בשבוע שעבר הודיעה ההוצאה העצמאית "סנדיק ספרים" (שהוציאה לאור תרגומים לספריהם של ג'יין אוסטן, פיליפ קלודל ולואיזה מיי אלקוט ואחרים) על הפסקת פעילותה עקב בעיות כספיות. לפי שי סנדיק, מייסד ההוצאה, ההחלטה תואמה בעצה אחת עם רואה החשבון שלו ברגע שהתחוור להם כי ההכנסות ממכירת הספרים בחודשים האחרונים (סנדיק נחשבת הוצאה מצליחה באופן יחסי למימדיה) יגיעו אל ההוצאה רק בעוד כמה חודשים דבר שימנע מההוצאה לשלם למתרגמים שכבר ביצעו את עבודתם. בנוסף, המעבר של ההוצאה למכירה ברשתות הספרים הגדולות, פגעה במכירת הספרים הישירה באתר האינטרנט שלה מהלך שהפחית באופן לא צפוי את תזרים המזומנים של ההוצאה. סנדיק הסביר כי הוא לא מוכן להלין את שכרם של עובדיו, ועל כן האפשרות היחידה שנותרה לו היא לסגור את ההוצאה או לכל הפחות להקפיא את פעילותה.
בעוד שסנדיק לוקח אחריות מלאה על סגירת ההוצאה שמקורה לדבריו בהערכות כלכליות שגויות שביצע, לא כל אנשי הספרות מסכימים איתו, ויש הטוענים כי מוסר התשלומים בשוק הספרים מקשה על ההוצאות הקטנות, וכי העובדה שהוצאה מצליחה כמו סנדיק ספרים נסגרת היא עדות חותכת לכך.
"סנדיק ספרים הצליחה בכל פרמטר. איכות, מכירות, קשר עם הקהל," צייצה הסופרת רוני גלבפיש בחשבון הטוויטר שלה, "היא נכשלה בגלל סיבות שאינן בשליטת המו"ל". בהמשך הצביעה על הבעיות הכלכליות שאורבות גם להוצאות עצמאיות מצליחות בגלל מוסר התשלומים הבעייתי בתחום. "כשספר מצליח מאוד," היא מסבירה, "צריך להדפיס עוד מהדורה, בסדר גודל של עשרים אלף שקל. ועוד אחת. אבל הכסף מהמהדורה הראשונה מגיע אחרי חודשים רבים".
רון דהן, סופר, משורר ומייסד אתר אינדיבוק לספרות עצמאית, פרסם סטטוס בפייסבוק שתקף גם הוא את מוסר התשלומים הקלוקל של שוק הספרים. "הוצאת סנדיק הנהדרת והחשובה נסגרת. למרות שהספרים שלהם נמכרו, למרות שיש ביקוש, למרות ניהול הוגן", כתב." היא נסגרת כי לא משלמים או שמשלמים שוטף + אריכות ימים, כי בשלב מסוים עדיף לשלם למפיץ מאשר לרדוף אחרי כסף, כי עמלת הרשתות מוחקת הוצאות קטנות והחנויות הפרטיות לא מספיקות כדי להגיע לקהל רחב." דהן הוסיף וטען כי סגירת הוצאת סנדיק היתה אמורה לזעזע גורמים בעולם הספרות, אבל לדבריו זה לא קרה כי לרוב הגורמים בשוק לא אכפת. "יותר חשוב לבכות על חוק הספרים," הוא כתב, "לכתוב שוב על הרשתות וג.יפית ולטחון מים [...] "עולם הספרים חולה מאוד וזה יום עצוב לכל מי שרוצה לראות פה שינוי מהותי".
המתרגמת גילי בר-הלל סמו שהקימה הוצאה עצמאית בשם "עוץ", מספרת על הקשיים שעומדים בפני מו"לים עצמאיים. "זה תחום שבו אי אפשר לעשות מכה מהירה, צריך לחכות הרבה זמן כדי להתחיל לקצור את הפירות. זה אומר שכל השקעה, יקרה ככל שתהיה, הופכת להיות יקרה שבעתיים. צריך לפעמים לחכות שנים מרגע שמתחילים להשקיע בזכויות ובתרגום לפני שמתחילים לראות הכנסות ראשונות, שלא לדבר על רווחים. גם אם ספר נמכר בחנויות, עד שהכסף מגיע לידי המו"ל עובר הרבה זמן, אם בגלל מכירות בקונסיגנציה, אם בגלל נוהג שוטף פלוס ואם בגלל מוסר תשלומים גרוע של חלק מהחנויות (לא כולן!)", מסבירה בר-הלל סמו. "כל הקשיים הללו ידועים ומוכרים לי היטב," היא מוסיפה. "הפתרון שלי הוא להוציא ספרים במשורה, טיפין טיפין, ולמכור אותם אחד אחד. אבל גם לזה יש מחיר, כי כשתנועת הספרים בהוצאה איטית, הניראות יורדת, אפשר ללכת לאיבוד, וזה עלול לפגוע במכירות. להוציא הרבה ספרים בבת אחת זה הימור. הוא יכול היה להשתלם בגדול. במקרה של שי, כנראה זה לא מה שקרה".
