פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קשוב מאוד 91: הגרסה המפתיעה לקלאסיקה של נעמי שמר

      נועה שמר מחדשת את נעמי שמר ומוטי ביקובסקי מוכיח כי עבודה קשה לאורך שנים משתלמת: האלבומים שפספסתם בפסח. בלוג המוזיקה הישראלית של נדב מנוחין

      החגים הסתיימו ועם לכתם הגיעה בחזרה, סוף סוף, השמש. יש זמן עד החג הבא. אפשר לנשום. ככה זה גם עם המוזיקה - הענן שוקע ואפשר להקדיש מעט זמן ולהקשיב בנחת גם לאלבומים חדשים שפוספסו ברעש הגדול של האלבומים לחג. שניים כאלה ייסקרו כאן היום, של שני אמנים שנמצאים בסביבה כבר כמה שנים, קנו להם שם קטן בקרב חובבי האינדי הישראלים, ויצרו שתי יצירות צנועות אך גאות בהחלט.

      נעה שמר - "עושי הסיכומים"

      להאזנה לאלבום "עושי הסיכומים" של נועה שמר:

      הראשונה היא אחת בשם נועה שמר. לא שם של מה בכך, גם אם אין קשר קרוב לגברת הראשונה של הפזמונאיות הישראליות, נעמי שמר. בכל זאת זה דומה מדי, קרוב מכדי שאני לא היחיד שזה יקפוץ לו לעין. אז שמר, צעירה ירושלמית, הקדימה תרופה למכה. באלבום הבכורה שלה (שקדמו לו בעצם כמה ריליסים), שרצוף כולו בלחנים לשירי משוררים, היא מחדשת את נעמי שמר. ולא סתם את נעמי שמר - את "נועה" ששר אריק לביא, "נועה" שהיא בעצם נעמי, שנכתב על עצמה והושר בהלוויתה של שמר, שמסתיים ב"שבה נועה אליי". אז נועה שרה את "נועה" - שהיא נעמי שמר או נועה שמר? זאת בחירה מבריקה ומתבקשת, שמגובה בביצוע רוק אלגנטי ונון-שלנטי, נטול הדרמה של המקור אבל מלא בכבוד אליו.

      גרסת הכיסוי הזו היא החריג בתוך "עושי הסיכומים", ואם היא שם רק בשביל לקבל את תשומת הלב של הביקורת - אז היא הצליחה במשימה, כי ברגע שצוללים פנימה מתגלה גם אלבום מעניין. שמר מלחינה משוררים כמו יונה וולך, אמיר גלבוע, חמוטל בר יוסף, אגי משעול ובעיקר דוד אבידן, בצורה שהיא די ייחודית: הלחנים שלה לא עקביים, הם מתחילים במקום מסוים ומקבלים תפניות מפתיעות, מחוץ למבנים רגילים של בלדות. לפעמים זה מוזר ממש, אבל לפעמים הקונספט הזה מתגלה כבעל יתרונות של ממש - אין כאן כפייה של המוזיקאי על השיר אלא להיפך - השיר בעצם כופה את עצמו על המוזיקאי, דורש ממנו לפעול בהתאם לדקדוק הפנימי שלו. זה יוצר אלבום מגוון מאוד וגם מוזר מאוד, שנע בין רוק אלטרנטיבי, שירים רכים ופולק סטלנים ירושלמי, מהסוג שהיה נפוץ יותר בעשור הקודם אצל להקות כמו חם ומחמם בום. בשירים אחרים היא מזכירה לרגעים את רות דולורס-וייס.

      ההפקה כאן צנועה מאוד, לפעמים צנועה מדי. בגלל הייחודיות של דרך העבודה וריבוי הסגנונות, "עושי הסיכומים" גם לא אחיד בהכרח ברמתו, אבל הוא מתחמם בהדרגה לקראת חציו השני והמשובח, שבשיאו "יצרח" - דיוקן אכזרי ומלא חמלה גם יחד של אשה בהיריון. שמר במיטבה כשהיא עובדת עם השירים של אבידן, ואין סיבה שאחד מהם - "צא מכאן" - לא ייהפך לקאלט מטיילים. בכלל, זה אלבום שאנשים שאוהבים לטייל, לקרוא, ולא מחויבים דווקא לקונבנציות של מוזיקה כבדת ראש.

      מוטי ביקובסקי - "בחוץ שקט"

      להאזנה לאלבום "בחוץ שקט" של מוטי ביקובסקי:

      ביקובסקי הוא כבר ותיק ממש. הוא הנהיג את להקת הרוק "מים", שהיתה על סף פריצה, וניגן עם אביתר בנאי ועמיר לב ועוד הרבה אחרים. כאחד שהיה רוב השנים גיטריסט של אמנים אחרים, ביקובסקי שייך לאסכולה של הפועלים השחורים של הרוקנרול. איש שמאמין ביסודות הפשוטים של הרעיון הזה - גיטרות דומיננטיות, קיום אורבני, מלנכוליה שקטה וקול שקט. אף אחד כאן לא מנסה לכבוש את העולם, רק להרגיע קצת את הזעם והזכרונות.

      "בחוץ שקט" הוא האלבום השני של ביקובסקי, ואם הראשון היה אלבום רומנטי, הרי שזה מתעסק כבר בחיים שאחרי כל ההתחלות. הוא מתחיל ומסיים "בקצה העיר" - חולון, כמדומני, היא העיר המדומיינת שלו - ומשם נכנס פנימה למרכז העיר ולחיים שבתוך הבית. "לאן שתרצה" הוא השיר המרכזי בתוך האלבום, ובקלות הוא גם היפה והמהודק ביותר בו. אם כל "בחוץ שקט" הוא התמודדות פנימית עם כל מיני שדים וחדרים נעולים, אז "לאן שתרצה" הוא התרפיה: "אף אחד לא יבוא עכשיו. תשמע את המזגן. אתה חופשי ללכת לאן שתרצה".

      פה בדיוק טמון העניין: ביקובסקי הוא לא כוכב רוק בשום צורה, לא זמר גדול ולא כותב להיטים, אבל הוא יודע לזקק את מה שהוא מרגיש לתוך כמה דקות של גיטרות חשמליות ומלל פשוט יחסית אבל מלא באמת. כשזה עובד, יוצאים משם לפעמים רגעים גדולים של מוזיקה - כמו הדיסטורשן המתמשך שעליו הוא מדקלם חשבון נפש כמו "נעלם". לא מעט בכלל בעולם של קלישאות חלולות על ארבעה אקורדים.