פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אליוט או לא להיות: ריאיון עם במאי הסרט התיעודי על אליוט סמית

      לרגל הקרנת הבכורה בישראל של סרטו התיעודי על אליוט סמית המנוח, הבמאי ניקולס רוסי מספר מה היו הדברים המפתיעים שגילה על המוזיקאי הנערץ, ואיך זה להיות בצל הסרט על קוביין

      אליוט או לא להיות: ריאיון עם במאי הסרט התיעודי על אליוט סמית

      אליוט סמית שר ב"Say Yes" שהוא מאוהב בעולם דרך עיניים של בחורה. הבמאי ניקולס רוסי מאוהב בעולם דרך העיניים של אליוט סמית. כך לפחות נראה מ"השמים אוהבים אותך", סרטו התיעודי הטרי, שמתגלה כשיר הלל לאמן המנוח, למוזיקה שלו ולדרך בה סיפר את החיים בשירים שלו.

      "השמים אוהבים אותך" יזכה השבוע להקרנות בכורה בארץ, במסגרת התוכנית המוזיקלית המפוארת של פסטיבל דוק אביב. בניגוד ליצירות דומות על אלילים מנוחים, למשל הסרט הטרי על איימי ווינהאוס שמעורר מהומה עוד לפני הפרמיירה שלו בקאן, המסמך על סמית מגיע לתל אביב בלי מטען של שערוריות תקשורתיות.

      אמנם, סמית מת בטרם עת (גיל 35) ובנסיבות שטרם התבררו סופית עד היום, והבמאי היה יכול לנצל זאת כדי להעלות השערות צהבהבות ובכלל לחגוג על הדם. אך הוא נמנע מלממש את האובססיה של התרבות הפופולרית עם סמים, רוקנרול ומיתות מסתוריות. תחת זאת הוא מתמקד במוזיקה של היוצר המנוח, ועושה זאת דרך קטעי ארכיון, כולל שירים שטרם נחשפו, ושיחות עם שותפיו המקצועיים והאישיים, למשל ג'ואנה בלום, עליה כתב את "Say Yes".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      "יש לו גם מעריצים שהיו בני ארבע כשהוא מת". אליוט סמית ב"השמים אוהבים אותך" (צילומים: יח"צ)

      בשיחה טלפונית מביתו שבניו יורק, הבמאי מסביר שהיו שתי סיבות להתמקדות באמנות. "קודם כל, ידעתי שאין טעם להציג שאלות חדשות לגבי המוות שלו, כי לא אקבל תשובות חדשות. אולי זה ישתנה בעתיד, אבל כרגע ממילא אין מידע נוסף שאפשר לדלות בנושא", אומר רוסי, שזה סרטו הארוך הראשון לאחר שנים של עבודה כצלם. "דבר שני, אני בעצמי מעריץ של סמית, ומה שהיה חשוב לי זה לחגוג את המוזיקה שלו. אליוט כבר לא פה, אבל המורשת שלנו עדיין עמנו, ואפשר לשמור עליה ולהפיץ אותה, שתגיע לעוד אנשים".

      הסתובבת בשנה האחרונה בעולם עם הסרט ופגשת מעריצים של סמית. אתה מתרשם שהמוזיקה שלו אכן מצליחה כל הזמן לגייס לה אוהדים חדשים? כמה צעיר היה המעריץ הכי צעיר שפגשת?

      "בן 15".

      אז אם סמית הלך לעולמו ב-2003, הוא היה אז בן ארבע?

      "משהו כזה. אגב, בגלל שהוא היה רק בן 15, לא נתנו לו להיכנס להקרנה, כי היתה הגבלת גיל. זה היה באוסטרליה. פגשתי אותו מחוץ לאולם. הוא עמד עם אבא שלו ושניהם ניסו לשכנע את הסדרנית, והסבירו לה שהם נסעו שעה כדי לראות את הסרט ועד כמה זה חשוב להם. היא לא היתה מוכנה להקשיב והם נשארו בחוץ. הבטחתי לבחור שהוא עוד יוכל לראות את הסרט בדיוידי. שאלתי אותו איך הוא מכיר את סמית והוא אמר לי שאבא שלו השמיע לו אותו. זה שימח אותי להיווכח שזה עוד קורה ונתן לי השראה. גם אני עוד אשמיע את סמית לבת שלי שנולדה השבוע".

