שהכוח יהיה עמכם: הסרטים שיעשו את 2015 - חלק ב'

מה: בפעם הקודמת שג'וני דפ עמד במרכזו של סרט פשע תקופתי המבוסס על סיפור אמיתי, זה נגמר ב"אויבי הציבור" הבינוני והנשכח. מאז הקריירה של דפ רק הלכה ודעכה, עוברת טרנספורמציה כמעט מבהילה ממעמד של השחקן הכי מגוון בהוליווד לווירדו שמסתובב יותר מדי עם טים ברטון. אולי הפעם, כשבנדיקט קמברבאץ' לצידו, זה ייראה אחרת. הסיפור מציב את דפ בדמותו של ווייטי בולגר, הפושע המבוקש ביותר בהיסטוריה של בוסטון. בהחלטה דרמטית הוא מחליט להפוך לעד מדינה מטעם ה-FBI, במטרה להביא לחיסולה של משפחת מאפיונרים מסוכנת שהשתלטה על שטח הפעולה שלו.

למה כן: כי סקוט קופר הוא במאי נהדר, שיודע להוציא מהשחקנים שלו הופעות מצוינות (ג'ף ברידג'ס ב"לב לא שפוי" וכריסטיאן בייל ב"אחים בדם"). דפ עצמו עבר מהפך חזותי די מדהים לקראת התפקיד וזה כשלעצמו שווה צפייה, בלי קשר לכך שמייקאוברים כאלה בדרך כלל מוציאים משום מה מהשחקנים שלהם את המיטב. וכל זה בלי שאמרנו בנדיקט קמברבאץ', האיש שלא מסוגל לפשל. עד עכשיו לפחות.

למה לא: כי ג'וני דפ לא מפספס אף הזדמנות לפספס הזדמנות בשנים האחרונות, גם כאלו שנראו מבטיחות מאד בתחילת הדרך. בכלל היוקרה של דרמות פשע נמצא בירידה, ולמעט "גנב עירוני" של בן אפלק אף סרט מהז'אנר הזה לא הצליח להתיר חותם משמעותי.

מתי: 18 בספטמבר בארה"ב (טרם נקבע תאריך הפצה בישראל).

מה: אל תתנו לרובוטים הענקיים ולמפלצות של "פסיפיק רים" לבלבל אתכם, עם כל הכבוד לקריצה לתרבות היפנית, גיירמו דל טורו היה ונותר באד אס מקסיקני שנהנה להקריפ לצופים שלו את הצורה. אחרי "המבוך של פאן" העולם כולו גילה את היכולות שלו, אבל לדל טורו היו עוד לפני כן שלושה סרטי אימה אחרים מאותו הז'אנר ברזומה. באותה תקופה הוא כתב גם את התסריט לסרט מקורי מצמרר נוסף, שחיכה במגירה כמעט עשור וזכה לאור הירוק המיוחל אחרי אינספור תהפוכות ועיכובים, שגרמו להחלפות שחקנים (במקור בנדיקט קמברבאץ' ואמה סטון היו אמורים לככב). עלילת הסרט מתרחשת באחוזה מתפוררת בצפון אנגליה של המאה ה-19, ובמהלכה מגלה מתמודדת סופרת צעירה ומבטיחה (מיה ווסיקובסקה) עם התגלית שבעלה (טום הידלסטון) מסתיר ממנה אמת מטרידה במיוחד.

למה כן: כי דל טורו נמצא כאן במגרש הביתי שלו, עם יד חופשית (יחסית, הכל יחסית בהוליווד) ללכת רחוק עם סגנון ההארדקור שלו. זה אומר שחובבי הז'אנר יקבלו כאן שילוב של ערכי הפקה הוליוודיים, עם רגעי אימה מדממים ומצמררים סטייל דרום אמריקה כשהכל עטוף בשליטה המרשימה של דל טורו בצילום ובהפקה המרהיבים של סרטיו.

למה לא: כי "המבוך של פאן" היה סרט מצמרר, אבל כזה שלא מותיר צלקות עמוקות גם על מי שאינם צרכני אימה מטבעם. לפחות לפי ההגדרה של דל טורו עצמו, הפעם מדובר בסיפור שונה לחלוטין ולא מן הנמנע שההליכה הזאת על הקצה תבריח לא מעט פחדנים (כמונו) מהאולמות.

מתי: 16 באוקטובר בארה"ב (טרם נקבע תאריך הפצה בישראל).

