אי אפשר באמת לשפוט תוכנית סאטירה על סמך פרק הבכורה שלה. הקול שלה עדיין מקרטע ולא מגובש, הכימיה עדיין חורקת. הוי, כמה שהיא חורקת. אפילו "ארץ נהדרת" המאסיבית צריכה פרק או שניים מדי עונה כדי לזרום טוב יותר, קל וחומר תוכנית שמהווה את הניסיון הטלוויזיוני המשמעותי הראשון של יוצריה, העורכת הראשית קרולין גליק והתסריטאי הראשי אבישי עברי, הגם שמאחוריהם שבע שנים באתר הסאטירי הימני "לאטמה". ובכל זאת, ניתן ללמוד דבר או שניים על הכיוונים של התוכנית על סמך תחילתה, ולכן נשפוט את הפרק הראשון של "הכל שפיט". שמה נתן לנו אישור לכך.
שתי בעיות גדולות יש לתוכנית. שלוש, אם מחשיבים את הצחוקים הדלים. המהותית שבהן היא הכסות שלה כמהדורת חדשות. כן, ככה הגיע הפורמט מ"לאטמה", אבל מעבר לעובדה שמדובר בשטאנץ שחוק וחבוט, הביצוע האיום שלה מטיל מום ב"הכל שפיט" כולה, שבסופו של דבר הפגינה פוטנציאל. ניתן לשער שאושרי כהן ואפרת בוימוולד - שכנראה לא הסכימו לשייך את שמם הפרטי לדעות התוכנית ועל כן נקראים כאן ירון ושירה - ישתפשפו עם הזמן. אבל נכון לתוכנית הראשונה הם חרקו, צעקו את הטקסטים שלהם ולא היו אמינים לרגע כקרייני טלוויזיה או כעיתונאים. נדרשה התעמקות של ממש כדי לקלוט שיש כמה פאנצ'ים ממש לא רעים מתחת לכל זה.
הבעיה השנייה היא תחושה של היעדר מיקוד, עניין שבלט במיוחד בשני מערכונים מהותיים: הפותח וזה שהקנה לתוכנית את שמה. המארב של שני החיילים בשג'עיה היה מעורר מחשבה, אם כי לא מעט מפני שהאמירה שלו הייתה נתונה לפרשנויות. מצד אחד הוא היה נאיבי למדי וכלל אמירה על זכרונו הקצר של העם ועל האחדות האפשרית שלו, ומצד שני דיבר על הרוגים ופצועים וטאטוא מתחת לשטח. בשני המקרים האמירות מעורפלות מכדי שניתן יהיה להבין מהי הפואנטה. "עכשיו כולנו מאוחדים", אמר החייל השמאלני לחברו הימני, "בעוד כמה חודשים כולנו נחזור להתעסק בקקה". מה זה קקה? הבקבוקים של שרה או אנשים שמחטטים בפחים כדי שיהיה להם מה לאכול? ואת מה מטאטאים מתחת לשטיח? את הפקרת הביטחון של אזרחי וחיילי ישראל או את מה שישראל עשתה לפלסטינים במהלך המבצע?
העובדה שדווקא המערכון הפותח, הצהרת הכוונות, נוטה לאמביוולנטיות הזו, יש בה כדי לומר משהו על "הכל שפיט". גם המשהו הזה מעלה תהיות: האם הכותבים מנסים בכוונה לקרוץ לפלחים שאינם מזוהים דווקא עם אוהדי "לאטמה", או שמא מדובר בחוסר ביטחון המקשה עליהם לחדד את האמירות שלהם כפי שהיו רוצים באמת?
המערכון המדובר השני היה תמוה לחלוטין. שופטי בית המשפט העליון מוצגים בו כחברים בכת ביזארית שבסיסה תת קרקעי. נשיא בית המשפט מטיל ביצה שממנה בוקע השופט הבא, שהוא בעצם אותו אחד שאך זה פרש. "הכל שפיט" באה להציג את השופטים כמנותקים מהעם וכמועדון סגור. ביקורת לגיטימית כמובן, אבל היא הגיעה מיד ברגעיו הראשונים של המערכון כאשר השופטים סירבו לשמוע את דבריה של אם שכולה שהגיעה במיוחד מנהריה. מה שבא לאחר מכן - נשיא בית המשפט מטיל ביצה ומתוכה בוקע מחדש שופט שאך זה פרש לגמלאות - היה התבחבשות למחוזות ביזאריים ולא ממוקדים שהפואנטה שלהם אבסטרקטית, אם להתנסח בעדינות. בהסתמך על דבריה של אפרת בוימוולד (כן, שמות הדמויות האלה לא יעבדו), המערכון הזה יזכה להמשכים בתוכניות הבאות, ועל פי הפרק הראשון - חבל.
היו רגעים בעייתיים נוספים. מערכון העיתונאי שעושה ככל יכולתו כדי להמציא תמלילים על שרה נתניהו נראה על פניו מימוש אידיאלי של המנדט שבעטיו "הכל שפיט" הגיעה לאוויר, ביקורת על השמאל ועל ההגמוניה שלו בתקשורת לכאורה, אבל הביקורת הזו נראתה תלושה ומפוספסת. במקום להיטפל לאלמנטים שיש בהם אמת או מחלוקת, כמו העיסוק האולי-מוגזם ומנופח במעלליה של אשת ראש הממשלה, "הכל שפיט" מציגה עיתונאים שממציאים עובדות כדי לפגוע בנתניהו ובימין.
שאר התוכנית, מלבד המערכון המביך על ציפי ובוז'י שלא חידש דבר, נע בין סביר לחביב. הריאיון עם ביבי פסע בדרכים חרושות אבל הפגין חיקוי לא רע (בכלל, המשחק של הקומיקאים היה טוב), וליברמן שמנסה למתג את עצמו מחדש היה חמוד בהחלט. רוב אלה היו נטולי צחוקים של ממש, והיחיד שבאמת היה מוצלח מהבחינה הזו הוא גם זה שלא היה בו שום ניסיון לאמירה, ואף לא נכלל כחלק מהמהדורה: האמא בבית הקפה שצועקת על בנה בטלפון. מה זה אם לא סימן מאלוהים לזנוח את השטות הזו של המהדורה ולנסות לפרמט משהו מעניין יותר?
זהו פרק הבכורה, כאמור, ולתוכניות מהסוג הזה יש נטייה להשתנות ולהשתפר. הצרה היא שהפרק הראשון לא עשה חשק להמשיך מעבר לו.
"הכל שפיט" משודרת בימי חמישי ב-21:55 בערוץ הראשון