נראה כי אין צורך בהקדמה בשביל בחור כמו גרג דולי. סולן האפגן וויגז, האמן המגוון שלא מפסיק ליצור במסגרות להקתיות שונות (The Twilight Singers, The Gutter Twins וגם סולו) וזו כבר פעם חמישית שהוא מתגלגל לבימותיה הקטנות של הארץ. הפעם האחרונה הייתה לפני שנתיים וחצי, כאשר האפגן וויגז יצאו לסיבוב הופעות שהזכיר איך רוק אלטרנטיבי משתלב עם אלמנטים פחות מזוהים עם הז'אנר. הפעם הם חזרו כדי לסיים סיבוב הופעות הבא לקדם את אלבומם שיצא במפתיע ב-2014, "To Do the Beast". אבל מה הן שלוש שנים לעומת ה-16 שמפרידות בין האלבום הלפני אחרון שהקליטו חברי הלהקה, "1965", לבין האלבום הנוכחי? בליל אמש הוכיחו האפגנים כי זמן הוא רק תרגיל בטעייה, והכל יכול להתחבר עם הגישה הנכונה.
אתמול (שלישי) בשעה שמונה וחצי, לבקשת הלהקה, פתח דיג'יי אמיר אגוזי את הערב עם סט מרשים של שירי פאנק מחממים ומלאי אהבה. שעה וחצי בילו הבאים המקדימים בשיחות שהאפילו על צלילים של אר אנ' בי וסול, כמה ראשים התנועעו מצד לצד לפי הקצב החלקלק. בשעה 22:00 (בערך) עלו גרג דולי וחבריו על הבמה, והראשים המבוישיים של רחבת הבארבי שכחו כל עכבה תחת החושך, כשהגיטרות חרכו כל זכר למה שהתנגן ברקע רק כמה דקות לפני כן.
"Parked Outside" שפותח את האלבום, התפרץ בחוצפה חורקת לאחר אינטרו רומנטי של ריק נלסון על הכינור. "Matamoros" העוקב הגביר את הקצב והתחבר באופן נפלא עם "Fountain and Fairfax" מהאלבום הכי מזוהה עם הלהקה, "Gentlemen", והתקבל בהתלהבות גדולה ע"י הקהל. באותו רגע היה ברור כי למרות מרווח הזמן, החדש אינו שונה כל כך מהישן, הוא יכול להיות עוצמתי לא פחות מפעם והכיף המשיך עם "The Lottery" מהאלבום החדש. אותן שש עשרה שנים שהבדילו בין שני אלבומים התרחבו לרפרטואר שלם של הלהקה שמתפרס על כמעט שלושים שנה עם שירים כמו "Debonair" ו-"Summer's Kiss", וממשיך להוכיח עד היום שאי אפשר להרוג את הרוק. זה מה שגרג דולי הציג בפני כולם כל הלילה, ולא נמנע מלהזכיר לקהל למה באמת כולם התכנסו: רוקנרול חסר מעצורים, מפוצץ, מרטש, שובר ובין לבין גם מלטף על פסנתר.
ההופעה נעה לא רק בין העבר להווה המסעיר של הלהקה, והסטליסט כלל בתוכו גם כמה מחוות לאנשים שהביאו את כולם עד הלום. "I Am Fire" התחבר בקצב המיוחד שלו לזה של לינדזי בקינגהאם ופליטווד מק, כשסיים דולי את השיר עם כמה מילים מ-"Tusk" של הלהקה הוותיקה. "Morning Theft" מלא הרגש של ג'ף באקלי התחבר למילותיו האלימות והנוגות של דולי, שהמשיך לשבת על הפסנתר גם ב-"It Kills" ו-"Can Rova" האווירתי; ובאמצע "Son of the South" הבליח דולי מחווה קטנה לדורז ו-"Roadhouse Blues". ההופעה הסתיימה עם דובדבן מתוק במיוחד בדמות ביצוע חטוף ומחוצף של "Getting Better" של הביטלס, וההדרן סיפק מחווה לבובי וומק ז"ל.
דולי מלא האנרגיות היה מסמר הערב: הוא חילק את הפלירטוטים שלו שווה בשווה בין הקהל ללהקה, הצביע על כמה, קרץ, אפילו התכופף לסלפי עם מעריץ עקשן אך יותר מכל היה החיה והשד עליהם הוא שר באלבום האחרון. כאשר הכה בתוף ב-"Lost in the Woods" הוא לא שכח לפקוח את עיניו אחוזות הדיבוק לרווחה ולהסתכל סביבו, הוא חידד כל מילה כך שכל אחד יבין, ולא שכח להחמיא לקהל באמריקאית הכי מובנת ששמעתי נאמרת על במה. "סקס?" הוא שאל. "לא", הוא ענה בשם כל הנוכחים. "סמים?" הוא שאל בשנית, "לא. יש דבר אחד שכולם יודעים לעשות". והקהל ידע בדיוק במה מדובר - כמה אייפונים למעלה לא הסתירו את הידיים המצביעות והפיות הפעורים שדקלמו מילים שמלוות מאזינים כבר שנים על גבי שנים.
ליל אמש היה כולו בסימן של טשטוש ההבדלים בין החדש לישן. הצעירים התפרעו יחד עם אלו שהכירו את הלהקה שנים לפני כן, השירים הטריים והנושנים העלימו את ממד הזמן מעל הגיטרות וחברי האפגן וויגז נעו על קו רציף אחד שטיפטף זיעה מלוכלכת - רטיבות של מילים על סקס, סמים, שהתערבבו ויצרו טבליה אחת של רוקנרול טהור ולא מתנצל. ככה זה היה כשאלכס טרנר מהארקטיק מאנקיז הפיל את המיקרופון בפני כל מי שטען שהרוק מת, זה חי ובועט שהרולינג סטונס ממשיכים להופיע מול מליוני אנשים, ובבארבי היו אלה האפגן וויגז שהרעידו את כל הממהרים להספיד.
האפגנים חוזרים להופעה החותמת את סיבוב ההופעות הנוכחי הערב, מומלץ במיוחד לאילו שכמהים לצלילים חשמליים של גיטרות, נחים על זרים של פו פייטרס וקווינז אוף דה סטון אייג' ורוצים לאבד את הראש לכמעט שעתיים.
אפגן וויגז בבארבי תל אביב, 24.2.2015
הופעה נוספת כאמור גם הערב, רביעי, בארבי תל אביב, פתיחת דלתות ב-20:30
