באחד מקטעי הקישור בהופעתו, רובי וויליאמס מספר על אודות הקריירה שלו. "הייתי בלהקה, כתבתי שיר בשם 'Angles', עשיתי סמים, נכנסתי לגמילה, שרתי עוד שירים, עשיתי סמים" וחוזר חלילה. חוסר העקביות המעגלי, גם אם לא התכוון לכך, הוא אחד משני נרטיבים ששזורים בהופעתו. הנרטיב השני, גם אם לכאורה נראה נוגד במאת האחוזים את הנרטיב הראשון, מתייחס דווקא לשם סיבוב ההופעות - "Let Me Entertain You". ואת זה, כלומר, את הבידור, וויליאמס עושה בלי בעיות, בפול גז. הנה לכם סיכום הופעתו של וויליאמס בפארק הירקון: מבדרת ולא עקבית. וזה באמת בסדר גמור כי שני הנרטיבים האלה חיים בשלום אחד עם השני. בתוך כל בלאגן מסתתר בידור טוב.
בגיל 41, כשמאחוריו למעלה משני עשורים של מוזיקה, הגיע וויליאמס לישראל. הגיע והוא בשל. לא מתנשא ומתעליין כבתחילת דרכו ולא עייף כמו אמנים בסוף דרכם. פשוט עשוי בטמפרטורה הנכונה. יודע לפלרטט עם הקהל, יודע להחזיק שיר אנרגטי ויודע גם לשבת עם נגניו ועם אביו ולפנק את האוזניים בביצוע שקט. מה שיכול להיראות כמו שעטנז לא ברור בתחילה, מתברר כמפגן כוח מוזיקלי. זה לא שרובי וויליאמס לא יודע מה לעשות, הוא פשוט לא יודע באיזה שירים לבחור. יש כל כך הרבה מהם. ומילא אם וויליאמס היה מבצע רק את שיריו, לא, הוא גם מבצע גרסאות כיסוי ללהיטים של אמנים אחרים כמו לורד וג'יי זי.
לקהל שהגיע עם ראש פתוח (ואלה שהגיעו עם ראש סגור, גילו כי ענני הגראס שעטפו את פארק הירקון פתחו כל מחסום), תפריט הטעימות המוזיקלי הזה עבד.
גם אם שיר שקט יחסית ("No Regrets") לא אמור להגיע לאחר ביצוע עוצמתי ("We Will Rock You / I Love Rock 'N' Roll"), אצל וויליאמס זה עבד. איכשהו, זה עבד.
כשמשליכים את העורך המוזיקלי לפח האשפה ורק נותנים לוויליאמס לבדר, הכל עובד. עריכה מוזיקלית היא גם כך אוברייטד בימים בהם כל אחד יכול לערוך פלייליסט ולהפיצו לחבריו.
ורגע לפני שהכל נאמר ושזעקותיה המיוסרות והמיותרות של נינט טייב נרשמות בספר דברי הימים כאחת מהופעות החימום המבאסות ביותר, צריך לומר דבר נוסף: מפגן הכוח המוזיקלי של וויליאמס לא היה עובד בלי קביים ובנוסף לסאונד טוב, התאורה, ששימשה כתפאורה וכוידאו-ארט בו זמנית, היתה פשוט מדהימה. מעניין יהיה לדעת כמה זמן עבר אצל כל צופה בקהל עד שהבין כי התפאורה המאסיבית שהופיעה מאחורי וויליאמס היא רק אפקט ולמעשה מדובר בתאורה. מעניין עוד יותר לדעת כמה תשומת לב הקדיש כל צופה בקהל לתאורה לאחר שהבין כי מדובר בלהטוטים ובאפקטים.
זה סוד הקסם של וויליאמס. להטוטים, אפקטים ושירים שכולם אוהבים. "Kids", "Feel" וכמובן "Angels". את כולם שר הקהל ביחד עם וויליאמס. בכולם היה קליימקס בידורי. וויליאמס בידר את הקהל והקהל הישראלי פשוט הסיר כל עכבה ונתן לו. בדיוק כמו שוויליאמס ביקש. בדיוק כמו שוויליאמס הכריז. "בשעתיים הקרובות התחת שלכם יהיה שייך לי", צעק למיקרופון. והקהל הישראלי הרים חצאית קולקטיבית ושכח מכל צרותיו.
ומה אתם חשבתם על הופעתו של רובי וויליאמס? ספרו לנו בתגובות