      אגב פגישות מחוץ לאולם, גם אתה פגשת פעם את סמית ככה, נכון?

      "כן, בלונדון ב-1998. אבל זה סיפור די שגרתי על מפגשים חפוזים בין אלילים ומעריצים. חיכיתי לו מחוץ למתחם ההופעה, אמרתי לו שאני אוהב את המוזיקה שלו ולחצתי את ידו. זהו".

      אחד הרגעים המוזרים בטקס האוסקר: אליוט סמית מבצע את השיר מ"וויל האנטינג" רגע לפני שסלין דיון זוכה על "טיטניק"

      ואם היית יכול לפגוש אותו עכשיו, ולהציג לו שאלה אחת שעלתה בראשך במהלך העבודה על הסרט, מה היית שואל?

      "אתה יודע מה? לא בטוח שהיה לי מה לשאול. לאורך החיים שלו, סמית היטיב לספר לאנשים מסביבו מה עובר עליו. החיים בפורטלנד, המעברים לניו יורק ולוס אנג'לס, ההופעה בטקס האוסקר עם 'מיס מיזרי' מ'וויל האנטינג' - בשביל להבין איך הוא חווה את הדברים האלה, פשוט צריך לבקש ממי שדיברו איתו להיזכר מה הוא אמר להם. אז באמת שמבחינתי, לא נשאר דבר לא פתור. נשארה רק שאלה אחת, אבל היא היפותטית אז ממילא אי אפשר לענות עליה - לו היה חי בימינו, איזה מוזיקה היה עושה?"

      ברור שאין לזה באמת תשובה ואפשר רק לשער, אבל אם היית צריך לתאר לעצמך מוזיקה עכשווית של סמית, כמו מה זה היה נשמע?

      "הדבר היחיד שאני יכול לומר זה שסמית תמיד עשה את המוזיקה שרצה לעשות, והוא בטח היה ממשיך בדרכו גם בימינו".

      יש מישהו אחר שממשיך אותה? מבין המוזיקאים שפועלים היום, מי לדעתך מיטיבים לשמור על הגחלת שלו?

      "קשה למצוא מוזיקאי שלא שואב השראה כלשהי מסמית. כולם הקשיבו לו, הוא השפיע על המון מוזיקאים וימשיך להשפיע. אם צריך לבחור את המוזיקה שהכי מזכירה לי אותו, אני אבחר את שרון ואן אטן. גם היא כישרונות להדהים ומספרת סיפורים מדהימה".

      בולט בהיעדרו: השיר של אליוט סמית מ"משפחת טננבאום"

      נחזור לסרט עצמו – כיוון ש"משפחת טננבאום" של ווס אנדרסון הוא בעיני אחד הסרטים הבלתי נסבלים אי פעם, שמחתי שלא התייחסת לשימוש שלו ב"Needle in the Hay" של סמית באחד מרגעי השיא של הדרמה, אבל גם התפלאתי – דיברת על הפצת המורשת, וזה בטח קטע שהכיר להמוני אנשים את המוזיקה שלו.

      "אין ספק בכך, אבל זה סרט של שעה וחצי והיו הרבה דברים שהייתי צריך לשאול את עצמי לגביהם - 'לבזבז על זה זמן או לדלג הלאה'? ככל שהעבודה הלכה והתקדמה, הבנתי שאתמקד בשיחות עם אנשים שהכירו את סמית לעומק, ולא בכאלה כמו אנדרסון, שההיכרות שלהם איתו היתה רגעית ושטחית. בגלל זה גם לא שוחחתי עם גאס ואן סנט, שהשתמש ב'מיס מיזרי' של סמית ל'וויל האנטינג' שלו. זה פשוט לא התאים לרוח הסרט".

