התמונה העצובה ביותר מתוך סיקור הנאום של ראש הממשלה בפני בית הקונגרס הערב (רביעי) לא הייתה אי הקימה של חלק מהסנאטורים הדמוקרטים לגל התשואות, היא אפילו לא הייתה החדרון הקטן, הצפוף והעצוב, שממנו ביקש מי שסימן את עצמו כאלטרנטיבה לראשות הממשלה בישראל, להגיב לדברים שנאמרו. התמונה העצובה ביותר מן הנאום הזה התרחשה בשעה 18:10, כשבנימין נתניהו עלה לדוכן הנואמים. זה היה הרגע שבו הציבו אותנו שלושת ערוצי הטלוויזיה הישראלית על מיוט למשך חמש דקות, והמשיכו לדבר על יתרונות וחסרונות הנאום כשהוא כבר מתקיים בפועל מאחוריהם.
ההחלטה של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, סלים ג'ובראן, לשדר את הנאום בעיכוב של חמש דקות בשל חשש לתעמולת בחירות, היתה שגויה מיסודה. כשרשתות כמו CNN מציבות קאונטר שסופר לאחור לקראת נאומו של ראש הממשלה, ובעידן שבו ניתן לצפות בכל דבר ברשת, אי אפשר לצפות ברצינות לאכיפה של איסור התעמולה. ג'ובראן היה יכול להחליט לאסור את משדר הנאום, ולהכריח את כל מי שמעוניין לצפות בו בכל זאת לעשות זאת בערוצים הזרים. הוא יכול היה גם להחליט שממילא אי אפשר לשלוט בתפוצת הראיון, וכבר עדיף שאם ישודר, זה יקרה תחת הפילטר של פרשנים ומומחים. פתרון הביניים יצר אבסורד כפול: קיבלנו את דבריו של נתניהו מבעוד מועד מצד אנשים שצפו בנאום בערוצים זרים, ודיווחו על כך ברשתות החברתיות, ומנגד קיבלנו אולפנים נבוכים ונטולי סאונד שממשיכים לדבר על אירוע שכבר החל מזמן. דבריו של הרצוג, אגב, שהיו במקרה הטוב תעמולתיים באותה מידה של נתניהו, הועברו בשידור חי מהשנייה הראשונה. לכו תבינו.
קל מאוד היה לבחור את הפרספקטיבה שדרכה יכול היה הצופה הממוצע לבחור את המתווך שיעביר עבורו את הנאום הזה. בערוץ 10 הצטיידו כבר לפני מספר ימים בסלוגן "נאום במחלוקת", והביאו לאולפן פאנל פרשנים מורחב, מחוזק בד"ר יעל שטרנהל המצוינת. מי שצפה במשדר הזה קיבל הסבר מפורט על האופן שבו אמריקה רואה את הניסיון לפלג את הקונגרס, את הסיבה שבגללה דווקא סנאטורים שחורים החרימו את הדיון (חשו שנתניהו עושה יד אחת עם ג'ון ביינר, האיש שמתעב את הנשיא שלהם בגלל מה שהוא מייצג), ואת העובדה שהראיון של אובמה אתמול חייב אותו לעמוד מאחורי העקרונות שהציג (כמו פיקוח של עשור).
באותו הזמן בערוץ 2 המשיכו את הקו הישיר של העימות הטלוויזיוני מהשבוע שעבר. שלי יחימוביץ', גלעד ארדן ומייקל אורן המשיכו להמטיר קלישאות זה על זה ("ראש הממשלה הוזמן", "נתניהו פוגע ביחסים עם ארה"ב", "למה הנאום לא נעשה בעוד שבועיים?"), בעוד זמנם של הפרשנים מצומצם משמעותית. קונטקסט רחב? פרשנות מקיפה? עזבו אתכם שטויות. חבל רק שאריה מכלוף דרעי ואלי ישי לא היו יכולים לבוא לעוד סיבוב של "מי אמר יותר פעמים מרן". ומה קרה באותו הזמן בערוץ הראשון? ובכן עד 17:57 בכלל שידרו שם את המהדורה לילדים. כשיעקב אילון התחיל סוף סוף את המשדר, הסתבר שנתן גוטמן ("אתם עוברים אלי?"), כתבנו בוושינגטון ("אני לא שומע"), לא ממש מחובר ("נתן, אנחנו איתך"), גם אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים ("נתן?"). ואז הוא סוף סוף חזר לשידור ("כן, אני שומע שידור!") אחרי דקות ארוכות, רק כדי לשמוע "תודה נתן, אנחנו חייבים להפסיק כי ראש הממשלה נכנס". בסיום הנאום ינסה יעקב לחזור אליו שוב לסיכומים ("נתניהו אמר שהסכם הגרעין גרוע כי
"), רק כדי להתייאש סופית ("כנראה שלא נדע למה הוא גרוע"). אבל היי, הם באמת חמודים.
ערב הרטוריקה הבלתי נגמרת הזאת התחיל, אגב, עוד הרבה קודם לנאום של נתניהו. משדרי הבחירות, שאף אחד לא באמת מבין על מי הם אמורים להשפיע ב-2015, כללו את כל רפרטואר הסיסמאות והגימיקים שכל כך נוח (גם אם מוצדק) לייחס בנתניהו. "ישראל ביתנו" קנתה דקות ארוכות של תשדירים רפטטיביים על "חיסול מחבלים" ואפס שחרורים (למרות שחבריה הצביעו בעדם), יאיר לפיד הראה ישראלים עם דמעות בעיניים ורינה בלב על "ההזדמנות הגדולה" שניתנה עם תוכנית מע"מ אפס, וש"ס כמובן הזכירה לנו שהכל שטויות, כי "אבא מסתכל עלינו מלמעלה". בסיכומו של הערב אף אחד לא הבריק במיוחד, לא על הבמה ולא באולפנים. ערוץ 10 הוכיח שוב שיש לנו נבחרת חדשות איכותית, בחדשות 2 עשו עוד קצת פופוליטיקה ורק נתן גוטמן מחכה עדיין שמישהו יחזיר אליו את השידור.