מה: סטיבן ספילברג חוזר לשתף פעולה עם טום הנקס בסרט מלחמה, תודו שזה כבר נשמע מסקרן. עכשיו הכניסו למשוואה הזאת גם את האחים כהן שכתבו את התסריט, ותקבלו את מה שנראה כרגע (ו-10 חודשים הם המון זמן לקלקל את הרושם) כמו אחד מסרטי החובה של השנה הקרובה. הנקס מגלם בסרט את דמותו של עורך דין בשם ג'יימס דונובן, שנשלח לנהל בשיאה של המלחמה הקרה משא ומתן על שחרורו של טייס אמריקאי שהופל מעל שטחה של ברית המועצות. הסרט מבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש ב-1960 ובו מטוס ביון סודי אמריקאי הופל על ידי הסובייטים, שהביכו את הממשל כשפרסמו את תמונות המטוס ההרוס.

למה כן: כי יש כאן את כל המרכיבים הנכונים לסרט גדול: סיפור היסטורי מרתק, התסריטאים הטובים ביותר בהוליווד, במאי אגדי וכוכב ראשי אהוב. ובכלל, לאור המציאות המתפתחת ברוסיה של השנים האחרונות, אולי כדאי שנקבל תזכורת על איך נראה העולם כששתי המעצמות הגדולות שלו נלחמו זו בזו.

למה לא: כי האחים כהן לא קצרו הצלחות גדולות, בלשון המעטה, בסרטים שאותם כתבו עבור אחרים ("גמביט", "לא נשבר"). ספילברג עצמו נמצא בתקופה פחות טובה בקריירה (עם כל הכבוד ל"לינקולן") והשילוב עם טום הנקס? זה כבר תלוי אם אתם אוהבים את טום הנקס. קחו קצת זמן לחשוב על זה.

מתי: 16 באוקטובר בארה"ב (טרם נקבע תאריך הפצה בישראל).

מה: אחרי שנראה היה שסדרת ג'יימס בונד שוקעת לאיטה אל הבוידעם של המלכה אליזבת, הפציע "סקייפול" ב-2012 והעניק לסדרת הסרטים הארוכה בהיסטוריה של הקולנוע זריקת אדרנלין אדירה. ההצלחה הגדולה הביאה להחתמתו המיידית של סם מנדז לסרט נוסף, שבו ינסה להמשיך את ההצלחה. הסרט החדש מחזיר אל חייו של בונד איום ישן בדמות ארגון הטרור "ספקטר" שבראשו עמד אויבו המושבע, בלופילד. כריסטוף וולץ, האיש שנולד לגלם נבלים מבריקים, ינסה להוציא את 007 לגמלאות סופית, כשלצדו שתי נערות בונד: ליה סיידו ומוניקה בלוצ'י.

למה כן: כי גם מי שלא מצאו את סדרת בונד מסקרנת עד "סקייפול", יודו שהכיוון החדש של בונד, המבוגר והאנדרדוג, מסקרן הרבה יותר. מנדז עשה עבודה נהדרת בליהוק לקראת הסרט החדש והחזרה של "ספקטר" לחיינו בתקופה של טרור עולמי, הופכת את הסרט לרלוונטי אפילו יותר.

למה לא: כי בסופו של דבר זה עדיין סרט בונד. הנה ספוילר: יהיו עוד בעתיד ואת כולם הוא ישרוד. מה שאומר שעם כל הכבוד לווירטואוזיות הקולנועית של סם מנדז והאמינות של דניאל קרייג, זה בסופו של דבר רק עוד פרק בספר ארוך שנוטה לחזור על עצמו. הנה, אפילו הנבלים מהעבר חוזרים בסוף.

מתי: 22 באוקטובר.

מה: מעבר לעובדה שמדובר במערבון של קוונטין טרנטינו שמרפרר לאחד המערבונים הקלאסיים של הוליווד ("שבעת המופלאים"), הסיפור המרתק באמת עם "שמונת הנתעבים" הוא שלא היינו אמורים לדבר עליו בכלל. אחרי שהתסריט שמסר לקבוצה מאד מצומצמת של אנשים הודלף, החליט הבמאי ברגע של זעם לגנוז אותו ולא להציגו לעולם. עברו כמה חודשים, הזעם הקדוש עבר וקוונטין הבין שלמרות הכל הוא מעדיף את תשומת הלב שלנו על חשבון האגו שלו. כך הופשר לו הפרויקט המסקרן שבמרכזו חבורה של ציידי ראשים שנאלצים לעצור בוויומינג בעקבות סערה, ומוצאים את עצמם מעורבים בשורה של מעשי בגידה ומרמה שמציבים את חייהם בסכנה.

למה כן: כי "ג'אנגו ללא מעצורים" היה כיף גדול (למרות אורכו המוגזם), כי הקאסט, כמו תמיד אצל טרנטינו, נהדר (צ'נינג טייטום, סמואל ל. ג'קסון, ברוס דרן) ובעיקר כי אם להאמין להצהרות של טרנטינו עצמו, נותרו לנו רק שלושה סרטים נוספים שלו לפני הפרישה.