      עוד דבר שאהבתי בסרט זה את הקולנועיות שלו. רואים שהיית צלם במשך שנים רבות, ולכן התוצאה כל כך אסתטית, פואטית, יפה ויזואלית. לא צריך להיות מעריץ של סמית או חובב מוזיקה בכלל כדי להעריך אותה.

      "תודה. אני חושב שבגלל שזה הסרט הארוך הראשון שלי והפרויקט הזה הוא צעד גדול קדימה מבחינתי, העדפתי לפעול בצורה שנוחה לי, כלומר לחשוב ויזואלית ולהציג כך את הסיפור".

      בדוק אביב, עבודתך תוצג בצד עוד כמה סרטים טריים ויפים על מוזיקאים מנוחים, ובראשם הדוקו המוזיקלי המדובר של השנה, על קורט קוביין. לא פחדת לחסות בצלו? בכל זאת, מה לעשות, הסולן המנוח של נירוונה הרבה יותר מוכר מאליוט סמית.

      "האמת, עד לפני חודשיים בכלל לא ידעתי על קיומו של הסרט הזה, גם טרם הזדמן לי לצפות בו, אבל כמובן שאעשה זאת. בכל מקרה, אמנם קוביין וסמית שניהם מוזיקאים שסיימו את חייהם בטרם עת ובאופן טרגי, אבל אלה שני אנשים שונים ושני סיפורים שונים".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      לא שמח, לא עצוב, סתם עוד אחד כמו כולנו. אליוט סמית ב"השמים אוהבים אותך"

      לפני סיום, אני תוהה אם אתה זוכר את הפעם הראשונה שהאזנת לסמית, ואיך הרגשת.

      "כן. זה היה במיקסטייפ שמישהו הכין לי. הקשבתי לו וישר שאלתי את עצמי 'מי זה הבחור הזה'? כל המוזיקה אז היתה עדיין פוסט-גראנג', הכל היה פאנקיסטי ואגרסיבי, ואז פתאום בא סמית, והציע משהו הרבה יותר בסיסי, מינימליסטי, מלודי. בלי לדעת למה אני מקשיב, הבחור הזה עם הגיטרה שלוחש את המילים תפס אותי ולא עזב. כמוהו, גם אני חייתי בזמנו בפורטלנד, והמוזיקה שלו הפכה לפסקול של החיים שלי שם".

      לסיכום, אתה מסיים את הסרט בהקלטת ריאיון רדיופוני שערך סמית בזמנו, ובו הוא מבקש לסיים את השיחה ב"שיר שמח". למה בחרת בסיומת כזו? היתה כאן אמירה? להראות לנו שבניגוד למה שנהוג לחשוב, המוזיקאי עם השירים המלנכולים שמת בטרם עת היה בעצם בחור שמח?

      "לאחר מותו של סמית, התקשורת תייגה אותו כאיש מדוכא שעשה מוזיקה מדכאת. אבל כל מי שראיינתי אותו סיפר לי שסמית היה בסך הכל איש די מצחיק, עם חוש הומור בריא. הוא היה אדם נהדר, חבר טוב ואח טוב, והיתה בו גם עצבות, אבל הוא היה הרבה יותר מבחור עצוב, ולא היה בי שום רצון להנציח את המיתוס השקרי הזה. מצד אחר, זה גם לא אומר שהוא היה בחור שמח. בסיכומו של דבר, אני חושב שבדיוק כמו כל אחד מאיתנו, הוא עבר זמנים טובים וזמנים רעים. הוא פשוט לא כל כך ידע איך להתמודד עם הזמנים הרעים".

      "השמים אוהבים אותך" יוקרן בחמישי הזה, 7 במאי, ב-17:30, וכן בשבת 9 במאי ב-22:30 ובשבת שלאחר מכן, 16 במאי, ב-21:45. להזמנת כרטיסים ועוד פרטים על הפסטיבל ראו האתר הרשמי.