וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא מדהים, לא גרוע: "חמישים גוונים של אפור" פשוט משעמם

13.2.2015 / 0:00

הציפיות של העולם נחלקו לשניים: אלו שחשבו ש"חמישים גוונים של אפור" יהיה הדבר הכי מסעיר ופורץ דרך שנראה על מסך, ואלו שהגיעו כדי להסתלבט עליהם. בסוף גם אלו וגם אלו יצאו מאוכזבים

יח"צ - חד פעמי

מה, זהו?

על זה הרעש? זה הסרט שהיינו אמורים להתרגש לקראתו כמהפכה בתחום הסקס הקולנועי, או משהו? לומר ש"חמישים גוונים של אפור" לא שווה את ההתרגשות סביבו זה אנדרסטייטמנט. הסרט הזה הוא כלום: לא נועז, לא מעניין, לא חדשני, אפילו לא מביך. המונח "אנטיקליימקס" מעולם לא היה הולם יותר.

אם אתם קוראים את זה, אפשר להניח שאתם מכירים בקווים כלליים את עלילת "50 גוונים", אבל הנה היא שוב: אנסטסיה סטיל (זה השם שלה! ברצינות! והיא לא גיבורת על!) פוגשת לריאיון את המיליארדר כריסטיאן גריי (בן 27, עומד בראש אימפריה כלכלית, ומשום מה אף פעם לא עובד). לו יש טעם מיני לא שגרתי, והוא מנסה לשכנע את אנה להיות שפחת המין שלו. זהו. זוהי כל העלילה מתחילת הסרט ועד הסוף. אין דקויות או התפתחויות. יש בסרט דמויות משנה שמופיעות לפעמים בצדדים, לא עושות שום דבר משמעותי, והולכות.

בניגוד מוחלט למה שהסרט עושה, ניגש ישר לעניין היחיד שלשמו התכנסנו: הסקס. ייתכן של"חמישים גוונים" לא היה סיכוי בתור סרט. כידוע, הסרט מבוסס על ספר שהפך לרב-מכר בשל סיבה אחת ויחידה: אנשים שאינם מודעים לכך שאפשר להשיג סיפורי סקס בחינם באינטרנט. מעשיות זימה נועזות יותר וכתובות טוב הרבה יותר נמצאות במרחק של חיפוש אחד בגוגל, אבל אין מה לעשות: הספר הוא להיט ולכן היה צריך להגיע סרט. אבל זו בעיה. הספר הוא פורנו. עיבוד נאמן שלו לקולנוע היה צריך להיות סרט פורנו. אבל כסרט הוליוודי מכובד, הוא צריך לעמוד בדרישות הצנזורה האמריקאית. אי אפשר להראות כאן אנשים עירומים עושים אחד לשני דברים מגונים בלי חשבון - מה אנחנו, HBO?

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
בואי נתפרע, אבל באופן מכובד/מערכת וואלה, צילום מסך
הסרט ההו-כה-סקסי הזה עובר בלי אף שוט של עירום חזיתי מלא משום סוג. ומה שיש, סטנדרטי למדי ומצולם באופן משעמם, ברמת ההשראה של ערוץ פלייבוי. והעסק הקינקי? פושר

אז כן, יש סקס ב"חמישים גוונים"; למעשה נדמה שיש פה יותר סקס מבכל סרט הוליוודי מיינסטרימי בעשור האחרון לפחות. זו כשלעצמה התפתחות חיובית מאוד, אבל הסרט מבזבז אותה. קודם כל, מה שהוא הרבה בסטנדרטים הוליוודיים הוא עדיין מעט מאוד: הסרט ההו-כה-סקסי הזה עובר בלי אף שוט של עירום חזיתי מלא משום סוג. ומה שיש, סטנדרטי למדי ומצולם באופן משעמם, ברמת ההשראה של ערוץ פלייבוי. והעסק הקינקי? פושר. הסרט מדבר הרבה על BDSM, סאדו-מאזו, ואפילו מאזכר - במילים בלבד - כמה פעילויות שבהחלט אינן נמצאות ברפרטואר הסטנדרטי של סרטים מהוגנים. אבל אחרי כל הדיבורים האלה, כל מה שהסרט מציע בתחום ה"נועז" הוא שתיים-שלוש הצלפות בהילוך איטי. והעיסוק בסאדו-מאזו, שאמור היה לכל הפחות להפוך את הסרט למעורר מחלוקת וזעם, די מוקהה בעקבות העובדה שהוא דואג להבהיר באריכות ובפרוטרוט, שוב ושוב, שהכל פה בהסכמה, שהיא חופשיה לצאת בכל רגע, ששום דבר פה לא כפוי חלילה.

