובר כאן בקלאסיקה חדשה. למרבה השמחה, הסינגל הזה מבשר על הוצאה מחודשת וכפולה ומשמחת של "בדשא אצל אביגדור". מעניין אם יש עוד הפתעות שממתינות שם. בתקווה - זאת התחלה של הוצאה מחודשת שכבר היה צריך לעשות מזמן לאלבומים הקלאסיים של איינשטיין.

ג'וזי כץ מיעטה להוציא מוזיקה כל חייה, וחבל זה לא מילה. מצד שני, המאזן שלה קרוב למאה אחוזים של קטלוג מושלם. לפני כמה שנים היא הוציאה סינגל נהדר ומפתיע באנגלית בשם "After All the Love is Gone", אבל מאז התמודדה עם בריאות בעייתית ולא הוציאה עוד דברים. אפילו בערב המחווה לאריק איינשטיין, שבו עלתה על הבמה - היא לא שרה. מאוד משמח שהיא זוכה עוד הזדמנות שבה זה קורה. אין לכץ נפילות כמעט, והדואט החמוד הזה עם ברק וייס הוא בהחלט לא נפילה: זה דואט חמוד וסימפטי, אבל גם כאן קשה להגיד שמדובר בקלאסיקה. בלדת פופ נעימה בטעם של פעם, וג'וזי היא עדיין מבצעת מופלאה עם טאץ' ייחודי. לכו תדעו, בפעם הקודמת שהיא עבדה עם יוצר אלמוני, זה נגמר באחת הקריירות המצליחות בעשור האחרון: גלעד שגב, האיש שכתב לה את "אני סולחת" לפני שמישהו ידע מיהו. שווה בהחלט האזנה.

ושלום חנוך? דווקא לשלום חנוך הגעתי עם ציפיות נמוכות. הסינגל הקודם שלו, "זאתי ההורה", היה איום ונורא. האלבום הקודם שלו היה גם הוא לא טוב וזה התחיל להרגיש כאילו גם שלום חנוך נכנס לדמדומי הקריירה. אבל טעיתי בענק - זה שיר יפהפה. חנוך על גיטרה - לא צריך יותר מזה. מההרהורים שלו על הגיטרה יצאו לו כבר כמה מהשירים הכי יפים שהיו כאן. "תמיד זה עכשיו" הוא שיר אבל, שנכתב לדבריו בדרך לקיבוץ משמרות. על מי הוא אבל? על אריק איינשטיין? על משפחתו? קשה לנחש לפי הטקסט, אבל מעט הרמזים שיש - חרוז של "ימי שרב" עם "הגב" - מובילים אולי למאיר אריאל ("תם השרב הגדול... עם הגב לים" וכו'), חברו לקיבוץ ובכלל. זה יכול להיות כמובן גם מגוון אנשים אחרים.

2. שיתוף הפעולה המתקרב על הבמה של שני הנפילים ישי לוי ועופר לוי כבר מעורר התרגשות רבתי בקרב רבים, ועכשיו מסתבר שארקדי דוכין כתב לשניים שיר. מעניין. לדוכין כזכור זה לא שיתוף הפעולה הראשון עם ישי לוי, שביצע לפני כמה שנים את "מלנכולי" ומאז יצא לשניים לבצע דואט משותף. אם לא הספיק לדוכין הצמד לוי את לוי, השבוע בפייסבוק הוא שיתף שהוא עובד באולפן עם לוי נוסף - המוזיקאי שם טוב לוי. מעניין אם זה קשור לכך שבבית מחכה לו אשתו, הזמרת סימה לוי דוכין.

3. בקטנה: זוכרים את "בראשית" היפה של אסף אמדורסקי? יש לו עוד אחד כזה, כלומר שיר על בראשית, כלומר ספר בראשית. רגע, מה? אז מסתבר שבמסגרת מיזם 929, המציע פרק תנ"ך לקריאה בכל יום בצירוף מגוון עיבודים ופרשנויות, גם מוזיקאים מוזמנים לבצע שירים בעקבות ספרי ספר הספרים. אמדורסקי פותח את הצד הזה של הפרויקט, וחוזר אל ספר בראשית ואל המילה שסידרה לו את להיט גדול ושיר יפהפה. לשיפוטכם. אני העדפתי את המקור.