תשדירי מה? בחירות, אמרתם? מי צריך את זה בכלל? כבר כמה חודשים שאנחנו גרים לראשי המפלגות בתוך הגרביים, אוכלים את הפירורים שנופלים להם מהמזלג וכשהם מתעטשים אנחנו כבר שם עם מפית. האינטרנט הפך אותנו לקרובים מאי פעם. אנחנו שם להגיב אישית על כל פוסט שהם מקשקשים בפייסבוק ולהשתתף בצ'אטים מצולמים איתם לתוך הלילה. ראינו עשרות סרטוני תעמולה ויראליים שלהם, שם ראינו אותם מחופשים להיפסטר ולבייביסיטר, מדובבים ומאויירים, רוקדים בחתונה ובהופעה של שלמה ארצי, הסתחבקנו איתם עד שנשרו לנו המרפקים. ביקרנו בבית של ביבי ונסענו עם מירי בקרוואן. חקרנו אותם בראיונות עומק במטבח, במונית, בחצר ובאמבטיה. ראינו אותם מתעמתים, מתחבקים, מקללים, נבוכים, מביכים, טועים ומטעים, הטרלנו אותם והצטלמנו איתם ועשינו להם לייק.
ואחרי כל זה אנחנו אמורים לצפות בתשדירי תעמולה משמימים בין 22:00 ל-23:00 בלילה כדי להכיר אותם? מה?
לרצועות השידור של שבועיים-לפני-בחירות אנחנו מגיעים שבעים, מה זה שבעים, כמעט הקאתי שני קילו בנט עוד לפני שהופיעה השקופית. הקמפיינים האינטרנטיים שהציפו אותנו בחודשים האחרונים העלו את הרף, הרגילו אותנו לגימיקים פרועים ומסרים פרובוקטיביים, ופתאום סתם תשדיר נחמד עם קצת ג'ינגל וקצת מועמד מקשקש על שלום או על עניים נראה כמו פרהיסטוריה, משהו בין הסרט האילם לשידורי המחיקון בסבנטיז. משהו שסבתא שלנו תשב לראות כי החיים יבין הזה מאוד נחמד, בזמן שכולנו כבר נמצאים הרחק משם ומתלבטים אם יוסי יונה חמאסניק.
אז בתור יריית הפתיחה לתשדירים הטלוויזיוניים, היה ערב מדכדך מאוד. נראה שהמפלגות כבר בזבזו את רוב הרעיונות הטובים על הפייסוש, ולתשדירי הטלוויזיה הגיעו תשושים ומרוקנים ורק הצליחו לנשוף לעבר הבמאי "פשוט תכין מצגת". חוץ מהאחים בני ודני מה-לעזאזל-גולדשטיין, כמובן, שהם תמיד רעננים ועירניים כפרדס תפוזים ולעולם אינם מתעייפים עד שלא קושרים אותם למיטה.
המחנה הציוני שוב מנפנפים בסרטון ה"חברים מספרים על בוז'י שהוא בעצם גברי", ובו שורת אנונימיים מכריזה ש"וואי וואי איזה דברים מדהימים בוז'י עשה בצבא! אסור לנו לגלות מה הם אבל וואי וואי איזה מדהימים הם! חבל שאסור לנו לגלות אותם כי זה ממש מעניין! במיוחד כשבאמצע הקרב הוא.... אוף אסור להגיד רק נגלה שזה מתחיל באות ג'!" בסרטון אחר אנו למדים שההורים של בוז'י וההורים של ציפי ממש דומים, ובעצם הם סוג של אחים שהופרדו בלידתם. ציפי חושבת שבוז'י היה שר רווחה מדהים. בוז'י חושב שציפי הייתה שרת משפטים הורסת. ציפי חושבת שהחולצה של בוז'י מתאימה בול לנעליים. בוז'י חושב שציפי יודעת לצייר עיגול מושלם בלי מחוגה. נראה שחצי מהקמפיין יילך על לאשש אחד את השני ולוודא שאף אחד לא עובר לשני את קו המחמאות. יהיה מתיש.
ביבי, למזלו, עומד יחיד בתשדיר שלו, והוא משום מה עומד ביער. ככה זה, לפעמים משעמם לו לצלם נאומים מחדר העבודה על רקע הספרייה אז הוא מדביק מאחוריו שני עצים ואז הוא נראה כמו איש טבע חושני. ובטבע החושני הזה הוא מספר את מעשיית הזוועה על סבא שלו, שנתקל לתומו בחבורת בריונים אנטישמיים במאה ה-19 שנתנו לו מכות, ולפני שאיבד את הכרתו, "בעודו מתבוסס בדמו" ועורו קרוע ובשרו מטפטף וטחולו מבצבץ ולבלבו פוקע ומתוכו יוצאים חוטים כאלה, הספיק הסב לזעוק שהלוואי שביבי יהיה ראש ממשלה. ומה, לא תמלאו אחר משאלתו של סב מדמם יא חארות? לכו לקלפי תכף ומיד, ותשלחו מונית ליער כי ביבי תקוע שם.
שס הולכת גם היא על הקלף הרגשני, ולא רואה את הסבא של ביבי ממטר. היא הכינה סרט אבי-ביטר שלם, קומפלט עם הקלוזאפים והמוזיקה והטיר-סטיק בשנקל. בחור אחד מגיע הביתה ומגלה שהמרן נפטר. "לא, מאמא!" הוא זועק. מאמא מאשרת שאכן. ומספרת לו את כל הרפתקאותיו של המרן עד הלום. הנער כולו שנוק, הדמעות זולגות מעיניו לכל הכיוונים כי הטיר-סטיק באמת בשנקל. "חייבים להמשיך את מורשת המרן!" אומרת המאמא, והשניים מתוך בליל ההיסטריה מחליטים שלא להצביע לאלי ישי. בתשדיר של ש"ס דקה אחר כך: הג'ינגל "הרב עובדיה חי וקיים, הרב עובדיה חי וקיים". פדיחה.
הבית היהודי בדרך כלל מפגיזים היטב בסרטוני בחירות, אבל הפעם לא ברור כל כך מה הקטע של הסרטון עם הנעליים. הסרטון מקיף את תחנות חייו של מצביע השמאל, כשכל מה שרואים בפריים זה את הנעליים שלו ושל בני משפחתו, כששאר הגוף בלתי נראה. גניבה ספרותית של קמפיין השקופים של דרעי? טענה מחוכמת שהשמאלני הממוצע הוא נעל? לא ברור. בסוף הסרטון צוהל הקריין "גדלת על השמאל - הגיע הזמן לחזור הביתה", והופ! מופיע זוג רגליים. הידד! הימין הציל לנו את הרגליים, בדיוק כמו שהבטיח תמיד! אני הולכת לקנות מיליון גרביים ולהירשם לחוג סטפס. תודה לך בנט על המסר הבהיר הזה.
ואם כבר מסר: שאני אבין, המצע של מפלגת הירוקים הוא חתול מנגן על אורגן ועזים צועקות שמות של ראשי מפלגה? כי אני נגד אורגנים. אז אל תוליכו אותנו שולל בעניין הזה.