למה לא: כי דווקא בגלל שנותרו, כביכול, רק שלושה סרטי טרנטינו, קצת מאכזב שהוא בוחר לעשות עוד מערבון. דווקא עכשיו זאת היתה יכולה להיות הזדמנות טובה לחזור לסרטים המפתיעים והמקוריים של תחילת הדרך, אלו שעיצבו את הקריירה שלו. ובינינו, נראה לכם שהפעם הוא יקצר?

מתי: 13 בנובמבר בארה"ב (טרם נקבע תאריך הפצה בישראל).

מה: פיטה או גייל? סנואו או קטניס? הקפיטול או המורדים? אם לא קראתם את סדרת הספרים, אתם בטח יושבים על קצה הכיסא בציפייה מתוחה לגלות כיצד יסתיים הסיפור. מצד שני, אם קראתם את הספרים, אתם מן הסתם יושבים על קצה הכיסא כדי לדעת אם העיבוד הקולנועי יעמוד בציפיות שלכם, ומוכנים לקטול אותו אם ייכשל. ההחלטה לפצל את "עורבני חקיין", הספר האחרון בטרילוגיה, לשני חלקים הוכיחה את עצמה כלכלית, אך גררה הרבה ביקורת (מוצדקת) על נחיצותה. בסופו של דבר כל מה שקיבלנו הוא פריוויו ארוך ונמרח שדחה את מה שבאמת רצינו לראות בשנה שלמה. הפעם כל התותחים אמורים לירות כשהקפיטול והמחוזות יתנגשו בקרב המכריע.

למה כן: כי ראיתם את הסרטים הקודמים, עשיתם את הדרך הארוכה עד לכאן והרווחתם ביושר את הזכות להגיע לקו הסיום.

למה לא: כי אתם יודעים את הסוף או כי האוברדוז של סרטי נוער דיסטופיים גורם לכם לא לרצות להתרבות לעולם.

מתי: 19 בנובמבר.

מה: "להתחיל מחדש" פוגש את "אפולו 13", נשמע מרגש? במקרה של אולפני פוקס המאה ה-20 התשובה היא כן עם הרבה סימני קריאה. הסרט בבימויו של רידלי סקוט מבוסס על ספר מאת אנדי וויר שראה אור ב-2011 ובמרכזו אסטרונאוט שננטש על ידי חבריו על מאדים לאחר שנאלצו להתפנות בעקבות תקלה, ומתוך האמונה שנהרג במהלכה. מאט דיימון ממשיך לרדוף את סרטי החלל שלנו בתפקיד הראשי, כשלצידו ג'יסקה צ'סטיין, קייט מארה, קריסטן וויג, צ'יווטל אג'יופור ושון בין.

למה כן: כי הסיפור הזה מזכיר לפחות ברעיון שלו את "כוח משיכה", ואנחנו ממש מקווים שהוא יעמוד בסטנדרטים שלו גם על המסך. בכלל, התחום של סרטי חלל מושקעים תופס תאוצה בשנים האחרונות ("בין כוכבים") ומוכיח שהוא יכול להיות גם רווחי וגם פורץ דרך. אז למה שלא נמשיך את המגמה הזאת?

למה לא: בגלל רידלי סקוט, האיש שמצליח לחרב סרט אחרי סרט כבר 15 שנה. אז נכון שהוא היה שם לפני כולם עם סרטי המד"ב הגדולים של תחילת שנות ה-80, אבל בינתיים עברו כבר 30 שנה ולסמוך על מאט דיימון שישבור את רצף הכישלונות לא נראה כמו הימור מבריק.

מתי: 25 בנובמבר בארה"ב (טרם נקבע תאריך הפצה בישראל).

מה: ה-אירוע של ה-שנה בקולנוע, אולי של העשור, אולי של הרבה יותר מכך. החזרה של הפרנצ'ייז הרווחי והמצליח ביותר שנראתה על מסכי הקולנוע היא סיפור מרתק, בין אם אתם נמנים על חובביה או שונאיה. הסקרנות העיקרית נובעת מכך שלראשונה מאז 1977 תציג לנו הסדרה גיבורים ונבלים חדשים להתאבסס עליהם, לצד הופעות אורח של כוכבי הסאגה המקורית. ההצלחה או הכישלון של פרק 7 תקבע אם ההימור העצום של דיסני ישתלם, כי בלוח הזמנים משובצים כבר לפחות שני סרטי המשך לסדרה ושלושה ספין אופים שילוו אותם. מאני טיים איז קאמינג.

