פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עיניים גדולות 24: להיט האימה שמשנה את הכללים

      סרט האימה המפחיד והחושני שמשגע את התעשייה ומבקרי הקולנוע ובכל זאת לא נראה אותו בארץ, וגם - הקשר הישראלי של מה שעשוי להיות להיט האוסקרים הגדול של השנה הבאה

      עיניים גדולות 24: להיט האימה שמשנה את הכללים

      לא רק אצל הכתבים הפוליטיים מורגשת נפילת מתח. גם עולם הקולנוע מדשדש כעת באזור דמדומים: הגארבג' טיים שבין סוף תקופת האוסקרים לפסטיבל קאן ולעונת סרטי הקיץ. בזמן הזה, כמעט ולא קורה שום דבר מעניין בתעשייה, ובכל זאת השבוע הצליח סיפור אחד להפר את השלווה.

      זה הסיפור של "It Follows", סרט האימה שכתב וביים דיוויד רוברט מיטשל, העוסק בחבורת נערים המגלים כי בכל פעם שיקיימו יחסי מין, תרדוף אותם ישות מסתורית. אין בו אפקטים וכוכבים, והוא אינו עיבוד לשובר קופות מן העבר או לחוברת קומיקס, ובכל זאת הצליח הזוועתון לתפוס כותרות.

      קודם כל, זה קרה בגלל הישגיו הכלכליים. כמו כל מוצר דל תקציב בימינו, "It Follows" היה אמור להתנהל לפי המודל המקובל כרגע: בתחילה, לקבל הפצה קולנועית אקסקלוסיבית בניו יורק ובלוס אנג'לס, לא כדי להרוויח כסף אלא בעיקר כדי לעורר דיבור, ושבוע-שבועיים אחר כך כבר להיות זמין ב-VOD בכל פינה בארצות הברית, ושם לגרוף את ההכנסות האמיתיות מכל שוחרי הסרטים שכבר לא יוצאים מהבית אלא אם זה בשביל "הנוקמים 2".

      מאות סרטים כבר פעלו לפי השיטה הזו בשנה האחרונה כך שלא היתה סיבה לחשוב כי "It Follows" יתנהג אחרת, אלא שאז התברר כי הצופים נוהרים לראותו בכמויות שהיו גורמות לנתניהו לקיים מסיבת עיתונאים מיוחדת. כתוצאה מכך, החליטו מפיציו לעכב את הגעתו לפורמט ביתי, ובמקום זאת להפיצו בעוד יותר מאלף אולמות.

      It Follows (יח"צ)
      הסרט המפחיד הכי סקסי. הסרט הסקסי הכי מפחיד. מתוך "It Follows" (צילום: יח"צ)

      אסור כמובן להיחפז להסיק מכך מסקנות מרחיקות לכת, אך אי אפשר שלא לציין כי הצלחת "It Follows" מוכיחה כמה דברים: הקולנוע לא מת, להיטי אינדי עדיין קיימים וכך גם המודל הישן והטוב, לפיו סרט קודם כל מבלה באולמות זמן מה ורק אז מגיע לפורמט ביתי. סביר להניח כי לא רחוק היום בו כמעט הכל יעלה בו זמנית במסך הגדול וב-VOD, אבל זה לא יקרה כל כך מהר.

      כך או כך, "It Follows" היה לשיחת היום לא רק בגלל עניינים מסחריים אלא גם מסיבות אמנותיות טהורות. עוד מהקרנתו בפסטיבל קאן האחרון, שם הזדמן גם לי לצפות בו, זכה הסרט לאהבת המבקרים. לאחר הפצתו המסחרית בקולנועי ארצות הברית, ההתלהבות סביבו רק גדלה. במקרים היותר מאופקים, כלי התקשורת פרסמו כתבות שתהו אם ייתכן כי הוא סרט האימה הטוב של השנים האחרונות, אולי אפילו של העשור האחרון. בכמה מקרים אחרים, המבקרים לא היססו לקום ולהכריז שהוא אכן כזה, בלי לפתוח את הדיון.