רני גרף, הבעלים של הוצאת גרף, מסכים עם דהן ומבין את פעולותיו של סנדיק. "אין ספק שמוסר התשלומים בשוק הספרים ירוד במיוחד (שוטף פלוס 100) עם עמלות מכירה מטורפות של הרשתות הופכות את כל ההתנהלות בשוק הזה ללא מאד כלכלי," הוא מסביר. "הצטערתי מאוד לשמוע את החדשות על סגירת ההוצאה, אבל אני מבין לחלוטין את הסיבות. עדיף לחתוך כשהחוב עדיין קטן יחסית". בשיחה עם וואלה תרבות סיפר גרף גם על השנה הקשה שעברה על שוק הספרים: "השנה האחרונה היתה קשה במיוחד עקב קריסתה של 'סטימצקי' והתספורת שנכפתה על הוצאות הספרים, אבל גם כך מצבו של שוק הספרים אינו משובח. למרות שהמצב השתפר קמעה לאחר שעבר חוק הספרים עדיין קיימת הבעיה הקשה של עמלות מכירה מטורפות על ידי הדואופול של רשתות הספרים, עמלות שמגיעות ללמעלה מ-60% ממחירו של הספר לצרכן. כאשר השארית משולמת בשוטף פלוס מאה גם הוצאות גדולות ומבוססות מוצאות עצמן בבעיה, קל וחומר כשמדובר בהוצאה קטנה או בינונית עם מחזור קטן יחסית גם כך. לצערי הרב לא מצאו המחוקקים מקום לאכיפת עמלה הגיונית (כפי שנעשה ברבות מארצות אירופה). לצערי הרב זה לא הזמן הנכון לפתוח הוצאת ספרים מסורתית המתבססת על פרינט. אני מקווה שבעתיד יגדל נתח השוק של מכירות הספרים הדיגיטליים, אבל עד אז חוששני שנראה עוד כמה הקפאות".
המתרגמת קטיה בנוביץ', שסיימה לאחרונה לתרגם עבור סנדיק ספרים את הספר "מה שמייזי ידעה" מאת הנרי ג'יימס, חלקה שבחים לחזון המו"לי של סנדיק וליחסי העבודה המיוחדים שיצר במסגרת ההוצאה. " כואב לי הלב שכל הכישרון והרצון הטוב והסולידריות לא הספיקו", אמרה והוסיפה שקיבלה הבטחה מהמו"ל שימצא הוצאה אחרת שתוציא לאור את התרגום שעמלה עליו. "אני סמוכה ובטוחה שהוא ימצא בית חם לתרגום שלי - לא רק למעני אלא גם למען קהל הקוראים," אמרה בנוביץ'. "אני אצטער מאוד אם השם סנדיק-ספרים לא יתנוסס על הכריכה, אבל אני לעולם לא אצטער על השנה שעברתי במחיצת הספר ובמחיצת שי".
בתגובה להודעה של סנדיק ספרים הביעו גם הקוראים את אכזבתם מסגירת ההוצאה והידיעה זכתה לשיתופים רבים ברשתות החברתיות ובבלוגים ספרותיים שונים. שי סנדיק מספר כי קיבל עשרות טלפונים, מיילים ותגובות בפייסבוק ובטוויטר שהביעו בו תמיכה בשעתו הקשה.
גם הסופרת שהרה בלאו נתגלתה כקוראת נלהבת של ההוצאה. "קראתי את ההודעה על סגירת ההוצאה בהלם מוחלט," היא משחזרת. "הפער הזה בין התחושה (והידיעה) על הוצאת בוטיק עצמאית, פעילה ותוססת, לבין מה שהסתבר כמציאות הכלכלית בשטח, הכה אותי בתדהמה. אני חושבת ששי סנדיק בחר את ספריו בפינצטה מדוייקת ומדוקדקת. הספר 'לשכוח' של פרדריקה עמליה פינקלשטיין, למשל, שיצא ממש עכשיו ושעוסק בזכרון השואה באופן מקורי ועכשווי, עתיד לטעמי להפוך לספר חובה, שאני מקווה מאוד שגם ילמד בבתי הספר. אז לסגור? ועכשיו? הלם מוחלט". בלאו מסבירה גם כי הנפילה של סנדיק מעלה חששות לגבי עתידם של מו"לים עצמאיים בישראל. "אם מישהו שהתנהל בתבונה ספרותית ועשה את כל הקולות של 'עסק מצליח' נאלץ לסגור", מנבאת בלאו, "נראה לי שאנשים שראו בו מודל לחלום על הוצאת בוטיק קטנה, ואני יודעת על כמה כאלה, יחשבו עכשיו פעמיים אם לנסות ולהגשים את החלום".
סנדיק עצמו הודיע שהוא מחפש בימים אלה בית חדש לספרים שפורסמו בהוצאתו ולספרים שתרגומיהם מוכנים אך טרם ראו אור. כשנשאל האם ההוצאה תחזור לפעילות בעתיד השיב סנדיק כי הוא אינו יכול להתנבא בעניין, אבל כולו תקווה שאכן כך יקרה. "גל התגובות חימם את לבי והביא אותי למסקנה שפעלתי נכון ספרותית אבל לא כלכלית," הסביר סנדיק. " אנשי הספר והספרים עומדים בראש מעייני והכל תלוי אם נצליח לשלם את החובות ולמצוא בית לספרים, נוכל להמשיך הלאה במתינות ובשיקול דעת. ימים יגידו".