למה כן: בגלל ההתרגשות מהפוטנציאל החדש ובגלל הסיכוי להיפטר מהצל הכבד של ג'ורג' לוקאס ולהחיות מחדש את החגיגה מסביב למותג המד"ב המרגש מכולם. זאת ההזדמנות של כל מי שלא התחבר לפרקים הקודמים או מצא את עצמו מסתבך בכל ההמשכים וההקדמות, להתחיל מחדש ולגלות מה יש שם שגורם לגיקים לכזאת אקסטזה.

למה לא: כי הטרילוגיה המקורית היתה ונותרה הסיפור של "מלחמת הכוכבים" וכל מה שמגיע אחריה הוא ניסיון ציני לסחוט עוד כספים מהמעריצים. להציב מותג כזה בידיים של מאכזב סדרתי כמו ג'יי ג'יי אברהמס לא מסמן גם כן טובות לדור החדש, והכי חשוב: הם לא באמת חושבים שאפשר להמציא נבל טוב יותר מדארת ויידר, נכון?

מתי: 17 בדצמבר.

מה: אלחנדרו גונזלס איניאריטו הוא אחד השמות החמים ביותר של השנה האחרונה בקולנוע. "בירדמן" שלו מוביל את רשימת המועמדויות לאוסקר עם נוכחות ב-9 קטגוריות והכוכב שלו, מייקל קיטון, כבר קבע שאין כוכב הוליוודי שלא יהרוג כדי לככב בסרטיו. ההוכחה? כוכב הסרט הבא שלו יהיה ליאונרדו דיקפריו. סרטו החדש, שמבוסס על רומן מאת מייקל פונקה, מתרחש ב-1820 ועוסק באדם שחוזר לעיירה בה התגורר כדי לנקום בחבריו, שהותירו אותו למות בערבה הקפואה אחרי שנפצע קשה בעקבות תקיפת דוב.

למה כן: כי זה נשמע כמו "להרוג את ביל" וכל דבר שנשמע כמו "להרוג את ביל" מרגש אותנו. איניאריטו יתייחס לסיפור הנקמה הזה הרבה יותר ברצינות מטרנטינו כמובן. אל תצפו לשפריצים מופרכים של דם וקריצות לתרבות הפופ, אצלו המתח הקודר אמור להספיק כדי להדביק אתכם לכיסא.

למה לא: האמת? קשה מאד למצוא סיבות לא לרצות לראות את הסרט הזה כרגע. הקאסט מצוין (גם טום הארדי בפנים), הסיפור מצוין והבמאי מצוין. ככל שנתקרב אל מועד ההפצה ונזכה לראות חומרים ראשונים מתוך הסרט, נוכל לשפוט בצורה טובה יותר אם יש סיבה לחשוש שהפוטנציאל לא יתממש כאן.

מתי: 25 בדצמבר בארה"ב (טרם נקבע תאריך הפצה בישראל).

מה: שנה קולנועית שלמה חלפה בלי מועמדות של ג'ניפר לורנס לאוסקר והעולם שותק. טוב שדיוויד או. ראסל, המנטור הקולנועי שלה, לוקח את העניין הזה ברצינות הראויה. בתווך שבין "משחקי הרעב" ל"אקס מן", תגלם לורנס את ג'וי מנגנו, אם חד הורית בלונג איילנד שכורעת תחת עול ההישרדות היומיומית, רגע לפני שהצלחה מפתיעה הופכת אותה ברגע אחד ליזמית המצליחה בארה"ב. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי מרגש, בדיוק כמו שהאקדמיה אוהבת, ואם חששתם לרגע אז בראדלי קופר כמובן יהיה גם כאן ואפילו רוברט דה נירו שישלים איחוד של צוות "אופטימיות היא שם המשחק".

למה כן: כי השילוב לורנס-קופר-או. ראסל הוא באמת מהמוצלחים שיש להוליווד להציע. אפשר בהחלט לצפות להופעות מרשימות ולעיבוד מוצלח של סיפור מרגש על בת מעמד הביניים שמצליחה לזכות בפרס הגדול. אם זה לא יקרה לנו, לפחות נוכל לחוות את זה דרך אחרים.

למה לא: כי כמו בהרבה סרטים שמבוססים על סיפור אמיתי, משהו בעובדה שכולנו יודעים איך הכל יסתיים מציב את הסרט במצב בעייתי. אם או. ראסל ייצמד לפרטים המקוריים נקבל כאן נוסחה די מוכרת וסוחטת דמעות, אבל לא כזאת שתישאר איתנו הרבה אחרי היציאה מהקולנוע.

מתי: 25 בדצמבר.

לחלק א' של הפרויקט: זועמים ונוקמים