      האם, כפי שקורה לעתים קרובות, מדובר במהומה רבה על לא דבר? ממש לא. "It Follows" הרוויח ביושר את הסופרלטיבים. הוא קלאסיקה. מדברים עליו כל כך הרבה כי יש על מה לדבר. חובבי משלים יכולים לראות בו אלגוריה לאיידס, או למשבר הכלכלי בארצות הברית; שוחרי הז'אנר, מצדם, ייהנו מהדיאלוג בינו לסרטי האימה של שנות השמונים, למשל "סיוט ברחוב אלם"; חובבי המוזיקה יתענגו על הפסקול של האמן האלקטרוני Disasterpeace, שמתכתב גם הוא באופן חכם, מרגש ואפקטיבי עם זוועתוני האייטיז; הצופים שטופי ההרמונים ישאבו נחת מן האטרקטיביות של שחקניו, ובראשם הכוכבת מייקה מונרו, ומן הסקס-אפיל והחושניות שלו.

      It Follows (יח"צ)
      כן מופץ בארץ: "הגמד השביעי". לא מופץ: הלהיט המופתי הזה. מתוך "It Follows" (צילום: יח"צ)

      אך מעל הכל, המעלה העיקרית של "It Follows" בסיסית בהרבה, אם כי נדירה בימינו: הוא פשוט מפחיד. בניגוד להרבה זוועתונים מן השנים האחרונות, אין בו אירוניה, מודעות עצמית, הפוך על הפוך או כל דבר בסגנון. הבמאי מציג כאן יצירה חמורת סבר שלא באה לצחוק על או עם הצופים, אלא לגרום להם לחוש מתח, מורא ואי-נוחות. היא עומדת בכל המטרות הללו ולכן זהו אכן אחד מן התוצרים הקולנועיים העכשוויים היחידים שבאמת ראויים להגדרה סרט אימה.

      כל זה לא סייע ל"It Follows" ליהנות מהפצה מסחרית בישראל, אף שעשרות סרטים נחותים בהרבה כן קיבלו כזו השנה. לכן התעכבות הפצתו ב-VOD היא בשורה רעה למי שמחכה לו בארץ, שכן פירושה כי גם פה נצטרך להמתין עוד קצת עד הגעתו לפורמט ביתי. מי שפספסו אותו בעת הקרנתו היחידה כאן, במסגרת פסטיבל חיפה האחרון, ימשיכו להמתין בסבלנות. בינתיים, הם יוכלו להקשיב לפסקול, שקיים במלואו ביוטיוב, וההאזנה לו אפקטיבית ומצמררת גם במנותק מן החוויה הקולנועית.

      : "Suffragette" (יח"צ)
      עוד אוסקר למריל סטריפ? מתוך "Suffragette" (צילום: יח"צ)

      כותרת מעניינת נוספת השבוע קצת חמקה מהרדאר: מריל סטריפ הצטרפה לצוות השחקניות של "Suffragette", דרמה העוקבת אחר המאבק הפמיניסטי למען מתן זכות הצבעה לנשים בתחילת המאה הקודמת. בכך היא העצימה עוד יותר את הפוטנציאל של הסרט הזה, שמסתמן כאחד הפייבוריטים לאוסקר בשנה הבאה.

      נכון, מוקדם מדי לצאת בהכרזות כאלה וכבר ראינו השבוע מה תחזיות שוות. ועדיין, דרמה בריטית תקופתית עם מריל סטריפ היא בהכרח שם שצריך לקחת בחשבון, בעיקר לאור האקטואליות של הנושא שלה: קודם כל, כי פרגון לה יאפשר למצביעי האקדמיה לענות לביקורות על השוביניזם שלה בעקבות הדרת הנשים מן הטקס האחרון; וחשוב מכך, כיוון שרצה הגורל והיא יוצאת לאקרנים בשנה שבמהלכה הילרי קלינטון אמורה לקבל את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אז מה יותר יתאים לרוח הימים מאשר סרט שמתאר איך נאבקו נשים על זכותן להיות חלק מן החיים הפוליטיים?

      כך או כך, את הסרט נראה בין הסתיו לחורף הבא. בניגוד ל"It Follows", הוא יזכה להפצה בארץ, ויש לו גם קשר ישראלי: מביימת אותו הקולנוענית הבריטית היהודייה שרה גברון, בת דודתו של אסף גברון, שאולי יהפוך בשנה הבן לבן הדוד של הבמאית הראשונה מן הממלכה המאוחדת שמועמדת לאוסקר.