אז מה, זהו? אם זה מזעזע או מדליק אתכם, אתם מוזמנים להשיג את "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" "המזכירה", "עט הסקנדל", "הטנגו האחרון בפריז" או, "ירח מר" - בתור התחלה. ברצינות, מכה בטוסיק, זה מה שאמור לגרום לנו לספוק כפיים?

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
זה מה שאמור לזעזע אותנו?/מערכת וואלה, צילום מסך
אחרי כל כך הרבה הקדמות ודיבורים, הסרט פשוט נגמר ללא שיא, בלי לדאוג לסיפוקם של הצופים. חלק מהטרנד המעצבן של סרטים בחלקים

גם אם ציפיתם לדבר הכי גרוע בעולם, הסרט מאכזב. "50 גוונים", הספר, היה אולי ג'אנק שכתוב ברמה של תלמידת כיתה ח' ששיא השכלתה הספרותית הוא "דמדומים", אבל על הסרט עבדו אנשים מקצועיים. אף אחד לא מצווה על אף אחד לשים את העוף במקרר. כן, הוא משעמם, כי זה מה שקורה כשמוציאים מפורנו את הסקס, אבל לא ברמה מעליבה, כך שקשה ליהנות ממנו באופן האירוני, הכל-כך-רע-שזה-טוב. דקוטה ג'ונסון, בתפקיד אנסטסיה סטיל אשת הפלדה, היא דווקא חביבה בהחלט ומכניסה מידה של אופי לדמות שנראית כאילו במקור היה לה עומק של בובת גומי. ג'יימי דורנן, בתפקיד העשיר המיוסר והמסכן (הוא אפילו מנגן בפסנתר, איזה מרגש) לא צריך לעשות הרבה מלבד להיות שם (ולהתפשט, כמובן), ואני מבין שישנן כאלה שחושבות שהוא נאה מאוד, ולא - כפי שהוא נראה לי - כאילו מישהו דרך על הפרצוף שלו לא מזמן והוא קצת לא מרוצה מזה.

ואחרי כל זה, הסרט מציע עוד אכזבה אחת למי שלא מצוי בחומר המקור: הוא נגמר בלי שום סוף. אחרי כל כך הרבה הקדמות ודיבורים, הסרט פשוט נגמר ללא שיא, בלי לדאוג לסיפוקם של הצופים. זהו חלק מהטרנד המעצבן של סרטים בחלקים, כמו "משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק ראשון" או "ההוביט, חלק 2.6 מתוך 14". רציתם סרט עם התחלה וסוף? לא תקבלו., זה רק חלק ראשון בטרילוגיה. העלילה בטח תגיע בסרטי ההמשך. אם ביליתם את כל הזמן הזה בהיכרות עם דמויות שלא עושות שום דבר, או השקעתם בשאלה האם היא תסכים או לא תסכים - ובכן, חכו לשנה הבאה ואז תוכלו שוב לשלם על כרטיס כדי לקבל את התשובה, אולי. ובינתיים אתם יושבים שם ואומרים, מה - זהו? לא, ברצינות, זהו?!

כיצד הסרט נראה מנק' מבט נשית? הקליקו כאן כדי לגלות

מה אתם חשבתם על "חמישים גוונים של אפור"? ספרו לנו בתגובות ובפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully